מאת: יונה פישר
שנת הוצאה: 2019
 
שחזור של תערוכה היסטורית מציוריו של אריה ארוך שאצר יונה פישר שנה לאחר מותו ב 1974. בתוספת ראיון מקיף ונדיר עם האמן.
אריה ארוך (נולד בחרקוב, 1908, נפטר בירושלים, 1974) היה דמות מיוחדת במינה בתולדות האמנות הישראלית. בשנים הראשונות לפעילותו כאמן עצמאי (1935-1945 לערך) היה נאמן לאידיאלים של בני דורו, אמני הנוף והדיוקן, והיה נתון להשפעות המקומיות והפריסאיות שקבעו את אופייה של האסכולה האקספרסיוניסטית הארצישראלית. בשנים 1946-1955 לערך היה מקורב לאנשי קבוצת "אופקים חדשים" (הוא נימנה עם מייסדיה ב-1948) ובתקופה זו חל המפנה החשוב הראשון ביצירתו: בניגוד למגמה שהובילה את חבריו אל ההפשטה "הלירית", האל-צורנית בעיקרה, ביקש ארוך לפתח באמצעות טכניקות בלתי שגרתיות צורות ספציפיות, שכונו בפיו "קונקרטיות". משנת 1948 ואילך עשה פרקי זמן ממושכים בארצות שונות [במסגרת עבודתו כשגריר במשרד החוץ הישראלי]. אלה היו תקופות של הסתגרות באטלייה, אך גם של עיסוק מעמיק והולך בסוגיות היצירה. מעתה צמחה יצירתו כצבירה מתמדת של "עובדות" – ובהן צורות שפיתחו מבשריה של האמנות המודרנית, צורות שנקבעו בזיכרונות הילדות, צורות שנקלטו בתחומי הספרות, המוטיב המסורתי, הדימוי העממי, החפץ האנונימי... כך התגבשה בציורו. בחמש-עשרה שנות חייו האחרונות, בתהליך מורכב של מיזוג והנגדה, מערכת של יחסים רב-משמעיים, נסתרים וגלויים, בין האמן לסביבתו הקרובה והרחוקה, בין זמנו שלו לזמנים אחרים, בין צורות שלו לצורות ודימויים מצויים. "בשבילי התקופה קובעת יותר מאשר ערך היצירה," אמר ארוך. "אתה יכול לנתח אמן, להעריכו, ועדיין לא נגעת בזמן. בהכרחיות ליצירה שהזמן קבע."
 
אריה ארוך: זמנים, מקומות, צורות
טקסטים מאת: יונה פישר
מעצבים: שי בן-ארי, גלעד בן חיון, איתמר שגיא
 
 
ב- 1976, שנתיים אחרי מותו של אריה ארוך, אצר יונה פישר, אז האוצר לאמנות עכשווית במוזיאון ישראל בירושלים, תערוכה רטרוספקטיבית מציורי אריה ארוך, מהציירים הקנוניים של המודרניזם הישראלי.

פישר, שהייתה לו היכרות ארוכת שנים ואינטימית עם הצייר ועם עבודתו, אצר תערוכה שהייתה בדמותו ובצלמו של הצייר. למרות שלא כללה הרבה מאוד ציורים, העניקה התערוכה למבקרים הכרות חווייתית ואינטלקטואלית עם היצירה המורכבת של הצייר הירושלמי, שהיה מושא להערצה של בני הדור הצעיר מבני האמנים הישראלים, אך לא היה מוכר מאוד בקרב הציבור הרחבבאותה התקופה.
 
התערוכה לוותה בטקסט תמציתי שכתב יונה פישר, אשר כלל סקירה ביוגרפית של חייו של ארוך, לצד ניתוח של עבודתו לפי תקופות יצירה, מוטיבים מרכזיים, נושאים תמטיים וכן ציטוטים מתוך שיחות רבות שקיימו האוצר והאמן במשך השנים. טקסט זה התפרסם בקטלוג שהוציא מוזיאון ישראל לתערוכה, אשר היה, ברוח הימים ההם, לא יותר מאשר ספרון דקיק, וכלל את הטקסט בלבד, ללא חומרים חזותיים כלל, לרבות דימויי העבודות עצמן.
 
זמנים, מקומות וצורות קשורים ושלובים זה בזה ביצירתו של אריה ארוך. קשרים אלה לא נרקמו באורח שיטתי, ולוא רק בשל העובדה שהוא נשמר מאותו יחוד, מאותה "התמחות" של האמן בחומר מסוים, בצורה, בסגנון. הצורות נרקמות בזמנים ובמקומות שונים כבתחנות-ביניים הפזורות לכל אורך מסלול היצירה. טכניקות, מוטיבים וחומרים עוברים כחוט השני בקבוצת יצירות, נעלמים ושבים ומופיעים בהקשר חדש – בקבוצה אחרת, במקום אחר, בזמן אחר.