נגמר לי האויר. אין יותר זמן. אני נחנקת. קוצי האויר בסבך ויה דלרוזה מתהדק בקנה הנשימה.
גישוש לערכת החירום. סכין יפני בידי. קורעת את החולצה. מה אם אטבע מהר לפני שאספיק להפעיל את הGPS.
היד רועדת. כולי רועדת. הקול לא יוצא. מה אם לא יצליחו לאתר אותי? פחד מקפיא. מי לעזאזל נוסעת בלי GPS? אישה שמתניעה ונוסעת למסיבה בחולצה מעשור אחר. מסכה שהתקעקעה על פנים מקומטות.
בלי קליטה. בלי כיוון. דרך ללא מוצא. אל תחתית הוואדי. אל קרקעית האוקיינוס. קול רחוק ושבור מצווה:
"נא לשחרר חגורות, אנחנו שוקעות. צוללות. לתהומות". צליל פקק שעם חובט באוושת הגלים.
הנייר המקופל רוקד. מנסה לאחוז בטלפיו את דפנות הבקבוק. נופל בלי קול על הקרקעית. בלי יד שתרים אותו.
אין יותר אויר. רק זיעה קרה ודמעות. הכל קר. לבן. חשוך. אני מתה. 

"הצילי את עצמך. הטילי את המשא להקל מעל האוניה!" ומה אם אקבר חיה? איזו ערכת חירום תתאים?
אויר בשקל. להוסיף לרשימה מהרשימות. 
"נא להשיל תאים מתים. להגיח חזרה אל האויר כמו גולם". כמה ימים נשאר לו להתפרפר בגוף שבוגד שוב ושוב? הגוף לא בוגד בך, הוא מבקש ממך לחזור לעצמך. להשיל את כל מה שלא שייך לו. להיוולד מחדש! 

היוולד מחדש! התגלם! התאסף! שא כנפך והתעופף! התפקע! התמצפן והשתגע!
אני משתגעת. אני דומעת. ומה אם הדמעות יטביעו מבפנים אותי ואת הספינה? הנשימות מהירות וקצרות.
נגמר לי האוויר.
את לא משתגעת. לנשום. לנשום עמוק ולשאוף לאט. הכי טוב לשיר שיר. הסתכלי עלי, אני אמיתית ואת אמיתית, אנחנו כאן. את כאן. אני פוקחת עיניים, נועצת אצבעות מיוזעות בכורסא. עיניים טרוטות תרות אחר עוגנים בחדר המוכר ורהיטיו.
הגל שוב מאיים להציף הכל. הלב שוב הולם. אלפי זבובים בראש ונמלי אש מבפנים. 

אני משתגעת ומתה. לא ברור מה קודם. טובעת בזיעה קרה. העיניים נעצמות. 

שירי שיר, נשמי עמוק והוציאי אויר לאט. כמה לאט? כמה אויר נשאר? אין עוד לאן לנשום.
האישונים מאיימים לצאת החוצה. מנסה לזהות איפה אני. 
קחי למסע רק את מה שאת רוצה. מה שאת צריכה. הגוף לא בוגד בך, הוא חוזר לעצמו. הקשיבי לו.
בואי נקשיב לו יחד. נשמי אל עצמך והוציאי קול. 

אני צורחת בקולי קולות. עץ בלי עלים, בלי שורשים ובלי אוזן מסביב.
אני כאן ואת כאן. נסי להתיידד עם הסימפטומים. להתייצב מולם. לתת לגוף להתמודד איתם.
התייצב, התנשל. הסטארגן והתהרמן מחדש. התמלא. התעגן. מה לך כי תנום?
אני מסתכלת סביב מה להשליך מהקטקומבה שלי. חבר טוב ונאמן שסחב אותי עד הלום. זה הרגע לחמול ולהקל עליך את המסע האחרון שלנו. מה נחוץ לך מלך קדמון שלי? מה אתה רוצה? אני מקשיבה. נושמת ומקשיבה. בקבוק מים לשעת חירום. באיזה שלב זו שעת חירום?
סכין יפני. פטיש חירום. מה אם אקרע את החגורה ואנפץ את הזכוכית? יכנסו מים ובוץ ואשקע מהר יותר.
את לא יכולה להתכונן לכל התסריטים. רשימות. להיות נכונה לכל מצב שלא יבוא. אבל הוא יבוא. מחכה לי מעבר לסיבוב מעבר לתקתוקי השעון. עיקול אחד מסוכן שממנו אעוף ואשקע. רשימות מצילות. פתקים בבקבוק. רשימה של חפצים נחוצים. רשימה של אנשי קשר. שיחפשו אותי. שיקברו אותי. מכתב שמסביר. רשימה של כל הדברים שלא עשיתי. שלא אספיק. אין לי אויר. אני מתחילה לבכות. בכי בלי אויר. הבכי גומר את האויר. הנשימות קצרות.
בוכה על הסוף. על כך שכבר סוף. אין תקווה אין אויר.
איפור בן שעה וחצי. ניסיון ראשוני ואולי האחרון. הורמונים מדלדלים ומתעללים גם בעור הנבגד.
בדרך למסיבה. אל גחליליות זחיחות שניצחו את הזמן. אל עיניים צעירות משחרות לטרף, נוצות טווס, דאגות מנייר קרפ וצווחות חודרות. דוקרות הישר אל אזור הדמדומים. דוהרת נגד השעון ישר אל הוואדי. החול טובעני.
מתישהו המסכה צריכה להתקלף. למה לא עכשיו? שכבות האיפור חוסמות את האוויר. נשמי, שירי שיר מרגיע, חבקי את עצמך... 

מה אם הרדיו ייעצר באמצע שיר של עברי לידר שיתקע לי בראש עד הסוף המר? "וכשהשמש נמחקת בשמיים
והלב מטפטף לי דרך העיניים החומות..." מושיטה מהר יד לדיסק און קי. הוא נופל מתחת לכסא.
רושמת לקשור אותו. להכין רשימה עם שירים למצבי סוף חיים סופניים בהחלט.
דה וורלד איז איי באד פלייס, איי טריבל פלייס טו ליב. בט איי דונט וונט טו דיי. שיר יפה. יפה מדי.
להוסיף שיר חגיגה או שיר אופטימי שישאיר טעם מריר Don't rain on my parade.
לעדכן את הרשימות. משחת ומברשת שיניים. מגבונים לחים ותחתונים להחלפה. כרית וכרבולית.
פריט מתאים לכל תסריט. שלא נדע אבל שיהיה. שלא יצא הרפס. להוסיף כדור נגד הרפס ומשחה 'למקרה ש' ו'מה אם'. כדור להקלה על הסוף. כדור לזירוז הסוף. סכין יפני. דברים שאני שונאת ושסבלתי עד כה.
דברים ששנאתי גם לפני. דברים שאהבתי בגיל 23 ושכואב להיזכר בהם.
נעלי עקב? למה ולמי עוד נחוצים נעלי עקב? השליכי והשילי כל מה שלא נכון לגוף שלך. רשימה מדמעות מי עוד נשל. מה ניגנו בטיטאניק לפני השקיעה הגדולה? ספר טוב לקרוא. תהילים בפונט קריא. או שזה זמן לתפילה מהלב. זה הזמן לומר את כל מה שרציתי ולא העזתי לומר. או שזה הזמן לשבת בשקט ולקבל את הדין.
לשלח את היונה. דיבור צפוף של הסוף. אולי ספר החיים והמתים הטיבטי. לא עותק מתחנת הרכבת שאהיה חייבת להחזיר. על הקבר מוחלים על הכל ומשליכים לחול. יקשטו במילים כמו תמיד ובשאלות כמו איך.
ומה אם ממעמקי האדמה אתעורר הדמעות יספגו בחול והדמעות מעל ידבקו בסולית הנעל ורק שועל ייצא מהכפור ובצעדים מהוססים יריח את מעט החיים והאמת שזורמים מתחת. הוא יקרא לירח וישוב אל תוך היער.
חושך מוחלט. לא נכנס אויר ולא אור. דממה והנשימות הכבדות חותכות בלהב את האויר.

האמת תרחיב את הריאות. התאמתי עכשיו. התאמתו לכן ריאות והתרחבו. 

מתעוררת וקמה ממעמקי האדמה הבוצית שאיימה להטביע. נשימות קצרות מתארכות. זעקה של מי שנושלה מהכל. אני לא מתה. נשארו לי עוד שנים.
יש בי עוד אויר. יש בי דמעות ואויר וקול. כי המים קלו, קרניים נשברות ומושיטות זרועות בקשת צבעים.
יש רק אותך, את כאן, בוטחת ושלמה, את תעברי גם את זה, הריאות יתרחבו ויתאחו. את תהיי שוב שלמה. תשירי את השיר שלך שוב

​