ח הוא חטא

ליאורה סומק

היא סובבה את המפתח פעמיים ופרצה לדירה החשוכה. בעוד היא מעפעפת כדי להסתגל לאפלולית, ראתה מבעד לדוק ערפילי מישהו יושב בכורסה האדומה כשסדין מרושל מכסה את ברכיו. כשלחצה על המתג, והתריס החשמלי התרומם בקול שריקה דקה, היא ראתה שזה הסדין מסט הכותנה המצרית שהביאה מלונדון. באותו רגע די הפליא אותה שמה שעניין אותה הוא סדין עם איורי החרטומים ולא מי שמתחתיו. בהרצאה ששמעה שנה אחרי שהכול נגמר, למדה שזה היה כמו הפיל שבחדר - לא שייך, ולכן לא קיים או במילים אחרות: היא לא הייתה מעלה שום תהייה אפילו אם ח' היה מתנמנם או יושב זקוף חסר נשימה מתחת לסדין. 

אור מסנוור שפרץ לדירה ממרפסת השמש חשף תמונה קצת אחרת: אסלה הפוכה מוטלת  במלוא הדרה על כורסה אדומה, מכוסה ב'סדין החרטומים', ולצידה ארגז ענק מקרטון עבה שסוע כמו היה טרף לחיה עתיקה ופיסות  קלקר שהתפזרו על הרצפה. כורסת העור שקעה תחתיה כדי שלא להתרומם תחת כובד משקלה של המשתֵנה הלבנה. מרסל דושאן, חשבה באותו רגע, בא לבקר בדירה המאוד לא אוונגרדית שלה.

היא שאפה אוויר מלוא ריאותיה ונשפה אותו לאט לאט, מדמיינת שעשן לבן מכסה הכול. 

"איפה אתה?" שאלה בחלש שבקולות כשח' ענה סוף סוף לטלפון. "היית אמור כבר להרכיב את האסלה." 

ח' ענה שהוא כבר חוזר אליה וטרק את הטלפון . הסלולרי קפא בידה באמצע הסלון שטוף השמש. היא קרסה על ערמת חול זהוב ששיחקה מחבואים עם פיסות הקלקר. "אלוהים, רק גמל  חסר פה עכשיו", ופתאום היה לה דֶּזָ'ה ווּ מהטיולים בצופים שם שרו "ימין ושמאל רק חול וחול". 

בחוץ, במרפסת הסתתרה הרצפה תחת שכבת חול לחה כאילו נשטפה הרגע בגלי ים מלטפים. בצד עמדו ארגזי כלים, חוטים מלופפים בסדר מופתי, חבילות סגורות עם מדבקות "שביר" ומוט מקלחת עקום. 

באותו רגע נזכרה בדיוק איך התחיל הכול, איך באבחת נברשת חשכו חייה.

זה קרה כשהאור בחדר השינה כבה ולא נותרה ברירה אלא להחליף נורת הלוגן. בשביל זה נזקקו לסולם שלא היה בנמצא. 

ואז ר' אמר: "בואי נבדוק עם בלה. אולי לה יש." 

ול' אמרה: "אבל היא חוזרת מההתנדבות ב-12:00."

ור' אמר: "וואי, זה על הקצה. לא נצליח להחליף את הנורה לפני סגירת החנויות. צריך להוציא אותה, ללכת ל'הורוביץ' לקנות נורה כזו בדיוק ולהרכיב. והיום יום שישי, 'הורוביץ' סוגר מוקדם. זה יום הנכדים."

 ול' אמרה: "אז בוא ננסה. תביא כיסא, נעמיד אותו על המזרן ואתה עם הגובה שלך בטח תגיע לנורה." 

ור' אמר, הוא בעצם לא אמר. הביא כיסא, העמיד אותו על מזרן סילי פוסטרופדי עבה עם קפיצים, החל להתנודד וכמעט שנפל על ל'. 

ול' אמרה: "נעמיד את הכיסא על משטח העץ שמתחת למזרן. ככה הם משכו את מזרן האקסטרה לארג' שקנו בנתניה והעמידו את הכיסא על משטח העץ ששימש קונטרה לקפיצי המיטה ותמך את הגב של ר'. עכשיו הגיע תורה של ל' לעלות על הכיסא. היא עמדה עליו והוא, הכיסא, עמד על המיטה וקצות אצבעותיה הדקות הגיעו בקושי למנורה. היא ניסתה לסובב את הנורה. בהתחלה בעדינות וככל שנמתחו ידיה הגבירה את הלחץ והנורה השמיעה קול חורק שמילא אותם אופטימיות. הינה, תכף הנורה משתחררת. אבל אז נשמע קול סדק עדין וחצי משרוול הזכוכית נותר בידה.

"טוב, עכשיו צריך לנתק את החשמל בבית", אמר ר'. 

ול' אמרה שכבר עשתה זאת קודם, רק צריך לנסות לשלוף את הנורה כדי להספיק להגיע לחנות. היא הפעילה את כל הכוח שיכלה לגייס, והלוסטרה שקנו 'בסופר אור' בלווינסקי כשרק נכנסו לדירה נשלפה מהתקרה וטיח צבוע בסופרקריל מהודר אפרפר, צבע התקרה שנבחר בקפידה, התפזר על פני החדר וחוטי חשמל ירוק ואדום חשפו קצות נחושת גלויות ואיימו להיפגש.
זה היה רגע שמקבלים בו החלטות. רגע שיכול להיות או צעקה או אנחה חרישית. במקרה של ר' ול' צחוק בלתי נשלט של לוזרים הייתה האפשרות השלישית. 

כאן נכנס ח' לתמונה. השעה הייתה כבר שתיים בצוהריים. זה הזמן שח' ביקר את הוריו ואכל איתם את החריימה עם הקוסקוס שאשתו לא סבלה. 

הוא היה בחיוג המהיר של ל'. הם הכירו במקרה כשחיפשו צבע לדירתה של אימו של ר' ומצאו אותו באחד הפתקים התלויים על עמודי הרמזורים בצמתים. הוא היה אמין, מקצועי ובעיקר אמפתי לאם המבוגרת. הוא 'מרח' את העבודה והצטרף לאם כל השבוע לארוחות הצוהריים בתירוץ שהוא מעריץ את האוכל העירקי. אבל בסיום העבודה הוא התעקש לקבל חצי מהשכר שסוכם לפני שמברשת הצבע הראשונה נמרחה. "למה?" שאל אותו ר', והוא ענה שהוא רוצה לקחת חלק במצוות כיבוד הורים. מאז הוא הפך להיות שיפוצניק הבית. 

 ח' ענה ומיהר להגיע עם  ארגז הכלים, ים של חוטים, קרשים, צבעים, ומברשות בפורד סטיישן הפתוחה שלו. הוא הסתער על המנורה. חתך פה, קטע שם והרכיב וסיתת וצבע ויהי אור. בעוד הם מודים לו ומבקשים  לשלם, טען ח', שעכשיו, כשיש אור בוהק כזה בחדר השינה, חייבים, אבל ממש חייבים לצבוע הכול בצבע 'פנינה', כי זה מה שהולך היום וכל כתם על הקיר צריך להיכבש בשכבת צבע טרייה. לא עזרו רמיזות, לא נענו שיחות הטלפון של אשתו הבודקת מתי הוא מגיע כי מחכים לו לקידוש. ח' התחיל לצבוע ור' לידו כשבוי. 

השעה התאחרה וח' שהיה רעב הצהיר שהוא יעשה הפסקה ויאכל משהו "קטן" ולפני זה הוא זקוק למקלחת קלה. ר' ול' החליפו מבטים וניסו לשכנעו שזה הזמן להיפרד אבל ח' מיאן. הוא לא ינטוש אותם עם כל הצבע הזה. בסיפור אחר אולי היו מוסקות מסקנות אחרות, אבל ר' ול' הנהנו בשקט ובמבט עיניים הבינו: לח' אין בדיוק לאן לחזור הלילה, והם יגמלו לו על טוב ליבו. חבל שהם לא החליפו מבטים ברגע שח' יצא מהאמבטיה והודיע שגילה כתם רטיבות וצריך להחליף את האמבטיה, לעקור את המרצפות שהובאו מאיטליה, להוציא את החול שמרפד את החדר למניעת דליפה מתחת למרצפות ובכלל, טען שכל חדר הרחצה זקוקה לשיפוץ יסודי, והוא יתחיל עכשיו. נחזור לר' ול', הסיבה שהם לא הביטו באותו רגע זה בזה הייתה בגלל שדוק של דמעות כיסה את עיניה של ל', ור' בכלל לא הבין מה ח' רוצה ומה זה בכלל האינטרפוץ שהוא מתעקש להחליף.

ביום ראשון ב-6:00 בבוקר נשמעו הלמות פטיש בכל ארבע קומות הבניין ברחוב יוחננוף בנווה שכטר. את שתי החניות בחזית חסמה פורד סטיישן, וכל השכנים ראו כיתוב באדום מתכתי על דלת המכונית: "אצל חיים שיפוצים - מקבלים מה שרוצים" ובקטן למטה נוסף בכתב לא מקצועי: " ולא נהיים עצבנים".

ח' בסרבל כחול, שידע ימים טובים יותר, הודיע שכדי לחסוך הוא יוציא את כל החול הרטוב מהאמבטיה למרפסת כדי שיתייבש בשמש. כך נוצר שביל חול בין האמבטיה דרך המסדרון לסלון ומשם למרפסת. בזמן המעבר התגלה קן נמלים חבוי בתוך החול (מה שהסביר את שיירת הנמלים שחגגה על הפירורים בצלחת העוגיות) ועל כן ח' החליט שצריך לרסס, להפוך ולעדור את החול כמו היה ערוגה מחכה להישתל, וצריך לחכות עד שהכול יהיה מוכן להמשך העבודה. כמה זמן? שאלה ל'. גג שבוע, אמר ח' ונעלם. אחרי 10 ימים, כשלא היה סימן לח', ולל' כבר נשבר להתקלח בקיטון הצר ששימש את האורחים והחול נוקד בנקודות ירקרקות כמו שתלו שם נבטוטים היא התעקשה ואמרה לר': "את הערוגות שלי אני מעדיפה באדניות ושלפחות יהיו שם צמחי תבלין" ולא הפסיקה להתקשר לח'. בשמונה בערב הוא ענה שהוא כבר מגיע והוא ממש רעב אז שיחכו לו עם ארוחת הערב.

 ר' הרגיע: "תנסי להתאפק. בטח הייתה סיבה שנעלם." 

ול' אמרה: "בטח הייתה סיבה. בלה ביקשה שיצבע לבת שלה את הבית. פגשתי את הבת במכולת. היא כל כך הודתה לנו על ההמלצה."

 ור' אמר: "אז עכשיו בטח הכול יזרום."
ח' הגיע כולו חיוכים. "התייבש. אה? חסכתי לכם שלושה שקים. איפה התודה?" ול' השתדלה לשכוח את קול גרגירי החול שנדרסו יום-יום תחת רגליה, לא משנה כמה פעמים שאבה את הבית. "הינה התוכנית", שלף ח' דף מקומט ובו שרטוט של חדר האמבטיה שלהם. "את רק צריכה לקנות..." וכאן הוא החל להכתיב רשימה של ברזים, כלים סניטריים, מרצפות ועוד ועוד, כל פרט בחנות אחרת. לא ארחיב את הדיבור על סבב הקניות, רק אספר שלמוחרת ח' התחרט, ביקש להחזיר הכול והודיע שהוא ייקח את ל' עוד באותו היום לחנויות ה'שוות' והם יבחרו יחד. 

כשהגיעו לחנות 'החוויה הסניטרית - קרמי, צורי בע"מ היה מרגש לראות את קבלת הפנים שחיכתה להם. מוכר זריז הצטרף וסימן מה לקנות: ברז סופר דופר תוצרת גרמניה, מרצפות מאבן טבעית שמצריכים שכבת איטום מיוחדת שהם מספקים מקסימום בתוך חודש, זכוכית משוריינת למקלחת עם צירים מסתובבים 240 מעלות מחומר עמיד אבנית ועוד. ח' התרשם והוסיף הכול לעגלת הקניות. ורק כשההסתודדויות עם המוכר עברו לוויכוח סוער הבינה ל' שיש עסקה שנרקמת בין השניים והתעקשה לבטל את האריחים ולמצוא משהו שלא צריך לשוט חודש עד שתגיע האונייה לנמל.

ח' רתח: "אני נותן לך זהב ואת מתווכחת איתי על כסף?" הוויכוח הסלים עד כדי התפטרותו של ח' לרווחת נפשה ושמחתה של ל'. 

"הצלחנו," הודיעה לר' בטלפון בשנייה שראתה את עשן האגזוז של הסטיישן מסתלסל בפינה ונעלם מימין. "תהיה מוכן, עוד מעט אגיע עם שיפוצניק חדש. קיבלתי עליו המלצות חמות". עוד לא סגרה את פיה והק' של השיפוצניק עוד מהדהדת,  התקשר ח' והודיע שאין מצב שהוא יזנח חברים והוא חוזר תכף ומייד לעבודה. 

כך עברו להם עוד שלושה שבועות . ח' היה משכים אותם ב-6:00 בבוקר כולו מרץ. מכה פה בפטיש, שם באיזמל וכשל' הייתה חוזרת בשש בערב מהעבודה ושואלת את ר' כמה התקדם, ענה לה ר': "הוא עבד כל היום. לא יצא מהאמבטיה." ל' היתה ניגשת בציפייה לאמבטיה ומגלה שנוספו חמישה אריחים בקיר מימין ליד הכיור. "דייקתי" היה אומר לה ח' בחיוך. "פלס, אין עליי, תמדדי. אני פלס." והיא הייתה יוצאת לסלון ולערוגת לוע הארי שהתפתחה במרפסת וכובשת את הדמעות. ר' הסבלן בילה את כל חופשת הקיץ שלו יחד עם ח' בתקווה שנוכחותו תדרבן את העובד, אבל כשל' יצאה אף היא לחופשה, החליטו השניים להשאיר מפתח לח'. ממילא הוא בא ויוצא כרצונו, והם יֵצאו לשבוע לחופשה בגליל, ייהנו מאמבטיה מדוגמת, וכשיחזרו הכול כבר ייגמר כהבטחתו של ח', והם יוציאו את האמבטיה החדשה להרצה בשארית הימים שנותרו לחופשה המרוכזת. ח' אמר: "זאת ההחלטה הכי נבונה שקיבלתם. ככה לא תסתובבו לי בין הרגליים ואוכל לסיים את העבודה." ל' אמרה: "תדווח לנו? וח' ענה: "את לא סומכת עליי?"

החופשה עברה בשכשוכים, והמציאות נראתה ורודה יותר. ר' התעקש שלא להטריד את ח' בשאלות, וכשל' רצתה להתעדכן ר' מנע זאת  ממנה ואמר: "אני מכיר אותו, בואי ניתן לו את הזמן. תראי. הוא יפתיע לטובה." 

כשחזרו מהחופשה, ול' ירדה מהרכב עם המזוודה בעוד ר' מחפש חניה, היא מיהרה לעלות לראות את פלא האמבטיה. היא נכנסה לדירה החשוכה וגילתה את מה שגילתה.

ח' כבר לא ענה לטלפונים. סיפרו שראו אותו בא ויוצא משלוותה, אמרו שאשתו נעלמה עם הבן, הבחינו בפורד סטיישן חונה ברחוב הירדן ועליה שלט למכירה. שיפוצניק אחר גויס למשימה שנגמרה בתוך יומיים. כשח' צלצל אחרי חצי שנה הוא פתח את השיחה ב"מה קרה? על סיפורים כאלה אפרים קישון כמעט קיבל פרס נובל". 

רק מפאת הנימוס, ר' ול' שלא היו מחוברים לעולם הספרים, לא טרקו לו את הטלפון בפנים.