פרוזה תרגום

בית
מאת: מנג`ו קפור
הוצאת ידיעות אחרונות ספרי חמד, 381 עמודים

"ביתי הוא מבצרי" אומר הפתגם האנגלי. כזה הוא גם ביתה של משפחת סוחרי הבדים ההודית בנווארי לאל. המבצר הזה רוחש אהבה ושנאה, תחרות וקנאה, מסירות, ידידות וצייתנות בצד טינה וחשבונאות קטנונית, או בקיצור כל מה שניתן למצוא במשפחה מורחבת החיה בכפיפה אחת.

בתחילת הספר מתוודע הקורא לסונה, בחורה יפה ובהירה הנישאת בנישואי אהבה (מאוד לא מקובלים! ) לישפאל ומצטרפת למשפחת בנווארי לאל. השמחה באהבתם נקטעת עד מהרה בשל חוסר אפשרותה של סונה להיכנס להריון. גיסתה שבקומה העליונה יולדת בזה אחר זה שני בנים בריאים ולרגשות התסכול והאכזבה של סונה נוספת גם קנאה קשה.

העובדה שנישאה בנישואי אהבה ולא בנישואי הסכם מסורתיים, אינה הופכת את סונה ל"מודרנית". להיפך, בשל עקרותה היא דבקה בטקסים ופולחנים דתיים אשר עשויים לפתור את בעייתה, לפי השקפת עולמה וחינוכה. על פני השטח המשפחה אוהבת ומחבקת אך מתחת לפני השטח חשה סונה מושפלת ופחותת ערך.

בבית חיים שלושה דורות : הסב אשר בדם ויזע הקים את חנות הבדים, שני הבנים המקדישים לחנות את מיטב שנותיהם והנכדים שמרחיבים, משפצים ומכניסים לחנות את חידושי הזמן. החנות מפרנסת ברווחה את המשפחה המורחבת והיא תמצית חייהם של הגברים. הבית מתנהל על ידי הנשים על פי עקרונות הדת המחייבים כבוד וצייתנות מוחלטת של כלה להורי בעלה ושל ילדים להוריהם. הפולחן הדתי תופס חלק חשוב בחייהם והדאגה למציאת שידוך מתאים לילדים מלווה את ההורים מגיל צעיר ביותר.

באורח מפתיע ומצער נפטרת בת המשפחה שנישאה ומתגוררת בעיר מרוחקת. היא מותירה אחריה יתום בן שש. המשפחה מחליטה לאמץ אותו ומביאה אותו לבית. מטבע הדברים, האחריות לגידולו מוטלת על סונה העקרה. היא אינה רוצה בכך ואף מפתחת רגשות של שנאה כלפי היתום אך אינה מעזה להפר את מצוות בעלה וחותנה. בדיעבד התברר שהדבר דווקא הועיל ולאחר עשר שנות עקרות מצליחה סונה ללדת בת המקבלת את השם נישה והופכת לילדת התפנוקים של המשפחה.

בשל מה שאנו מכנים היום מעשה מגונה נאלצת נישה הקטנה לעבור לגור בבית דודתה, שאף היא נטולת ילדים. מספר שנים לאחר מכן יולדת סונה גם בן העונה לשם ראג`ו. עלילות המשפחה ממשיכות להתרקם ולא אמשיך לתארן כאן על מנת שלא לפגום בעניין ובהנאה של הקורא.

בתחילת הקריאה בספר התקשיתי במקצת להסתדר עם השמות ההודים הכל כך זרים לי, אולם התגברתי עליו עד מהרה. דבר נוסף שהפריע לי במקצת היה ריבוי שמות המאכלים והטקסים ההודים. אמנם יש בסוף הספר מילון למאכלים אך לא נעזרתי בו. אני שונאת לחפש במילון תוך כדי קריאה. הסתמכתי על ההבנה הכללית שלי וזה עבד היטב.

היה מעניין לקרוא על עולם שלם, רחוק ממני ואקזוטי. לפני כן קראתי את הספר "אלף שמשות זוהרות" וקשה היה לי להימנע מעריכת השוואות בין שני הספרים. בשניהם מסופר על חברה דתית, מסורתית שבה הגברים הם החשובים והקובעים אך בכל זאת אין להשוות את מעמדן של הנשים ההודיות לאלו של האפגניות !
יונה דורון
אודותינו שאלות ותשובות פורום
צייד ספרים דרוג ספרים שירה
כתבי עת איך לפרסם? חיפוש יצירות
שלום אורח
שם משתמש
סיסמא
שכחת סיסמא? לחץ כאן
משתמש חדש? לחץ כאן
© כל הזכויות שמורות לכתב ווב הוצאה לאור בע"מ בניית אתרים ע"י ekdesign