פרטי היצירה

סוג היצירה תחום תחום משנה
שם ההוצאה שפה
סוג מהדורה טקסט חופשי   

וידאו

אודיו

גרסה מלאה לקריאה /הורדה

גרסה חלקית לקריאה /הורדה

ספר מודפס
דירוג מערכת: 
ביום האם

דירוג הגולשים
מדהים!
אהבתי
מעניין
לא אהבתי


מדהים!
%100
אהבתי
%0
מעניין
%0
לא אהבתי
%0
שם:  ביום האם
מחבר:  יוסף דנון

תאור:

מדי שנה ביום האם נהגתי לצאת ביחד עם חברותי לעבודה למופע בידור המיועד רק לנשים. כך היה לפני שלוש שנים, לפני שנתיים, הכן, בשנה שעברה והנה השנה אירוע טראומטי העמיד אותי בפני מציאות קשה ובלתי נסבלת. אך בוא לא נקדים את המאוחר. לערב המופע נסענו חבורת נשים משולהבת, ארבע פקידות בנק, סניף אזורי. המופע התקיים בהיכל התרבות ואת הכרטיסים רכשנו דרך וועד הבנק. למופע נדברנו לנסוע כולנו ביחד ודפנה, סגנית המנהל אספה אותנו באודי החדשה שלה. בדרך פטפטנו, ריכלנו, שוחחנו על ענייני עבודה ועל ענייני משפחה, על לקוחות שמטריפים את הדעת, על הקהל חסר הנימוס וחסר הסבלנות שמלחיץ אותנו כמו בסד עינויים, על הילדים והבעלים שלא מבינים מדוע אנחנו פקעת עצבים. כאן עלי לציין שעד לפני חודשיים אני הייתי הרווקה היחידה בין הבנות.
את בעלי הכרתי בסניף: לקוח חדש, רווק, גבר יפה תואר, גוף אתלטי, עיניים כחולות ושער בהיר.
האיש הציג את עצמו כבעל מלטשת יהלומים גדולה ומשגשגת. המלטשה, כך סיפר, ירש מאביו המנוח. האיש פתח חשבון בסניף והפקיד חמש מאות שקלים בעובר ושב, טרם סיים לחתום על דפי ההסכם התעניין האיש איזו הלוואה ובאילו תנאים יכול לקבל.
דפנה הפנתה את הלקוח למנהל הסניף, המנהל הקשיב בנימוס לדברי הלקוח מהן הסיבות לכך שהוא זקוק להלוואה גדולה ומיידית. מלטשה משגשגת בימים שמלטשות נסגרות והעובדים נשלחים לרחוב??? גיחך המנהל אחרי שהלקוח הלך, לבוס אין כסף לשלם שכר לעובדים? הוא גורר חוב ישן למס הכנסה ולמע"מ? הממזר בוודאי מתרוצץ בין הבנקים, ומנסה את כוחו הוורבלי אצלנו.
הלקוח חזר לדפנה רוטן ומנבל את הפה. מה חושב המטומטם הזה, שאין לו כסף?! הוא יכול לקבור את המנהל בכסף! אווירת נכאים השתררה אחרי שהלקוח הלך.
האיש המשיך לבקר אצלנו בלי להריץ את החשבון שפתח. בביקוריו התכופים הוא החניף לבנות על יופיין ויעילותן ושיתף אותן בתוכנית שהגה לעתיד. בדעתו, כך סיפר, להקים מפעל לעיצוב ומכירת תכשיטים לצד המלטשה הקיימת, אלא שהוא בן שלושים וחמש ועדיין לא הקים משפחה . "מאחורי כל גבר נמרץ יש אישה מבינה ומדרבנת", כך אמר.
הבנות אהבו את ההשתפכות, ואת החנופה, האיש בא להיוועץ עמן בנושא כה קרוב ללבו. נשים כמו שהן אוהבות לשדך כך הן אוהבות לחבל בזוגיות.
הבנות סיפרו ללקוח הנחמד שיש בסניף אחת המתאימה לו מכל הבחינות, רווקה אמידה מבית טוב, חכמה ונמרצת. עוד גילו לו ב"סוד" שהיא הגיעה לסניף אחרי פרידה כאובה ונכזבת.
החברות שלי מהסניף נכנסו לאמביציה לחתן אותי פוסחות על חסרונותיי ומשבחות את מעלותיי. האיש החל לחזר אחריי במרץ. הוא היה מגיע לסניף בשעות הסגירה ומתעקש להסיע אותי הביתה. כשתמהתי מתי הוא עובד, אמר לי שיש לו מנהל עבודה ישר ואמין ושהוא סומך עליו בעיניים עצומות. האיש הפך לבן בית אצלנו. התיידד עם אבי והתחבר לאמי, נוהג להביא לה פרחים ולנשק לה את היד.
אבי ראה בשאפתנותו מעלה מבורכת. אמי יצאה מגדרה כדי שהיה לו טוב אצלנו. בעוד שהורי ראו בו קנדידט שאין שני לו, ככל שהכרתי את האיש מקרוב, כך סלדתי ממנו. הוא נשמע לי שטחי ושקרן כרוני. קל לאהוב חתול או כלב מאשר גבר שחיצוניותו אינה הולמת את פנימיותו. כשאמרתי לאימי מה דעתי עליו היא כעסה עלי נורא, "בת כמה את חושבת?!" נהגה להקניט אותי אמי, "בת שלושים ושתיים, בעוד חודש תהי בת שלושים ושלוש, מתי תתחתני, מתי תלדי ילדים? את תראי סבתא של הילדים שלך! את לא ממש יפה, והוא גבר מרשים, חתיך ומוצלח. לא חשוב מה המגרעות שאת מוצאת בו, העיקר שיהיו לך נסיכים ממנו."
חברי הקודם היה בחור חכם ומשכיל, בעל ידע מעמיק בכמה תחומים, אך ממש לא יפה, ממש מכוער. בסופו של דבר אני נישאת לחתיך. שעון הזמן מתקתק, היום אני בת שלושים ושתיים, בעוד חודש אהיה בת שלושים ושלוש…

*
להיכל התרבות הגענו רבע שעה לפני הזמן. נתנו לנו להיכנס, מצאנו את מקומותינו וישבנו. בשורה שלפנינו ישבו שתי נשים רזות ואחת שמנה. הן רטנו בקול על מישהו, ניבלו את הפה על מישהו, איימו לרדוף את הנבל עד הקבר. חיש הבנתי שהמישהו הזה הוא הבוס של בעליהן. אחרי שהזקן נפטר, הבנתי מדבריהן, בנו היורש הפסיק לשלם משכורות. גם למס הכנסה ולביטוח הלאומי לא שילם. הבוס הצעיר מכר את המלטשה ונעלם.
'האיש מטורף!' שיננה האחת, 'מכור להימורים!' הוסיפה חברתה, 'אם ייפול לי בידיים…,' איימה השלישית, 'אוציא לו את העיניים!' הקשבתי לשלושת הנשים הללו רועדת ובקושי נושמת. אפילו שלא הזכירו את שמו ידעתי שמדובר בבעלי. קמתי ויצאתי כמו רוח סערה מהאולם. מכיוון שבעלי ידע על הכרטיסים, ניחשתי אל נכון שהנבל נמצא אצל הוריי ומנסה לשכנע את אבי להשקיע כסף בעסק שלא קיים.
התקשרתי לאחי וסיפרתי לו את הכול. 'סגרי את הפלאפון', אמר אחי, 'ותמתיני'.
חלף זמן רב עד שחזר אלי,' צדקת', נאנח אחי, 'אני מקווה שלא חתמת לו על הבית שירשת מסבתא'. 'לא, לא חתמתי', אמרתי, 'הוא הצליח להוציא ממני רק שתי תוכניות חיסכון שלי, מה לעשות הייתי טיפשה'.
'אימא סיפרה לי שאת בהריון', אמר אחי, 'מה התוכניות שלך לעתיד'?
'כמובן להתגרש', אמרתי, 'אני ואימא נגדל את הילד ביחד'.
'אין סיכוי שתקבלי מזונות', אמר אחי.
'אני יודעת', גיחכתי במרירות, 'העתיד של "בעלי" רשום לו על המצח',
'איך זה שבמשך חודשים לא הבחנת שבעלך מהמר?' השתומם אחי.
'האמת שהוא התנהג באופן מוזר', אמרתי, 'התרגלתי שהוא נעלם לי ליום יומיים מהבית.' 'מישהו איים עליך?' שאל אחי,
'לא, אף אחד', אמרתי, 'כנראה שעדיין לא יודעים שאני אשתו'.
'ממה שסיפרת', נאנח אחי, 'בעלך מסובך עד מעל הראש, כדאי לך להתגרש ממנו ומהר! בואי לכאן ונשוחח.'
*
התקשרתי לדפנה בנייד והודעתי לה שיצאתי מהיכל התרבות ואני לא חוזרת לשם.
דפנה שאלה אותי אם יש בעיות, אמרתי לה שכן, אך אין לי זמן לספר.
חלפו חודשיים מביקורי האחרון בהיכל התרבות, היום אני מצויה בהליך גירושין וזה עסק יקר ומורט עצבים. אני עדיין מתגעגעת לחברי החכם והמכוער - ללמדני שגבר לא צריך להיות יותר יפה מקוף.

  © כל הזכויות שמורות


 תגובות

אודותינו שאלות ותשובות פורום
צייד ספרים דרוג ספרים שירה
כתבי עת איך לפרסם? חיפוש יצירות
שלום אורח
שם משתמש
סיסמא
שכחת סיסמא? לחץ כאן
משתמש חדש? לחץ כאן
© כל הזכויות שמורות לכתב ווב הוצאה לאור בע"מ נבנה על ידי EKDESIGN ע"י ekdesign