פרטי היצירה

סוג היצירה תחום תחום משנה
שם ההוצאה שפה
סוג מהדורה טקסט חופשי   

וידאו

אודיו

גרסה מלאה לקריאה /הורדה

גרסה חלקית לקריאה /הורדה

ספר מודפס
דירוג מערכת: 
שירי זיכרון

דירוג הגולשים
מדהים!
אהבתי
מעניין
לא אהבתי


שם:  שירי זיכרון
מחבר:  טליה (מזל) המאירי ישי

תאור:

23/10/2007
 שיר ליום הזיכרון
 
רוצה
לבעוט,
לראות עצמך
חוצה גבולות
ונשמות -
מתאחדת עמו.
מייחלת
לצאת
כמו אפרוח
הבוקע מקליפתו.
על שפת הכנרת שנים
ממתינה.
הגלים מכים בך
והחול הרך לרגלייך
נכנע לך.
השמים ממתינים לך.
העננים
ממטירים עליך גשמיהם,
ואת עומדת ערומה
חשופה
בלי כסות לגופך,
דומעת כאבך
כאב אובדנך.

--כל הזכויות שמורות למחברת טליה (מזל) המאירי ישי

שירים במסגרת המסע לפולין
 
402. "והגדת לבנך"
 
והגדת לבנך,
כי דמי אחיך
זועקים מאדמת – פולין.
 
והגדת לבנך,
כי יגאל דמך,
וינציח כל טיפה
בנפשות הדורות הבאים.
 
דמעות המטפטפות
מבין עיני המבקרים,
בארץ – המוות פולין,
הנן כטיפות – דם,
שהגירו אבותינו וסבינו
בצעדתם אל המוות.
 
והגדת לבנך,
פן ישכח,
לחרוט שואת – עמו,
על גופו ונפשו
לעד.
 
עם היוולדנו – טעינו,
וכל פשענו,
כי נמנינו על העם היהודי
ולכך אין מזור ואין תרופה.
 
את הפצעים הפתוחים,
נישא בלבנו לנצח,
עם גאה בארצו
מולדתו – ישראל.
 
403. "גטו ורשה"
האבנים המספרות
על המוות.
האבנים האדומות,
כמו הדם שניגר,
מגופות המתים,
שהושלכו לרחובות
או נרקבו בתוכם.
הבניינים והחומות,
העוטים עלינו מסביב,
כמו קוביות,
כמו "בתי – ברבי",
וגורמים לנו
להתכנס אל עצמנו
ולהיות קטנים, קטנים.
המצבות,
המספרות את סיפורי
אבותינו ומורשתנו,
זו שהותירו אחריהם
הנספים בשואה.
 
404. "יער לופוחובה"
 
צעדנו בדומיה,
אל תוככי היער
לבושים חולצות לבנות,
סווצ'ירים טהורים
וכובעים צחורים.
רשרושי רגלינו
נשמעו בשקט הנורא.
עצים עם גזעים
דקים וארוכים
הקיפונו.
ריח מוות נגע באוויר.
עמדנו מול גדר ירוקה,
ירוקה המצביעה,
על חיים,
אחת מ-3 הבורות,
שנפערו,
אליהן הושלכו
גברים, נשים וטף
כמו אשפה.
קראנו בשמותיהם,
זעקנו והתפללנו
לעילוי נשמתם,
והשלכנו פרח מתוק
על הדשא,
המהווה עדות
למקום קבורתם.
לא היה מנוח
והדמעות בצבצו מעינינו
כואבים את אובדנם
של בני עיירת טיקוצין
שהושמדו.
 
405. מחנה ההשמדה "מאידנק"
 
צעדנו אל תוך הטקס,
שנערך במחנה,
ירדנו במדרגות התלולות
וטפסנו בתוך אנשים
לבושי מדים ודגלי העמים,
שנספו בשואה
מוחזקים בידיהם.
שורה של אנשים בלבן,
כשמגן דוד חרוט על גבינו
מצד ימין מונף דגל מדינתנו
ומצד שמאל דגל השירות
ובאמצע במלא תפארתו
ספר התורה ע"ש "אילן רמון".
כן, אנחנו כאן,
לא חוסלנו,
העם היהודי שרד.
הלכנו שעות רבות
וחשנו את המחנה
מבפנים.
ערמות נעליים
המחישו לנו
את גודל הזוועה.
"הובלנו" למקלחות
ומהן לתאי הגזים,
תמימים כמו אבותינו,
שהרי הם לא היו
שונים מאיתנו.
משם "הושלכנו"
למשרפות
ומהן ישירות
לערמת האפר האנושי.
תחושת צמרמורת
אפפה את כולנו,
כאילו אנחנו זה הם.
קבלנו מכתב מר' השירות
שחיזק ואימץ אותנו אליו
ואל הגוף והמדינה עליה
אנחנו נמנים.
מכתב זה,
נתן לנו תחושה חוזרת
של אחיזה בקרקע
וחזרה למציאות.
מודים אנו לאל,
שחסך מאיתנו
התעללות זו
ואיבוד הצלם האנושי.
 
406. אושויץ
החדר לזכרו
של העם היהודי
היה חשוך ואפל.
נרות נשמה האירוהו,
קמנו זה אחר זה
בשקט ובדומיה
ומלמלנו שמות
בגרונות ניחרים
ובדמעות-עצב.
פתאום לשמות
הייתה משמעות.
אלו השורשים שלנו,
שנקטעו באבם.
 
407. בירקנאו
 
פסענו על פסי הרכבת,
דשדשנו על גבי האבנים,
בצעדנו אל הבלתי נודע,
אל הסוף הנורא.
ביצות של אפר אנושי.
 
 הריסות של מטחנות – המוות.
אדם ללא שם,
מוות ללא זהות.
כך במחי – כף,
נעלמו אנשים
ולא נודעו עקבותיהם.
 
יצרנו מעגל,
מעגל של חיים,
מעגל של חיים יהודיים,
שלעולם לא ייסגר
ותמיד יתמלא בנוספים..
 
העם היהודי לא
יושמד יותר,
כי מדינה הוקמה לו
ולזכר אלה ששמרו
על מורשתם היהודית
ולא ויתרו
למען הדורות הבאים
והגדת לבנך... .
 
כל הזכויות שמורות למחברת טליה (מזל) המאירי ישי

 תגובות

 נושא   כינוי   תאריך ושעה 
2. I was so confused ab Rayann 4/20/2016 3:09:31 PM
1. Grazi for maikng it Kassi 4/19/2016 4:36:52 PM
אודותינו שאלות ותשובות פורום
צייד ספרים דרוג ספרים שירה
כתבי עת איך לפרסם? חיפוש יצירות
שלום אורח
שם משתמש
סיסמא
שכחת סיסמא? לחץ כאן
משתמש חדש? לחץ כאן
© כל הזכויות שמורות לכתב ווב הוצאה לאור בע"מ בניית אתרים ע"י ekdesign