פרטי היצירה

סוג היצירה תחום תחום משנה
שם ההוצאה שפה
סוג מהדורה טקסט חופשי   

וידאו

אודיו

גרסה מלאה לקריאה /הורדה

גרסה חלקית לקריאה /הורדה

ספר מודפס
דירוג מערכת: 
זאב זאב

דירוג הגולשים
מדהים!
אהבתי
מעניין
לא אהבתי


מדהים!
%20
אהבתי
%60
מעניין
%0
לא אהבתי
%20
שם:  זאב זאב
מחבר:  תחרות כתב 2009

תאור:

מאת: רון (אברהם) דרעין

את יום ההולדת החמישים שלו, חגג זאב כשני מטר מתחת למצבה שעליה התנוסס שמו. זו הייתה ההחלטה שלו. "נמאס לי" הוא כתב בפתק שהשאיר ליד תנור הגז הפתוח שעשה לו את זה.
אנחנו, חבריו בני העשרים ומשהו, לא הבנו כמובן על מה הוא מדבר ולמה בעצם..
ביום השנה למותו של זאב הוזמנתי לאזכרה. יום אביבי מעונן חלקית אפף את החבורה הקטנה שהתאספה ליד הקבר. אימו של זאב, לבושה שחור שזור בקצת ירוק לא מחייב נשענה על אחותו ויבבה מעט בקולות חנוקים לתוך צווארונה המעוך והאחות החזירה לה בצווארון. גם דורית הייתה. ואנחנו. מה שנשאר מחבריו בני העשרים ומשהו, כלומר, שלושה סטודנטים לקולנוע נבוכים ומבולבלים, נענו מרגל לרגל באי נוחות ושאלנו את עצמנו מה לעזאזל אנחנו עושים פה...
התשובה לא אחרה לבוא. מבין שורות הקברים הרחוקות צצה ועלתה דמות קטנה ושחורה, רכובה על אופנים ונראה שהיא עושה את דרכה אלינו. האופנים גדלו ואיתן הדמות ואתו המתח שהלך והצטבר בחבורתנו הקטנה וסוף סוף התחלנו להרגיש שיש למה לחכות...
בחריקת צמיגים החנה הרב התורן את אופניו על המצבה, מלמל התנצלות קלה בעניין האיחור, פנה אל הקבר הסמוך ופצח ביללה נוראית, שכששמעתי אותה ניחשתי שמדובר כנראה בתפילה. בידו סימן הרב תנועה רחבה ומלמל בין השאגות "בואו, בואו, יש לי עוד שלוש הלוויות וחמש אזכרות. משני הצדדים של הקבר בבקשה, קדימה רבותי, מה נתקעתם לי בקבר של רוזנצוויג..." לפתע העיק משהו על הרב הטוב והוא הציץ במהירות בכמה פתקים ששלף מעמקי מכנסיו השחורים, העיף מבט מהיר בשם שעל המצבה ומבלי להפסיק את הזמרה- מלמל "אה , אתם רוזנצוויג, אז אצל גרינברג יש לי בחמש..." בתנועה מהירה העביר את האופנים והשעין אותן על המצבה של גרינברג, הסתובב ופנה אל הקבר הנכון והמשיך בשירתו המסתלסלת לעילוי נשמתו של זאב.
זו הייתה הפעם החמישית שזאב התאבד. הפעם זה הצליח לו, כי הפעם הוא באמת לא רצה שיצילו אותו. אז הוא לא התקשר לאף אחד, ניצל את זה שדורית נסעה להוריה לשישבת ורק כשהיא חזרה, היא מצאה אותו ליד התנור. בפעם הזאת באמת נמאס לו. זאב היה אלכוהוליסט עם רקורד של שישים ניסיונות גמילה כושלים ועוד שישים שהצליחו לשבוע או שבועיים במקרה הטוב. זאב ידע בעל פה את כל הספרים הנכונים שבאותה תקופה רק מעט אנשים בארץ הכירו. הוא למד בודהיזם, טאואיזם, קבלה ותורות דומות , אבל לא מצא את הדרך לגעת בחיים, או שהם יגעו בו. הוא חש בצדק רב שהחיים חולפים מאחורי זכוכית עבה וכשהוא מנסה לשלוח יד ולתפוס משהו- הוא נתקל תמיד בזכוכית ונשאר עם כאב באצבעות. זאב לא האמין יותר למה שהוא מרגיש, הוא כבר לא ידע אם הוא באמת מרגיש משהו או שהוא מפנטז שהוא מרגיש. הייתה לו הרגשה שהאלכוהול מרגיש במקומו, או השכטה שהוא משיג מדי פעם בקומבינה כלשהי, כי כסף לא ממש היה מצוי בכיסו ודמי הביטוח הלאומי בקושי הספיקו לאוכל ושכר דירה לחדר העלוב ששכר מעל החנות באלנבי.
אני הייתי אז סטודנט מאושר לקולנוע והחיים נראו מבטיחים ביותר. את זאב הביאה לביתי ילדה חמודה שאספה אותו ברחוב והציגה אותו כאחד מראשוני הבוהמה של תל אביב, חבר של אריק אינשטיין, שלום חנוך ומי לא... אז כמובן שהוא התקבל בביתי בכבוד רב. מה גם שכשנודע לו שאני לומד קולנוע, הוא מיד גילה ידע רב בנושא והסתבר שהוא השתתף בכמה סרטים וכתב תסריטים וגם ספר והוא מכיר את כל מי שבאותה תקופה חלמתי להכיר ומעבר לכל זה- היו בידיו שני בקבוקים של יין משובח...
הידידות בינינו הלכה וגברה. זאב היה מופיע בביתי ללא הודעה מוקדמת מדי פעם, בדרך כלל היו אצלי חברים מהכיתה והיינו שותים ומעשנים ומקשיבים בצמא לסיפוריו המרתקים על ראשית ימי הקולנוע בארץ. על סודות מחדר המיטות של כל מיני מפורסמים והרפתקאות מכל העולם, כי זאב היה איש העולם הגדול פעם... פה ושם שזר את דבריו באמרות זן וחכמת המזרח הרחוק והתחושה הכללית הייתה שזכינו בגדול. היו מבין חברי שהטילו ספק כמובן וטענו שהכל מצוץ מהאצבע ואנחנו סתם מבזבזים את הזמן על אלכוהוליסט מסכן עם פה גדול ומאחר וגם בי ניקר ספק דומה החלטנו לחקור מעט בעניין ופנינו לכמה מותיקי המקצוע שאתם באנו במגע דרך בית הספר לקולנוע ושאלנו אם השם זאב מוכר למישהו. להפתעתנו רובם זכרו אותו בהרבה אהבה ואישרו חלק גדול מהסיפורים והתענינו בהרבה אכפתיות מה קורה איתו כעת ולאן נעלם... מרגע זה הפך זאב לנסיך, הימים בהם היה קופץ לביקור, היו ימי קסם עבורנו. תמיד היה בבית בקבוק יין משובח למקרה שזאב יקפוץ לבקר ואפילו אספנו מעט כסף בינינו בכדי להקל מעט את חיי הקלושר המלכותי. זאב קיבל את התרומות בהתלהבות מהולה בביישנות שנעלמה עם הזמן מכוח ההרגל וביקוריו בביתי הפכו תכופים יותר ויותר ואני הרגשתי בעננים על שדווקא בי בחר הנסיך לשתות מכוסו...
כשנודע לי שזאב ניסה להתאבד, הייתי בהלם. בשבילו הסתבר, זו הייתה הפעם הרביעית. בשבילי זו הייתה הפעם הראשונה. המוות נראה לי לא הגיוני. משהו שקורה רק לאנשים שאני לא מכיר, הסבתא של... הסבא של...
אז הלכנו לבקר אותו בשלוותה, כי לשם מעבירים את המנסים עד שהם עמוסים במספיק תרופות והצוואר שלהם נוקשה מספיק והרופאים רגועים מספיק. זאב נראה מאושר מאד, הוא קיבל אותנו במאור פנים והיציג לנו את חברתו החדשה, צעירה חביבה נוקשת צוואר בשם דורית, ו...
"הכל בסדר," המה זאב סביבנו והגיש לנו עוגות טריות מהחבילה של אמא, "סתם בדיחה, בכדי להכיר את דורית." חייך לתוך פנינו ההמומות. גם דורית חייכה והתבוננה בהערצה בבן זוגה המבטיח ורצה להכין תה, כי קפה לא הולך כל כך טוב עם התרופות, אז אין. מישהו העיז להעכיר את שמחת החתונה ושאל את השאלה שהדהדה לכולנו בראש.
”אז למה בעצם?"
”למה לא?” חייך זאב ופצח בסיפור זן מאלף על משמעות המוות והחיים ובכלל...
בבית גלגלתי לי שאכטה עמוסה בניסיון להבין ובסוף נרדמתי בלי.
זאב ודורית קיבלו דירה קצת פחות מתקלפת מכל מני מוסדות שעניינם בשיקום זוגות בוגרי שלוותה ופרצו בירח דבש סוער. כמעט כל ערב הינו שם. דורית בישלה וזאב היה מגיש את המטעמים, מתובלים בסיפורי זן על חכמים קדמונים שידעו לראות את הנולד כמה צעדים קדימה ועשו דברים משונים ביותר שנראו כלפי חוץ כטרוף מוחלט, אבל בסופו של עניין התגלו כ- הדבר הנכון, בזמן הנכון. משהו שרק מאסטרים סינים קשישים מסוגלים לעשות כמובן... היין זרם בשפע, ענני השאכטות היתמרו באוויר וזה היה יכול להימשך עד עצם היום הזה. אלמלי היה זה כשלושה חדשים לפני יום הולדתו ה50 של זאב...
את יום הולדתו ה50 חגג זאב כאמור בחולון,- גוש- 2 שורה- 5, ליד גרינברג.

***


זמן זה דבר אלסטי מאד, למרות שאנו טועים לחשוב שמדובר בדבר נוקשה שאפשר לספור ולסדר ביומן. זמן מקבל משמעות שונה בכל גיל. כשאתה צעיר כל דבר קשה נראה מייאש, סופני, אבל הוא לא. לעומת זאת בגיל מבוגר הוא אולי לא נראה כזה, אבל הוא עשוי להיות כן. לא קל להמשיך את חייך כמובטל אלמוני עם זיכרונות לוהטים, כשאתה מגלה שלמעשה, רוב חייך הסתפקת בנגיעות חטופות, טעימות קלות בלבד. במקום לשתות מהחיים מלוא חופניים, לנגוס בהם בפה רעב, לתפוס אותם בשתי ידיים ולא לעזוב ו... בלי לבדוק כל הזמן, אם תמיד ובכל מצב- אתה אהוב
ומקובל על כולם.
זאב היה בהחלט אהוב ומקובל על כולם, לאף אחד לא הייתה מילה רעה או מחשבה שלילית עליו. הוא מעולם לא עשה שום דבר אם הוא חשב שמישהו עשוי להיפגע, הוא ויתר על כל דבר ובלבד שכולם ימשיכו לאהוב אותו ותמיד דאג לכולם על חשבונו וכמובן גם תמיד בדק עם כולם יודעים זאת ומעריכים אותו. הוא היה החבר שתמיד אפשר לסמוך עליו שיגיע בכל מזג אויר, אם רק תצעק- "אי, כואב, קשה לי, עצוב לי!"
אצל זאב היו כולם מתכנסים בכדי לחגוג את ההצלחה והוא תמיד שילם בשביל השמפניה וניקה את הזבל שאחרי וחייך בסלחנות כשגילה שהפסל יקר הערך שסבתו עליה השלום הביאה בשלהי המאה מסין- נשבר כשהבמאי המפורסם התיישב עליו כטוב ליבו בשאכטה שזאב גלגל עבורו. הוא חלם אמנם להיות יום אחד במאי מפורסם, לזאב היה את הכישרון לכך והוא ידע את זה, אבל הוא וויתר על זה ברצון אם זה כרוך בלשאת על מצפונו פסלים שבורים.
ובמאים מפורסמים מתיישבים בדרך כלל על פסלים של אחרים, בעיקר מפני שבדיוק צץ להם רעיון חדש. במאים מפורסמים- מפורסמים בזה שהם לא רואים את אף אחד ממטר כשהם עובדים, שאין להם סבלנות לשטויות של אחרים ואם תתקרב כשהם עסוקים, הם ינבחו עליך- גם אם אתה חבר מהצבא. ידוע שלבמאים מפורסמים לא איכפת מה חושבים עליהם, ידוע שכל מה שמעניין אותם זה שיאייתו את שמם נכון בעיתון ושיכתבו מה שרוצים...
לזאב כן היה איכפת מה יכתבו עליו ואם לא כתבו, לא נורא. העיקר שאם יכתבו אי פעם- יכתבו שהוא איש טוב, שכולם אוהבים אותו. הוא היה מוכן לעשות הכל בכדי שיאהבו אותו, לוותר על הכל, לוותר על החיים והוא ויתר עליהם עוד הרבה לפני המפגש עם התנור. זאב ויתר על החיים כי הייתה לו ילדות דפוקה שממנה, איכשהו הוא לא היה מסוגל ומוכן להיחלץ. כי אותה אמא שיבבה באזכרה ולפני כן בהלוויה, יבבה תמיד כשזאב היה ילד- התלוננה שזאב לא מספיק... ולא עושה... ולא משתדל... ולא מתחשב...ולא רגיש לצרכים של אחרים... ולא באמת איכפת לו... ו... אז בלי בעצם לשים לב, הוא ויתר על החיים בכדי להוכיח לכולם שהוא לא כזה... ושדווקא איכפת לו לאללה... כי כולם הפכו להיות האימא שלה צריך להוכיח... ואותה צריך לפייס... ואז, אולי, אם הוא באמת ישתדל... יגיע לו...
וכשבגיל 49 ומשהו- הבין זאב שאת רוב חייו הוא בזבז בניסיון לקבל מהעולם את מה שאמא לא נתנה לו. להוכיח לעולם שהוא לא מה שאמא אומרת ושלמעשה, אף אחד לא יעריך אף פעם את הקורבן הגדול והמיותר לחלוטין שהוא הקריב למען רוחות הרפאים שבנפשו הפצועה- הוא הבין גם שאף אחד לא יחזיר לו את הזמן האבוד. לא בודהה, לא לאו טסו, לא שלמה המלך וגם לא דורית וממש, אבל ממש לא בא לו להמשיך ככה.
בחגיגות יום ההולדת ה50 של זאב, שהתרחשו בחולון ליד גרינברג, בדממה ששררה עם הסתלקותו של הרב המזמר, אפשר היה לשמוע בין יבבות האם שנשפכו בנדיבות לתוך צווארונה הלח והמעוך של אחותו.
"איך הוא היה יכול לעשות לי את זה, מה נשאר לי כעת, אני לבד בעולם..." והאחות הסכימה אתה וחבקה אותה ביתר שאת.

***

זאב לא ממש האמין למראה עיניו, "אחרי הכל אני עדיין חי? זה לא יתכן!"
הוא קלט שהוא במקום אחר, לא דומה לשום דבר שראה בחייו. היה זה מן חלל חסר צבע והוא לא בדיוק ישב או עמד, הוא פשוט היה שם וזה לא בדיוק היה חדר, אבל יחד עם זה, זה הרגיש מעין חלל סגור והוא לא היה שם לבד. היה שם עוד מישהו, הוא לא בדיוק ראה את העוד מישהו הזה, הוא חש בו. בקיצור. זאב לא הבין כלום ופתאום שמע קול. אותו מישהו דיבר ולפתע הייתה לו צורה והוא נראה כמו איש רגיל לגמרי.
"אתה צודק, זה לא אמיתי. אתה מת לחלוטין וזה לא ממש קורה, אני סתם רוצה להראות לנשמתך סרט על אפשרויות. לא רציתי שתלך בלי להראות לך מה היה קורה אילו, מה יכול להיות אילו היית עושה הכל אחרת ונכון שזו אגדה, אבל אנחנו נמצאים בעולם לא קיים ממילא, נכון? אתה הרי מת ואמור להיות על פי הסיפורים להיות בשמים או בדרך אליהם, נכון?"
"נכון" מלמל זאב מבולבל
"אז בוא נעזוב את ההיגיון ונראה ביחד סרט, מה איכפת לך? במילא אין לך משהו דחוף כעת."
אם זה לא היה... היה זאב פורץ בצחוק מתובל בשיעולים כבדים מטעם הסיגריות. אבל זה כן היה, ולכן בזמן הבא ראה זאב סרט שבו הוא שיחק את התפקיד הראשי. הוא ראה את עצמו בגיל 21 מסיים את הצבא ולא בדיוק יודע מה הוא רוצה מעצמו ולאן פניו מועדות ואחר כך בגיל 25 הוא מפיק קולנוע בתחילת דרכו וכן יודע מה הוא רוצה, הוא מתכוון להיות מפיק גדול וגם לביים ואולי גם לשחק... הוא רוצה אישה שיאהב והרבה ילדים. בערך באותה תקופה הוא פוגש את דורית, יודע שהיא האחת ומתחתן אתה ואחרי שנה נולדת להם הילדה הראשונה. אחר כך שני בנים בזה אחר זה ולא הרבה זמן אחרי זה עוד ילדה וילד, זאב ודורית הם הורים נפלאים וכל הילדים נמצאים בגנים ובתי ספר מיוחדים שמתאימים ליכולתם, כלומר טובים יותר ממה שיש למשרד החינוך ולרשויות המקומיות להציע ובהתחלה זה נטל כספי לא קטן, אבל זאב ודורית עושים מאמצים וזה קורה. במשך הזמן הופכת דורית למעצבת פנים ומאד מצליחה במה שהיא עושה ויחד עם זה, היא מגדלת עם זאב בהרבה אהבה את חמשת הילדים וזאב עולה ועולה והופך להיות מפיק גדול ושולח את ידו גם במשחק ובימוי בזמן המועט שנותר לו ואפילו מפיק ומביים סרט שבו משתתפת משפחתו בתפקידים קטנים והוא מתאהב בדורית כל יום מחדש ובעצם מגשים את כל חלומותיו, גם את אלו שלא ממש העיז לחלום ו...
"אז מה אתה אומר, היה יכול להיות אחרת?" שלף אותו האיש ממחשבותיו ושתה שלוק מכוס היין שבידו.
"ברור, אבל בשביל שיקרה אחרת, הייתי צריך להתחיל מלעשות ולא מלחלום או לרצות." ענה זאב, המום כולו מהאפשרות הדמיונית שנפתחה לפניו ומההבנה שהחלה לצוץ ומאד להציק.
"נכון." ענה האיש ולגם עוד לגימה מכוס היין ואז זאב הבחין.
"יין... פה?" מלמל זאב הנבוך ששמח למעשה לשנות נושא לרגע מאחר שזה אפשר לו לרגע לעשות הפוגה הנושא הבעייתי.
למה לא?" חייך האיש, הרי הכל אפשרי בארץ הדמיון, לא?"
"אז אפשר כוס יין גם בשבילי?" שאל זאב
"בטח, כרגע אמרתי שהכל אפשרי בדמיון." ומיד הופיעו בידי האיש בקבוק וכוס והכוס כבר הייתה מלאה ביין שריחו העביר בזאב צמרמורת של הנאה.
"יין נפלא," אמר זאב, לגם לגימה גדולה ומצמץ בשפתיו.
"הכי טוב שיכול להיות," שב וחייך האיש, "אבל לא ענית עד הסוף לשאלתי, למה התכוונת בלהתחיל מלעשות ולא לחלום?"
"או לרצות," השלים זאב. "הרי אם התכוונתי להיות במאי, או מפיק, הייתי צריך ללמוד קולנוע והייתי צריך לעבוד במקצוע הזה ולאהוב אותו והייתי צריך לפגוש את דורית בגיל צעיר ולהתחתן אתה ולעשות הרבה אהבה כדי שיולדו לנו הרבה ילדים וכו' וכו'. בקיצור, לעשות ואני בזבזתי את חיי בלחלום חלומות של אחרים, לראות אותם מגשימים אותם, למחוא להם כפיים ובעצם... חייתי את החיים שלהם ולא את שלי, חייתי בשבילם, לא בשבילי. בשבילם, לא בשבילי." חזר זאב במרירות והיין שבידו איבד את בבת אחת טעמו הנפלא, עד שזאב ירק אותו בבחילה ועיווה את פניו..
"יופי שאתה מבין," התעלם האיש מהבעת הבחילה, "זה מה שרציתי שיקרה, אמנם אתה כבר מת ואין אפשרות לחזור אחורה בזמן ולתקן בגלגול הזה, שזה קצת חבל. הרי תכלס הרי כולנו רוצים לחזור בזמן ולתקן שגיאות, נכון?"
"נכון," ענה זאב, "אבל זה לא מתאפשר, כי אנחנו לא שולטים בזמן... בעצם אנחנו לא שולטים בכלום חוץ מאשר במעשים שלנו ולכן כל מה שנותר לנו זה רק להסתדר בדרך הטובה ביותר עם הנתונים שנוצרים כתוצאה ממה שעשינו ולהוציא מתוך זה את הכי טוב ואם אנחנו מתים בדרך, אז נותר לנו הגלגול הבא, אבל אין טעם לחשוב על המוות כל עוד הוא לא בא מעצמו."
"אז מה שאתה אומר בעצם, זה שלהתאבד זה לא רעיון כל כך טוב, הא?"
"זה, לחלוטין נכון!" ענה זאב בלהט ואז תפס ופניו התכרכמו, "רגע, זה בדיוק מה שעשיתי בעצם, אני הרי מת ואין לי סיכויים בגלגול הזה."
"אתה נעשה חכם מאד אחרי המוות." לגלג האיש ולזאב פתאום היה שוב חסר יין ביד. לפני שחשב על זה פעמיים, הייתה הכוס בידו ושוב מלאה, הוא לגם אבל הטעם המגעיל נשאר וזאב זרק את הכוס.
"אני מצטער, אבל כשמבינים באמת, היין יוצא מגעיל בפה, גם זה היין הכי משובח שיכול להיות." אמר האיש וכבר לא חייך יותר.
זאב לא ענה, הוא נסגר בתוך עצמו במרירות ובעצב ולא ידע מה לעשות עם עצמו.
השתררה שתיקה כבדה שהופרעה רק בזמזומו של מזגן שהיה שם איכשהו, לבסוף שבר את השתיקה זאב. "אז למה בעצם הראית לי את הסרט הזה וניהלת איתי את כל השיחה הזו?" שאל.
"אתה לא מבין? באמת לא?"
"אני חושב שכן," ענה זאב, "אבל מה הטעם בהבנות שבאות לאחר מכן, אחרי שעושים את השגיאות? הרי לא זוכרים כלום מגלגול לגלגול ובמה ששגיתי אני עשוי לשגות שוב."
"יתכן," ענה האיש, "אבל משהו נשאר בזיכרון ואם לא בשלך, אז בזיכרון של היקום, או בשל הקרובים לך והדרך בה הם יתנהגו במשך חייך תזכיר לך ותנחה אותך. בהחלט יתכן שהם לא יהיו נעימים או נחמדים, אבל אולי כך צריך להיות וזה מה שאתה צריך כדי לגדול ולגלות שיש אפשרות לעשות אחרת ואולי תעשה, הכל הרי תלוי בנו, נכון?" את המילים האחרונות לא היה זאב בטוח שהוא שומע, כי החדר התחיל להיעלם ואיתו האיש. הדבר האחרון שזאב זכר היה זנב מחשבה שנדמה היה כמהדהד במוחו, "היין ההוא היה... לפני..."

© כל הזכויות שמורות למחבר

הסיפור הזה אינו משתתף בהצבעה על הסיפור הטוב ביותר
מפני שהמחבר בין צוות השופטים

 תגובות

 נושא   כינוי   תאריך ושעה 
2. What a pleasure to f Maria 3/27/2014 5:11:21 AM
1. Great inthsig! That' George 3/24/2014 1:45:30 PM
אודותינו שאלות ותשובות פורום
צייד ספרים דרוג ספרים שירה
כתבי עת איך לפרסם? חיפוש יצירות
שלום אורח
שם משתמש
סיסמא
שכחת סיסמא? לחץ כאן
משתמש חדש? לחץ כאן
© כל הזכויות שמורות לכתב ווב הוצאה לאור בע"מ נבנה על ידי EKDESIGN ע"י ekdesign