פרטי היצירה

סוג היצירה תחום תחום משנה
שם ההוצאה שפה
סוג מהדורה טקסט חופשי   

וידאו

אודיו

גרסה מלאה לקריאה /הורדה

גרסה חלקית לקריאה /הורדה

ספר מודפס
דירוג מערכת: 
צניחה במורד המעלה המבטיח

דירוג הגולשים
מדהים!
אהבתי
מעניין
לא אהבתי


מדהים!
%0
אהבתי
%12
מעניין
%38
לא אהבתי
%50
שם:  צניחה במורד המעלה המבטיח
מחבר:  תחרות כתב 2009

תאור:

מאת: דב בהט

יוסי החזיר לאטו את השפופרת למקומה, ובד בבד נשען על מסעד כיסאו, הפשיל את ראשו לאחור ושלח את שתי ידיו אל מאחורי עורפו על מנת לתמוך בראשו הנטוי. הוא עצם את עיניו והסיע ברגליו את גופו לאחור בעזרת ארבעת גלגלי הכסא עליו ישב, הרים את שתי רגליו והניח את נעליו על ערמת הדפים שעל השולחן. בדרך כלל השתדל לשמור על סדר קפדני בניירותיו, אבל לא עכשיו. כעת, הקמטים המועטים שנגרמו לניירות בנוסף לחוסר הסדר בשל רגליו המונחות לא כל כך עניינו אותו. יוסי עצם את עיניו, מעולם לא הניח את רגליו על השולחן בעבר. הוא זכר תנוחה זו מסרטים הוליוודיים. כך נהגו מנהלים בכירים להמחיש את אדנותם לעצמם ולכפופים להם.
בעיני יוסי נראתה פוזה זו דוחה בעליל. אבל עכשיו הוא חש את עצמו מרחף ברקיע, גבוה מעל כל עמיתיו ב"מחלקה למדעי האקלים", כולל אלה שהתנגדו להעלאתו בדרגה, וגם אלה ששתקו מתוך שלא ידעו על המהלכים המתרחשים מאחורי הקלעים, או שמרו על אלם פה מתוך שפחדו לדבר. רק מלים ספורות מפיו של הדיקן הספיקו לו בטרם הסתיימה השיחה ביניהם:
"יוסי, הכל בסדר, זה עבר".
מחשבותיו עברו לאשתו, ברכה. הרהוריו היו מקוטעים. ברכה ידעה שזאת היתה משאת נפשו ותמצית ערגתו, וכאשת חיקו קיננה בלבה תקווה עמוקה שחלומו יתגשם. הערצתה של ברכה היתה נתונה לו והצלחתו יקרה בעיניה. אולם מלבד יראת הכבוד כלפי יוסי, היתה לה סיבה נוספת לשאוף "שזה יעבוד": סיום חיובי של המהלך ישחרר אותו מרגשות חרדה פן יכשל הדיקן במאמציו. תקופת הציפיה היתה קשה עבורו, ואת תחושות העצבנות שלו חלק אתה שלא מתוך בחירתה. שנים אחדות מאוחר יותר הגיעה למסקנה שהתקפי-הרוגז התכופים אשר אפיינו אותו באותה תקופה פגעו בבריאותה.
הוא לא הרבה לדבר על כך, וגם לא ניסה לשתף את ברכה בכל הקשור למגעים שניהל עם הדיקן בעניינו. אבל שיחת טלפון אחת שבמקרה קלטה אוזנה הסגירה לה את מצוקתו של יוסי בעליל. השיחה היתה עם גורם בכיר. את זאת הבינה מסגנון התבטאותו של יוסי, שכלל מילות התרפסות לא אופייניות לטבעו הגאה.
באחת מארוחות הערב, שבה נשמע יוסי עליז במיוחד לאחר שקיבל הודעה בדבר זכיה נדיבה במענק מחקר חדש, ניסתה ברכה את מזלה תוך לקיחת סיכון מחושב שיוסי עלול, חס וחלילה, להתרגז:
"יוסי, רוצים להעלות אותך בדרגה?" שאלה.
יוסי לא הופתע, כי את חכמת החיים של אשתו הכיר במשך שנים רבות. היא ידעה בכל עת לקרוא מה מתרחש בלבו, אף אם לא התכוון לגלות לה. הוא גם תמיד העריך את מסירותה ואת נאמנותה.
"כן, ברכה, הדיקן רוצה להעלות אותי בדרגה, אבל העסק הזה הוא קצת מסובך. עמיתי במחלקה, בניצוחו של ראש המחלקה, מתנגדים למהלך הזה וטוענים שזה מוקדם מדי. שני הפרופסורים הבכירים נזקקו לשמונה שנים על מנת לקבל את מה שהדיקן רוצה להעניק לי אחרי שנתיים וחצי", הסביר יוסי, והמשיך, בעת שהניף את אצבעו:
"אבל ברכה, מה שאת שומעת ממני, לא יוצא מכאן, את שומעת?"
"כן, יוסי, אתה מכיר אותי, הלא כן?"
ברכה השתייכה למשפחה תימנית שורשית שגרה בתוך בקתה רעועה, ששטחה גדל במשך השנים עם התרחבות המשפחה בין פרדסי השרון, שנים רבות לפני שאלה נעקרו ובמקומם צמחה העיר בני-ברק. לברכה היתה אחות בכירה אחת, ושתי אחיות ואח הצעירים ממנה. לכולם במשפחה היו עיניים שחורות בוערות, וכשהבנות הגיעו לפרקן, כל אחת בזמנה, עלה מספרם של הבחורים הצעירים, בני התשחורת, שהתנהלו בשבילים שמסביב לבקתה, כשהם משתדלים לא לדרוך על גללים שהשאיר אחריו החמור משיח. החמור משיח היה בן המשפחה היחיד, מלבד האב, שלמה העבדקן, שהיו לו גם הכנסות מלבד הוצאות מחיה.
פעם אחת הגיעה הבת הבכירה, מלכה, עם מתנדב מאמריקה לארוחת שבת. לרוברט ויינבלט, שהגיע לישראל עם קבוצת צעירים בארגונה של הסוכנות היהודית, הוקצה החדר הצדדי בו חי הסבא במשך שנותיו האחרונות. את שתי עיניה השחורות של מלכה, שכינוין במשפחה היה ´הזיתים השחורים´, פגש רוברט ברכבת, ומאז לא הרפה ממנה. חיזורו הנמרץ של רוברט צלח בידו, ובמשך אותה שבת לא נעתקו לרגע עיניו מעיניה היוקדות של מלכה. אולי מלבד שלמה הקשיש, כל בני הבית שמו לב למחזה המבדר הזה.
אסתר, אם המשפחה, שנודעה בכישרונה כזמרת עם קול ערב כשל זמיר, היטיבה להבין, בתבונתה הרבה, שבסמוך לארגזים העמוסים עם תפוזים המיועדים ליצוא לארצות אירופה, נמצאות בבקתה ארבע יפהפיות, שגם הן מיועדות ליצוא, רצוי אל מעבר לאוקיינוס, לארה"ב, אבל גם קנדה תתקבל בברכה.
ואמנם, האם אסתר לא שגתה. מלכה נישאה לרוברט ששה חודשים יותר מאוחר, והזוג הטרי הצטרף למשפחת ויינבלט בניו-ג´רסי, היכן שהפרנסה ברוך השם לא חסרה, כי למשפחה היה מפעל ליצור תרופות.
ברכה היתה ילדת פלא ונגינתה זכתה לשבחים כבר בגיל שמונה. אמנם פסנתר לא היה בבית, אבל שעוריה עם המורה שוורצקופ מרמת גן, הספיקו להכשירה ללמודים באקדמיה, ושם הפליאו כישוריה את כל מוריה. לקראת סיום למודיה המתינו לה תכניות השתלמות בחו"ל לשם קידומה המקצועי.
יוסי וברכה נפגשו בירושלים, ולשניהם הוענק התואר הראשון באותו הקיץ. גם נפשו של יוסי נלכדה ביקוד עיניה של ברכה, ופחות משנה לאחר נישואיהם נולד חיימק´ה החמוד. כשנכנס חיימק´ה לעולמם התפצלו חייהם האקדמיים. יוסי המשיך ללמוד לתואר שלישי, וברכה זנחה את לימודיה לחלוטין על מנת שתוכל להתמסר לשני הגברים שלה.
במרוצת הזמן בו גדל בנה הבכור, עלו בברכה הרהורים כמוסים, שלאחר שתגדל את חיימק´ה, ועוד שני צאצאים נוספים שבהם חפצה, היא תוכל לחזור לנקודה בה הפסיקה ולהמשיך משם את קריירת הנגינה שלה.
אמנם ברכה לא קבלה תעשיין מניו-ג´רסי, אבל פגישתה עם יוסי וייצמן לא ציערה כלל וכלל את אמה.
"זה יהיה חתן אפילו יותר מוצלח מהקודם, יתברך השם", לחשה לבעלה שלמה, שהיה מוכן לקבל ממנה כל דעה כדבר-חכמה הלקוח מן התורה הקדושה.
את יוסי שיכנו במשך השבת בחדרו של סבא זיכרו לברכה, על אותה מטה שעליה ישן רוברט בעת ביקורו. האהבה להטה בין ברכה עם הזיתים השחורים ויוסי תכול העיניים.
ברכה ויוסי לא המתינו שמונה חודשים בדומה למלכה ולבחיר לבה, הם הסתפקו בארבעה חודשים שהביאום לחופה ולקידושין.
יוסי נחשב לצבר, אף שלמעשה הוא נולד בשיקגו, באותה שנה שהוריו היו בשבתון. הוא לא נפל רחוק מהעץ, כפי שנהוג לומר. שניהם היו פרופסורים ידועי-שם באוניברסיטת צפת. אביו של יוסי היה בפקולטה לרפואה ואמו במחלקה למדעי-החיים. כך שאין להתפלא על כך שיוסי התחיל לטפח את חלומותיו להגיע לגדולה בעולם המדע כבר בגיל שלוש, עת התחיל לקרוא על אריה, ארנבת ודג. בגיל חמש כבר ישב על כסא גבוה ומיפה את מיקומם המדויק של אברי גוף האדם על התרשים הצבעוני שהיה תלוי בחדר עבודתו של אבא.
הייחוס הזה נחשב למכובד למדי בעיניה של אסתר, אבל יותר מרתק בעיניה היה מראהו של הדרכון האמריקאי של יוסי, שדמה בדיוק לדרכון שאותו הציג בפניה רוברט ויינבלט כאשר חיזר אחרי מלכה. לאסתר היתה בקורת נוקבת, יש אומרים, חריפה כסחוג, על המשטר והשלטון בישראל. לעומת זאת היתה לה דעה טובה באשר לכל מה שקשור לארה"ב.
"דרכון אמריקאי זה יותר טוב מכסף בבנק", כך נהגה לומר בכל פעם ששיבחה את תכונותיו הטובות של בעלה של מלכה. ואמנם, כשהתגלה לה ששיקגו, אילינוי, היא עיר הולדתו של יוסי, התחזקה בה אמונתה בליבה לגבי עתידה המבטיח של ארה"ב.
את ירח הדבש בילו יוסי ומלכה באורחן של כפר בלום. שם טיילו שעות ארוכות לאורך הירדן. הם לא הסתפקו במעשי אהבה בערב, באמצע הלילה ובבוקר, בחדרם הקטן שבאורחן, סיוריהם הרגליים במשך היום תמיד הוליכום כבדרך מקרה לפינות חבויות בין חורשות האקליפטוסים ובסבכי הגומא שהמתיקו את סודותיהם, בואכה אגם החולה המתחדש. כשהגיעו לאחד ממקומות המסתור הללו, מיהרו השניים להתערטל חלקית ולהשלים את אשר הפסידו במשך השעות האחרונות, לפני הצהריים או אחרי הצהריים. בשלב זה של חייהם שלט ביניהם דיאלוג רגשי-גופני סוער.
ברכה היתה אהבתו הראשונה של יוסי, כי בצעירותו התרכז בלימודיו, ובגיל שש-עשרה התקבל כנער מחונן ללמודי המתמטיקה באוניברסיטה וגם זכה במילגת עידוד מהדיקן. בצבא התמסר לתחום המחשבים ביחידה סודית במודיעין וחייו החברתיים היו מוגבלים למדי.
"קבלתי גבר חדש שעוד לא שכב עם אשה אחרת", אמרה ברכה.
"איך את יודעת?" נשאלה ברכה בספקנות כלשהי.
"הוא אמר לי ואני מאמינה לו. גם ראיתי שבהתחלה הוא לא בדיוק ידע מה צריך לעשות, ואז עזרתי לו. אמנם גם לי לא היה נסיון קודם, אבל עמדה לי התושיה", הסבירה הבת.
"תמיד אמרתי לך שתושיה תימנית לא קונים בכסף", הגיבה אסתר בהנאה מרובה.
יוסי התגלה כנפש טובה, חכמה ומוכשרת.
"הוא ממש גאון", התפארה ברכה פעם ועוד פעם בבן זוגה. "אינני מצליחה להבין כיצד הוא מוצא זמן הן לעיסוקיו במדע והן לילדים", סיפרה לבנות שיחתה שהתקשו להסתיר את קנאתן, ועוד הוסיפה ואמרה: "אין דבר שדורש יותר אנרגיה מאשר עבודה על הדוקטורט".

*****
יוסי נחשב למצטיין שבמרצים במחלקה בה עבד. מדי בוקר, עת נכנס לכתה והתייצב מול תלמידיו, לקראת תחילתה של הרצאה שעמד לשאת, היו פניו קורנות וכל גופו ביטא שמחה לקראת המזומן לו. ניכר בו שהוא שמח, דרוך ומוכן לקראת דיונים עם הסטודנטים על שאלות העומדות על סדר היום בנושאים המדעיים בהם עסק בהרצאותיו. תמיד עודד את תלמידיו לשאול שאלות ולנסות להציע חלופות להסבריו על התופעות והתהליכים הנלמדים. הסטודנטים התלחשו ביניהם שלעולם אין למצוא שאלה מכשילה שתביאו במבוכה. ידיעותיו המעמיקות והרחבות תמיד סייעו לו לצאת באלגנטיות מהסבך של קושיות ממלכדות.
אולם בבית התחילו להופיע גלי קצף קטנים באגם השקט. כאשר סיים יוסי את הדוקטורט, בהצטיינות יתרה, הבינה ברכה ששגתה. בינתיים נולדו אלון וגלית, וסיכוייה לממש את קריירת הנגינה שלה פחתו במדה ניכרת ולא נראה היה שתוכל למצות מעצמה את העתיד שניבאו לה באקדמיה. ניצני תסכול ומרירות התחילו לבצבץ בקרבה של ברכה והכרסום הפנימי התחיל לתת את אותותיו. תחילה פלטה ברכה הערות אירוניות, שבמשך הזמן הפכו לטרוניות כבושות כלפי יוסי, ולהלקאה עצמית כלפי עצמה. אולם בה בעת שהטרוניות היו קצרות ונדירות, היו ההלקאות ממושכות ותכופות.
"כבר לא יצא ממני שום דבר", טענה ערב אחד.
יוסי ניסה להושיט לה עזרה בדרך של חיזוק ועידוד:
"אין סיבה להתיאש ברכה. יום אחד תוכלי להתחיל מחדש בדיוק בנקודה שהפסקת. דעי לך שאני חב לך תודה עמוקה על שהחלטת לגדל בעצמך את הילדים ולא להפקירם בידיהן של מטפלות למיניהן".
הכרת תודה זו גרמה לה מידה מרובה של סיפוק. אבל טבעו של סיפוק שהוא נמצא תדיר בעליה ובירידה ואינו מאריך ימים, במיוחד לאור המציאות ששררה.
בשיחה אחת, כשחזר יוסי על אחד ממשפטי העידוד שלו, החזירה לו ברכה:
"אתה באמת מאמין בזה, יוסי?"
זאת הייתה שאלה די מבלבלת. יוסי לא ידע מה להשיב, ומאחר שעדיין לא סיגל לעצמו את מנגנון השקר הקל, של סטייה מהאמת עם גבוי של פנים המביעות אמונה בלתי מעורערת, אמר:
"את כל כך מוכשרת, ולכן אין לי ספק שאם תינתן לך האפשרות, תוכלי להתגבר על החסרים של העבר. "יחד עם זה", הוסיף בהססנות: "אין להתעלם מכך שהזמן עובר, וזה אינו פועל לטובת העניין", אמר והסיט את עיניו מעיניה.
היא הייתה אסירת תודה על תשובתו הכנה, אך למרות שחיפשה וניסתה למצוא בתשובה מעין נחמה לא הצליחה בכך.
יום אחד קראה בעיתון שצילה איינרייך חזרה ממסע הופעות בחו"ל ובקרוב תופיע עם התזמורת הפילהרמונית בנגינת הקונצרט מס 2 במי מנור מאת סרגי רחמנינוף. ידיעה זו גרמה לברכה זעזוע עמוק, שכן, בתקופת הלימודים באקדמיה שימשה צילה כממלאת מקום לברכה בקונצרטים הפומביים. לאחר קריאת העתון בילתה ברכה בבכי חרישי וממושך את שעות הלילה ועד שחרו של הבוקר שלמחרת, בו נרדמה מתשישות.
ברכה התעוררה בבוקר ויוסי כבר לא היה. היא שמחה על כך. בזמן האחרון החלה לחוש ששיחות העידוד עם יוסי החלו להעיק עליה. היא התחילה לזהות בהן העמדת פנים עקרה. תחילה קיננה בה המחשבה שהמבוי הסתום אליו נקלעה צריך להישאר בינה לבינו מבלי שזה יצא החוצה, מחוץ לכותלי הבית. ברכה סברה שגם אם אמה תגלה מעורבות לטובתה, את הקונפליקט הזה גם היא לא תוכל לפתור.
באותו ערב היא נוכחה לדעת שאכן אין עליה לצפות לסימפטיה אמיתית מצדו של יוסי.
"אתה זוכר את צילה איינרייך מהאקדמיה?" היא שאלה.
ברגע ששמע "אקדמיה", הבין יוסי מה הולך להיות נושא השיחה. הוא ענה: "מה בקשר לצילה איינרייך?"
"היא הספיקה לכבוש את העולם ונותנת קונצרטים בכל מקום", אמרה ברכה.
"ובכן?" השיב יוסי בחוסר סבלנות כמעט בלתי מוסתר.
"אם הייתי ממשיכה את הלימודים זה היה קורה גם לי", השיבה עם דמעות בעיניה.
ברכה לא ידעה שבימים אלה נכנס יוסי לתקופה רוויית מתחים נוספים: הוא הוגש כמועמד לפרס ישראל. את עבודת השתדלנות הוא כבר השלים, והוא חש שדמעותיה של ברכה לא מסייעות לו להתמודד עם השחיקה העצבית שבה הוא נתון עד שתתברר זכאותו לפרס.
"את באמת חשבת שגידול שלושה ילדים יכול ללכת ביחד עם קריירה משמעותית במוסיקה?" שאל כקטגור בבית המשפט.
"פעם דיברת אחרת", אמרה בהתמרמרות.
"הרי תודי שאת הברירה בין מוסיקה והילדים את בחרת בעצמך. אני לא כפיתי זאת עליך", אמר מתוך בטחון בעמדתו.
"אני לא מצפה שתשנה את המציאות. ממך אני זקוקה רק למעט אהדה, וגם את זה אני לא מקבלת", אמרה ברכה בנימת קובלנה וחזרה לבכיה השקט, בכי שהוציא את יוסי מכליו.
"הרי אני ניסיתי וניסיתי, וכנראה שזה לא עזר", אמר בחוסר ענין.
היא שתקה ולא ענתה. ברכה הבינה שלמרות שהשפל שנוצר הוא בינה לבינו, ההתמודדות עם המשבר הזה נשארת בינה לבינה, והדיאלוג האמיתי יתנהל אך ורק עם עצמה.

*****

לאחר תקופת המתנה מייסרת של חודשים אחדים, שליוסי דמתה לשנים, זכה יוסי בפרס הנכסף. בסתר ליבו הוא ידע שפרס ישראל מהווה תחנה בדרכו לפסגה ולא מטרה בפני עצמה. שבו את ליבו טקסים מפוארים בנוכחות בית המלוכה בשטוקהולם, ואלה התחילו להופיע בחלומותיו. וככל שתכפו חלומות אלה בלילות כן גברו אצלו חוסר השקט הנפשי והעצבנות. היקפם של כל העניינים שעניינו אותו בעבר הלך והצטמצם, ועולמו החדש סטה ממסלול סיבובו הקודם. שיחותיו עם עצמו התרכזו בחיפוש תשובה לשאלה אחת בלבד: ´כיצד אני מגיע לפרס נובל?´
התמסרותו הקודמת של יוסי למשפחתו פגה לאיטה. הוא איבד עניין בעסוקי ילדיו ונוכחותה של ברכה לצידו התחילה להעיק עליו. במיוחד הפכה ההוראה למאוסה, ובדיקת בחינות סטודנטים גרמה לו לדחייה. לעומת זאת הרבה לנסוע לכנסים. לא הייתה מניעה שימשיך להשתתף בפעילויות בינלאומיות בתקופת הקיץ, אבל הוא החל לחרוג מהמקובל ונסע למפגשים בחו"ל גם בתקופת הסמסטרים, ובכך פגע ברצף ההוראה ובמחויבויותיו האקדמיות.
מעשיו הובילו לסכסוך בינו לבין הדיקן הצעיר שלא ידע את יוסי. בוקר אחד קבל הודעת סירוב, לפיה נאסר עליו להעדר מההוראה במשך הסמסטר השני. התעורר ויכוח ערני שהתחולל בלשכת הדיקן:
"אתה חייב לדעת שתלונת הסטודנטים הגיעה עד לנשיא האוניברסיטה, ואם לא תיטיב את התנהגותך, צפוי לך עימות עם המוסד. פרס ישראל לא אמור לשמש כשוט בידיך על מנת לקבוע סדרים חדשים באוניברסיטה", דיבר ברורות ראש הפקולטה.
יוסי נדהם. הוא נשאר מאובן על מקומו. מוחו קדח: ´ספק אם אי פעם נשמעו דברים חריפים מעין אלה בלשכת הדיקן. ברור שהנבזה הזה שונא אותי. אבל בידו הכוח, ואין סיכוי שהוא יבין אותי´.
יוסי חזר אבל וחפוי ראש למשרדו. הדו-שיח עם עצמו נמשך. הוא שיחזר בנוסטלגיה את הזמנים הטובים בהם היה מתעורר בחדווה עם שחר יום לימודים ומציץ בחטף בחומר שלפניו לפני תחילת ההוראה: ´תמיד הם המתינו לי, הסטודנטים, והקיפו אותי בהערצה עם שאלותיהם בדרכי אל אולם ההרצאות וביציאה ממנו. לכל אחד מהם היה לי פנאי וגם ידעתי לענות בהנאה. מה קרה מאז?´
הוא המשיך בהרהוריו: ´באגף הרכילויות והרינונים של סגל המחלקה התחילו ההתלחשויות על כך שנוצר קרע ביני לבין ברכה´.
יוסי ניסה לעודד את עצמו והרהר: ´הכול אצלם נובע מקנאה. כולם כבר הספיקו לשכוח את התרומה שלי לאוניברסיטה במשך כל השנים שעברו, ומתייחסים אלי כאל טירון´, אמר לעצמו מתוך תסכול וכעס.
עדיין לא הגיעה לתודעתו של יוסי, שבד בבד עם שמועות כאלה ואחרות שעליהן שמע, סופר מפה לאוזן, שבמסגרת נסיעותיו התכופות למינכן חיכה ליוסי לא רק המדע, אלא בנוסף המתינה לו גם מדענית.
למרות הקשיים בבית ובפקולטה המשיך יוסי את התקדמותו המרשימה במסלול האקדמי. הוא קיבל הזמנה לשמש כעורך כתב העת היוקרתי "The tommorow climate" )"האקלים של מחר"(, שנחשב לאחד המובילים בתחום המדע הפלנטרי. גם הישג זה היה כרוך בקשיים לא מעטים. יוסי היה צריך להפיק את המרב מהקשרים הבינלאומיים שלו על מנת להגיע לתפקיד החשוב הזה. הוא הכיר היטב את הרשת המסועפת של מדענים ידועים שהייתה עשויה להיות להם השפעה על המתרחש ב"האקלים של מחר", ובנסיעותיו הרבות ידע לשבץ איתם פגישות אישיות. מעמדו המדעי וחיוכו הכובש עזרו לו כבעבר להשיג את מבוקשו.
כשהגיעה אליו הידיעה המשמחת על מינויו לתפקיד הנחשק השתלטה עליו אופוריה, כאותו מועמד לראשות הממשלה שעמל נואשות כדי לנצח בבחירות וגילה שאמנם מומחי בחירות שנקנו על ידי המפלגה, וגם הקדוש ברוך הוא היו בעזרו. אולם, בניגוד לפוליטיקאי, יוסי הצליח לשכנע את עצמו שהכול בא לו בזכות כשוריו, מבלי שהמזל התערב בענייניו.
´אין לצפות שברכה תשתתף בשמחתי´, הוא חשב. בכל אופן, בבוקר, לפני שעזב את הבית בדרכו לאוניברסיטה הוא זרק לעברה, כבדרך אגב:
"את יודעת, הם עשו ממני עורך של כתב העת היוקרתי ביותר בתחום האקלים".
"אני שמחה בשבילך", היא ענתה.
"את באמת שמחה, או שאת סתם אומרת מה שצריך להגיד?" הוא שאל בניסיון להקניטה.
היא לא השיבה.
הוא נעץ בה את עיניו בציפייה.
ברכה היססה אם להשיב או לא, כי לא חפצה במריבה.
"רק לך מותר להגיד סתם דברים?" אזרה עוז והשיבה.
יוסי הגיע למשרדו כשבראשו מהדהדים דבריה של ברכה, ולא נותנים לו מנוח: ´אכן, הגענו למשבר עמוק´, סיכם לעצמו.
תחילה ניסה להתנכר לחלקו במשבר: ´היא מאשימה אותי בכך שהצלחתי המקצועית הושגה על חשבונה. היא ויתרה למעני על קריירה מבטיחה במוסיקה, כדי שאוכל להגיע לאן שהגעתי. אין זה מדויק. אם באמת רצתה, הייתה יכולה להמשיך במוסיקה שלה כאשר השתפרו התנאים. כנראה שחסר לה הדחף הבלתי מתפשר, הנדרש מכל מי שרוצה להגיע למשהו´.
זה נשמע לו הסבר סביר שבעזרתו ניתן להסיט את האשמה ממנו אליה.
´יחד עם זה, אין להתעלם מכך שיותר קל להמשיך בלמודים ברצף מאשר לחזור אליהם לאחר פסק זמן ארוך´, ניסה ליצור איזון במחשבתו.
אבל כוחותיו הנפשיים לא הספיקו לו להמשך הפשפוש במידת הגינותו ביחסיו עם אשת נעוריו. הדיאלוג עם עצמו בעניינה של ברכה נעצר, והוא עבר לנושא שבאמת העסיק אותו. הוא ליטף את האגו שבלבו בשאלה: ´מי כמוני?´ האגו ענה לו: ´מגיע לך, עבדת קשה בשביל זה. גם אין להתעלם מכך שיש לך כשרונות ייחודיים שקצת עזרו´.
יוסי הסתדר היטב עם המסלול שעובר עורך חדש אשר משומן היטב בתזקיקי סיכת-אגו משובחים במהלך התקופה המוקדמת של לימוד התפקיד. הכול נעשה בזהירות ועל פי כללי המשחק המקובלים: העורך מתחשב בדעותיהם של הרפרנטים שבודקים ושופטים עבורו את איכות החומר המועמד לפרסום. הוא שוקל את דעותיהם על המאמר המסוים שנמצא בבדיקה, ומקשיב היטב למסקנותיהם בטרם שיקבל את החלטתו לחיוב או לשלילה, בהתאם למקובל במערכת "האקלים של מחר". במשך הזמן משתנים התנאים. העורך החדש צובר כוח ובטחון עצמי, ובשלב מסוים הוא מגדיל את אחוז דחית המאמרים שהוגשו לבדיקת המערכת מ-%70 ל-%80.
כך נהג יוסי, ועל מרבית הדחיות היה יוסי המחליט והקובע הבלבדי, דבר אשר העצים בקרבו את התחושה שכושר ההבנה שלו הינו גבוה יותר ממה ששיער לפני שקבל את התפקיד.
עובדה, מספר הציטוטים של עבודותיו הוכפל במשך השנה שבה שימש בתפקיד עורך כתב העת. בלבו ידע שהכפלת מספר הציטוטים הינו ביטוי סמוי-גלוי של חנופת המדענים האחרים, אשר קידומם תלוי לא מעט בהחלטותיו לגבי מאמריהם.
יוסי החל לזהות את המדע עם עצמו. הוא נטל על עצמו את האחריות לטוהר המדע בתחומו, לפי הבנתו. פעם אחת, לאחר שהסתכסך עם אחד הרפרנטים, שטען נגדו על שהפר את כללי המשחק, עלתה השאלה במוחו של יוסי: ´הייתכן שהיצר הרע השתלט עלי. היש דבר כזה — יצר רע?´ יוסי לא האמין בכך.
´זהו כנראה מושג שהמציאו מפסידנים´, ניסה יוסי, שרגשותיו נבעו מיהירות לשמה, לעודד את עצמו.
יום אחד העיר יוסי לברכה:
"אולי תפסיקי לבלוע את הכדורים האלה כל הזמן. זה ממילא לא עוזר לך".
ברכה נפגעה, פניה כוסו בדמעות, היא החישה את צעדיה מהמטבח אל חדר השינה השתרעה על המיטה והחלה ליבב. יותר מתוכן הדברים שנאמרו כאב לה הטון המתנשא וחסר ההתחשבות שנלווה לדבריו של יוסי.
יוסי חש שהגזים בהערתו וניגש אליה על מנת לנחמה.
"פעם לא הייתי זקוקה לתרופות, חיבוק חם ממך הספיק לי", אמרה לו ברכה בקול רועד.
הוא ניסה לחבקה והיא דחתה אותו בתוקף, דבר שהעלה את חמתו.
"הסתכלי על עצמך וראי איך שאת נראית. פעם היית לך גזרה נהדרת שהיה תענוג לחבק. היום יש לך גוף של צילינדר ששום בגד לא עולה עליו, מלבד השקים שאת לובשת".
ברכה השתתקה. היא חשה לפתע שהאהבה הגדולה ששכנה ביניהם עברה מהעולם ולא קימת יותר. היא התישבה לאיטה על המטה מחטה את הדמעות מעיניה ואמרה:
"אתה רשע מרושע, תעזוב בבקשה את החדר".
יוסי נדהם וקפא על מקומו. לפתע שררה בחדר דממה. הוא ניסה לצמצם את הנזק באומרו: "אני מצטער, ברכה..."
היא לא ענתה, רק נעצה בו את זוג עיניה השחורות. הפעם, בניגוד לעבר, הן לא היו עיניים אוהבות ומזמינות. יוסי זיהה עיני עטלף מאיימות. בה בעת, מבלי לומר מילה, היא הרימה את ידה והניפה את אצבעה הארוכה לעבר הדלת.

*****

בוקר אחד קדרו השמים. יוסי פתח את הדוא"ל כדרכו עם שחר. הגיע מכתבו הביקורתי של פרופ´ יהודה רייך שהזכיר תגובות שליליות של מדענים ביחס לעבודתו של יוסי. פרופ´ רייך היה תלמידו המצטיין של יוסי, ולאחר הצלחה מרשימה השתקע באוניברסיטה יוקרתית בקליפורניה. יהודה היה אחד המדענים שבזכותם זכתה הנוסחה שפיתח יוסי להערכה בינלאומית רבת היקף. הוא הראה מתמטית במאמר חשוב כיצד עבודתו של מורהו פורצת את מחסום הכאוס ומאפשרת להאריך את תקופת תחזית מזג האויר מעבר למה שניתן היה להשיג עד שפורסמה עבודתו של יוסי. לאחר מכן נוספה תמיכה בעבודתו של פרופ´ יוסי ויצמן גם במאמריהם של מדענים נוספים.
קרנו עלתה בעולם, ואל יהודה הצטרפו שניים מתלמידיו בקליפורניה, שקשרו כתרים לראשו של יוסי. מישהו כתב מאמר בגיליון אוניברסיטת צפת ובו התנבא שהאוניברסיטה מתקרבת לפרס נובל הראשון שלה.
אבל בה בעת שקרנו של יוסי עלתה לגבהים חדשים הופיעו גם סימני אזהרה באשר לעתידו. צוות מתחרה מאוניברסיטת קולורדו פרסם תוצאות חדשות המערערות על חשיבות הנוסחה. התגלה שישנם שנויי מזג אויר פשוטים לכאורה שהמודל של יוסי איננו מסוגל לזהות. כמוכן נטען שבנוסחה הבסיסית של יוסי חסרים נעלמים שהמלומד הנכבד פסח עליהם מתוך שאיפה להגיע לנוסחה כוללנית ופשוטה ככל האפשר. עלתה הטענה שיוסי צעד צעד אחד יותר מדי בכיוון של פשטנות יתר בתיאור התהליך. יותר ויותר פרסומים הראו שישנם משתנים נוספים שלא נלקחו בחשבון בעת בניית המודל.
החודשים הבאים חיזקו את מכתבו הביקורתי של יהודה. בינתיים הופיעו מאמרים נוספים שהציגו נוסחאות חילופיות לזו של יוסי. שני מדענים, שכנראה היה להם אתו חשבון ארוך, זרו מלח על הפצעים. הם טענו שהנוסחה של יוסי הינה נאיבית מדי וחסר בה העומק הדרוש. בעולם המונחים המדעי למושג נאיבי יש משמעות שלילית, חמורה הרבה יותר מאשר בעולם הפוליטי, שבו מנהיג הנחשב לנאיבי יכול להצטייר גם ככריזמטי במידה והוא מוכיח שהוא יודע בדיוק מה הוא רוצה. לעומת זאת בעולם המדע המלה נאיבי משולה לאות קין.
במצבו הנפשי של יוסי החלה הידרדרות שלא נעלמה מעיניה של ברכה. היא הבינה שישנו משבר עמוק, אבל לא ידעה מהו. היא לא רצתה לשאול את יוסי, כי חששה להכעיס אותו, וכך המשיכה את ימיה ולילותיה עם שני משברים המונחים כאבני רחיים על צווארה: האחד — המשבר הישן ביניהם, וכעת נוסף המשבר החדש של יוסי המסוכסך עם עצמו. חושיה המחודדים של ברכה החכמה לחשו לה: ´המתיני, המתיני, משהו חייב להתרחש בקרוב´.
יום אחד גילתה ברכה שקית גדושה בתרופות שהייתה מונחת על שולחן עבודתו. ביניהן ברכה זיהתה גלולות הרגעה שגם היא השתמשה בהן. לידיעתה לא נזקק יוסי בעבר לתרופות.
´בעזרת השם הוא קיבל את מה שמגיע לו´, אמרה. אחר כך חזרה בה והוסיפה: ´איך אני יכולה להיות רעה כל כך?´
בהרהור שני אמרה: ´לא נורא, גם אצלו מצאתי הרבה רשע´.
חלפו שתי יממות נוספות שלאורכן נשארו שניהם מרוחקים ומקוטבים זה מזה, ואז פרץ משבר נוסף. במקום החלום המתוק שחזר על עצמו אין ספור פעמים בחודשים הקודמים, על קידה למלך שבדיה וכל מה שבא אחריו, הופיע חלום מוזר על סירה שהוא והיא בתוכה. היא ישבה מולו, מתבוננת בו בעיניים קפואות. אף שיוסי חתר בכל כוחו, הסירה לא זזה במי נחל הקישון הצמיגים. לפתע חל זעזוע בסירה ויוסי נפל ושקע במים המזוהמים. היא המשיכה להתבונן בו מתוך הסירה בעיניה חסרות ההבעה.
הוא התעורר בזעקה, התיישב במטה וגילה שהסירה נעלמה. כשסובב את ראשו ראה שברכה הייתה על ידו. היא שכבה על גבה ושאלה בקול שקט שנשמע לו מתגרה:
"מה קרה, יוסי?"
יוסי לא ענה. הוא קם מהמטה והסתובב בחדר הלוך וחזור מקיר לקיר, בדחף בלתי נשלט לצנן את עצמו. בחוץ היה ירח מלא, שאפשר לברכה ללוות במבטה כל תנועה מתנועותיו. לפתע נעצר לידה, התכופף לקראתה ופרץ בבכי בלתי נשלט תוך כדי שהוא כורע בניסיון לטמון את ראשו בחזה.
גופה שמר לכאורה על שלוותו, אבל רקותיה הלמו בחזקה. מחשבות סותרות מלאו את ראשה: ´היה לו חלום רע, לילד המגודל והגיבור שלי, והוא נשבר לרסיסים. למי הוא פונה לעזרה? אלי כמובן. היכן הוא היה כשאני חלמתי את חלומות הזוועה שלי?´
היא המשיכה לשכב ללא תנועה כששתי ידיה מונחות לאורך גופה. דמעותיו הצטברו למקווה מים קטן שהרטיב את כתפה ואת חזה. היא הוסיפה לומר לעצמה בטרוניה: ´הוא לא בא אלי בחרטה על מה שגרם לי במשך השנים. הוא פשוט מחפש תמיכה ופינוק. למה עלי להיעתר לו?´
גופו גהר על גופה, והמגע ביניהם שלח ריגושים שהגיעו לבהונות רגליה
´הייתכן שהוא באמת מתמוטט, הגבר הגאה שלי? האם האגו המתנשא שלו קורס, עכשיו, מול עיני, על צוארי?´ היא הניחה את ידיה על גבו והמתינה בחוסר החלטה כיצד לנהוג.
לפתע היא שמעה זעקה: "אלוהים, עזור לי!" ולאחר שניות אחדות הפכה הזעקה לשאגה בנוסח אחר: "ברכה, אני מבקש ממך שתעזרי לי".
"איך אני יכולה, הרי כה התרחקנו זה מזו", היא השיבה בלחש.
"לא אנחנו. אני התרחקתי", אמר בקול בוכים.
"אתה השתנית כל כך, שאני בקושי מכירה אותך", אמרה, כשבקולה ניכרים סימני שבירה.
"לא רק אני השתניתי. בינתיים גיליתי שכל העולם שמסביבי השתנה. אני רוצה להשתחרר מהעולם הזה", אמר בקול שלא היה מוכר לה בעבר.
´ניכר בו שהוא סובל´, אמרה ברכה לעצמה.
"האם אתה באמת רוצה לחזור אלי?" הוא שמע אותה לוחשת.
"אני מבקש שתסלחי לי", לחש.
"לסלוח לך בלילה אחד על ההתנכרות מכאבי במשך שנים?" היא שאלה.
"בינתיים הספקתי ללמוד כמה דברים. אני מתחרט על מה שעשיתי וגם על מה שלא עשיתי", הוא השיב, ורעד נשמע בקולו.
היא שתקה.
זרועותיו הקיפו את גופה בעצמה רבה, היא חשה את נשימתו הכבדה וגם קצב נשימתה גבר. גופותיהם נכרכו זה בזה והם הפכו לאחד.
ברכה אימצה את גופו המיוזע אל גופה, חיבקה אותו כחבק אם את תינוקה, ובעת שליטפה את ראשו, חלפו בראשה המלים: ´´צילה איינרייך, צילה איינרייך´. היא לא ידעה אל נכון אם מלים אלו הגיעו אל שפתיה ואל אוזניו.

© כל הזכויות שמורות למחבר

הנכם מתבקשים להצביע על ידי הוספת תגובה
נבקשכם לדרג את הסיפור בין אחד (לא טוב) לעשר(הכי טוב)
וכן לנמק במשפט או שניים את הצבעתכם

 במסך הוספת תגובה יש שדה אימייל. רק תגובות בהן תציינו את כתובת האימייל תילקחנה בחשבון בשקלול התוצאות.
אין צורך להרשם לאתר כדי להוסיף תגובה/להצביע.
האימייל לא יוצג באתר (אלא אם כן תסמנו אחרת), לא יעשה בו שימוש לכל מטרה אחרת והוא לא יועבר לכל גורם אחר

 תגובות

 נושא   כינוי   תאריך ושעה 
5. I was so confused ab Yomna 12/15/2015 10:57:42 PM
4. If time is money you Madiha 12/12/2015 3:01:01 AM
3. Cainllg all cars, ca Vanderson 10/12/2015 3:33:38 AM
2. סתמי תנא 6/10/2009 11:15:05 PM
1. אין אוויר בסיפור. נונימית 6/10/2009 2:33:12 PM
אודותינו שאלות ותשובות פורום
צייד ספרים דרוג ספרים שירה
כתבי עת איך לפרסם? חיפוש יצירות
שלום אורח
שם משתמש
סיסמא
שכחת סיסמא? לחץ כאן
משתמש חדש? לחץ כאן
© כל הזכויות שמורות לכתב ווב הוצאה לאור בע"מ נבנה על ידי EKDESIGN ע"י ekdesign