פרטי היצירה

סוג היצירה תחום תחום משנה
שם ההוצאה שפה
סוג מהדורה טקסט חופשי   

וידאו

אודיו

גרסה מלאה לקריאה /הורדה

גרסה חלקית לקריאה /הורדה

ספר מודפס
דירוג מערכת: 
הסידור

דירוג הגולשים
מדהים!
אהבתי
מעניין
לא אהבתי


מדהים!
%49
אהבתי
%41
מעניין
%1
לא אהבתי
%9
שם:  הסידור
מחבר:  תחרות כתב 2009

תאור:

מאת: יונה דורון

היה זה בוקר קיץ חם ולח. רק תלמידים מעטים נראו בחצר בהפסקה. כל השאר העדיפו להישאר בכיתות הממוזגות. מנגינת הצלצול העליזה בישרה על שיעור היסטוריה העומד להתחיל בכיתה יוד שלוש.
הנושא : גירוש ספרד והאינקביזיציה
המורה חנה, בתספורת קארה מוקפדת, חולצה פרחונית אופנתית ומכנסי ג'ינס מעט הדוקים מדי, מספרת בקולה המונוטוני על המלכה איזבל, על טורקימוודה האימתני, על הגזירות האיומות שנגזרו על יהודי ספרד. את דנה זה בכלל לא מעניין. מה לה ולמה שהתרחש בספרד הרחוקה לפני חמש מאות שנה. כל מה שהיא זוכרת מספרד זו בובת רקדנית הפלמנקו הגדולה בשמלה אדומה ובסרט אדום הקשור לשערה השחור והשופע. את הבובה הזאת הביאה לה סבתא רינה מטיול בספרד כשהייתה דנה בכיתה א'. בהשראת הבובה היפה נרשמה דנה לחוג פלמנקו והתמידה בו עד כיתה וו. כשהיו שואלים אותה "מה תרצי להיות כשתהיי גדולה ?"
"רקדנית פלמנקו !" הייתה התשובה הנחרצת.
הרבה יותר מעניין אותה עתה ה – S.M.S הקצר שקבלה לפני רגע מחברה זיו.
"אנחנו מתארגנים לנסוע לים, רוצה לבא ?" נאמר בו.
"בטח ! כשייגמר השיעור המשעמם הזה" היא מסמסת במרץ מתחת לשולחן.
דנה מציצה בשעונה. נותרו עוד 13 דקות לצלצול הגואל. היא שולחת מבט משועמם מסביב. כמה מחבריה לכיתה רושמים את דברי המורה במחברותיהם, שניים מסמסים ואחד בוהה בחלון. שיעור ממוצע בכיתה יוד שלוש.
מיד בהישמע הצלצול, אוספת דנה את שערה לזנב סוס שובב, מטילה על כתפה את תיק הבד השחור וחולפת בסערה על פניה של חנה העסוקה בסידור הקלסר שלה. זיו וחברו אורן כבר מחכים לה בג'יפ של אביו . כשהם מבחינים בה צופר זיו צפירה ארוכה ותובענית הגורמת לדנה להאיץ את צעדיה.

למחרת נכנסת חנה לכיתה ושפת הגוף שלה משדרת קשיחות. בידה צרור דפים.
"בוחן" מתלחששים מיד החבר'ה.
"בבקשה להוציא רק כלי כתיבה" מודיעה חנה בקול שקט אך תקיף, "זה בוחן קצר על השיעור האחרון" היא מסבירה, עוברת בין הטורים ומחלקת את הדפים.
דנה מעווה את פניה, מקמטת את מצחה ומתבוננת בדף המודפס המונח לפניה. שלושת השאלות מנוסחות היטב. המורה חנה הקפידה תמיד על ניסוח שאלות בהירות וברורות, אולם לדנה אין מושג מה להשיב עליהן.
הרבה יותר קל היה לה, לו נתבקשה לכתוב על הבילוי בחוף הים אתמול, למשל...
הבנים הביאו עמם אבטיח קר חתוך לקוביות. הם פרשו על החול שמיכת פיקה ישנה ששלפו מתא המטען של הג'יפ והתיישבו לאכול. כל אחד נטל באצבעותיו מן האבטיח המתוק והטעים והבריזה קררה את הגוף הלוהט. עסיס אבטיחים נזל לכולם על החזה ובמקום למחות אותו קפצו למים הכחולים להתנקות ולהשתולל בין הגלים. דנה התיזה במרץ מים על הבנים והם השיבו מלחמה שערה. שערה השחור והארוך נרטב כולו . כאשר גל גדול ומאיים התקרב אליהם, תפס בה זיו בחזקה והמשיך לאחוז בה גם כאשר הגל התנפץ כבר על החוף, מותיר מאחוריו שובל ארוך ולבן.
אחר כך התיישבו צוהלים על החוף, שאריות קצף לבן לוחכות מדי פעם בעדינות את כפות רגליהם.
"בואו נבנה מגדלים בחול" הציע זיו, "כמו אז, כשהיינו קטנים".
ההצעה נתקבלה והם השקיעו את מלוא מרצם בבניה. דנה, חברה קבועה בועדת הקישוט הכיתתית, אספה צדפים ועטרה בהם את המגדל שלה. הבנים אחדו כוחות ובנו מגדל רחב, יציב וגבוה יותר מזה שלה. מאחר והתקשו להחליט המגדל של מי יפה יותר, קראו לשתי בנות קטנות שהתבוננו בהם בהערצה ובקשו מהן להיות הפוסקות.
דנה הספיקה לחזור הביתה, להתקלח ולמחות כל עקבות של חול מן הכניסה לבית. כשהגיעו הוריה הקרייריסטים בשעה מאוחרת, לא יכולים היו לנחש היכן בלתה בתם את שעות הבוקר המאוחרות...
"מצטערת, לא עברתי על החומר" שרבטה דנה על דף הבוחן ומסרה אותו למורה בעיניים מושפלות. בעיני רוחה כבר ראתה את האפס העגול והאדום שיתנוסס עליו ויוריד את הממוצע שלה שגם ככה לא היה גבוה.
כשהסתיים השיעור ודנה מיהרה לדלת קראה לה המורה "דנה, חכי רגע, אנחנו צריכות לדבר.אני רוצה שתלווי אותי לחדר המורים".
בחוסר חשק המתינה דנה למורה שארגנה את חפציה. היא ידעה שמחכה לה עכשיו שיחת מוטיבציה מאחר וחנה הייתה גם מחנכת הכיתה. בעצבנות טופפה על רגלה, מנסה למצוא דרך להיחלץ מן הצרה העומדת לנחות לפתחה.
כשיצאו השתיים מן הבניין בדרכן לחדר המורים, שהיה בבניין סמוך, שאלה חנה : "דנה, מה קורה ?"
"כלום", משכה דנה בכתפיה. היא החליטה לא להקל על המורה.
"מה זה צריך להיות הדף הריק שמסרת לי ? ככה את חושבת לנהל את העניינים ?" הקשתה חנה.
דנה לא השיבה. גם חנה לא הייתה מן המוותרות. לחנך כיתה יוד לא הייתה משימה קלה גם כאשר מאחוריה עשרים שנות ותק בהוראה. בעוד היא מבקשת לדחוס למוחם של תלמידיה עובדות, תאריכים, תהליכים היסטוריים ויחסים בין מדינות, אותם עניינו בעיקר היחסים שבין המינים.
היא החליטה לנסות גישה אחרת : "את יודעת מה ?" שאלה ונעצה את עיניה באלו של דנה, " אני מוכנה להתעלם מן הבוחן הזה אם תגישי לי עבודה קטנה "
"עבודה ?" קראה דנה המופתעת בבהלה " איזו עבודה? על מה ? הבוחן היה רק על השיעור האחרון מה זה אומר קטנה ?"
"תראי, חמודה, אני לא רוצה להקשות עליך" ביקשה המורה להרגיע והניחה יד אימהית על כתפה של דנה, "תחפשי קצת חומר על גירוש ספרד, על האינקביזיציה, על האנוסים ותסכמי את זה. "
"זה המון חומר !" התקוממה דנה, זזה באי-נחת וניערה את היד המונחת על כתפה.
"אני מבטיחה לך שאם תכנסי לזה תראי שזה חומר מעניין. אני לא אומרת לך כמה עמודים לכתוב. אני סומכת עליך "
הן נעצרו בכניסה לבניין שבו נמצא חדר המורים. דנה הייתה נבוכה ולא ידעה מה לענות.
"אז סיכמנו ?" לחצה חנה, יודעת שאסור לה להרפות כרגע, והושיטה לדנה את ידה.
דנה לחצה בלית ברירה את ידה המושטת של המורה "מתי להגיש לך את זה ?" שאלה בחצי קול מובס.
המורה חשבה רגע והשיבה "יום חמישי יהיה בסדר, אבדוק אותה בסוף השבוע" פסקה בהחלטיות לא מאפשרת לדנה לערער על קביעתה.
"תראי שלא תצטערי !" הוסיפה ופנתה להיכנס לבניין.

כל הדרך הביתה הייתה דנה מבואסת. העבודה שהוטלה עליה העיקה וקלקלה את מצב רוחה. לזיו שהתקשר לנייד שלה והציע לצאת בערב לפאב המקומי כבר הודיעה שהיא לא יכולה מאחר והמורה "התלבשה עליה חזק". היא ידעה שאם לא תגיש את העבודה האמורה תתקשר חנה להוריה וכל העניין יצא מפרופורציות ויגרום לסכסוך מעצבן. רק המחשבה על נאום התוכחה שישא אביה עוררה בה חלחלה. יכולה הייתה בקלות לדמיין את המבט המוכיח שישלח אליה ואת הטיעונים שלו על כך שאת רב זמנה היא מקדישה לזיו ולשטויות במקום ללימודים. גם אמה בודאי לא תחסוך ממנה הערות ביקורתיות ועוקצניות.
צלצול טלפון נשמע מתוך הבית, היא מיהרה לפתוח את הדלת והספיקה להרים את השפופרת.
"דנהל'ה, מה נשמע ? מה שלומך מתוקה ?" כך סבתא רינה מעברו השני של הקו.
"אוף, סבתא, באסה" השיבה הנערה בקול שהסגיר היטב את מצבה. סבתא רינה הייתה קרובה אליה ביותר ודנה הרגישה נוח בחברתה. לא אחת שיתפה אותה במצוקותיה וקבלה ממנה עידוד ותמיכה.
"מה קרה ילדה ? נכשלת במבחן ?" מיהרה רינה להגיב באמפטיה.
במשפטים קצרים סיפרה דנה לסבתה את שארע. רינה הקשיבה ולאחר מחשבה קצרה אמרה :
"את יודעת מה, דנהל'ה, יש לי רעיון. קחי מונית על חשבוני ובואי אלי. אני בינתיים אכין לנו משהו לאכול ויש לי סיפור שאולי יעזור לך ".
דנה לא העלתה בדעתה איזה סיפור של סבתא יוכל לעזור לה במצב העגום אליו נקלעה, אולם האפשרות להישאר עכשיו בבית הריק נראתה עוד פחות מוצלחת.
במהלך הנסיעה במונית ניסתה דנה למנות במוחה מה היא יודעת על כל אותם נושאים עליהם נתבקשה לכתוב עבודה וגילתה שהידע שלה קלוש ביותר. הדבר היחיד שבו הצליחה להיזכר היה סיפור מצמרר ששמעה מפי אמה על הביקור בכיכר שבה העלתה האינקביזיציה אנשים על המוקד. 'עמדתי שם נטועה, מבלי יכולת לזוז', זכרה דנה את מילותיה של אמה, 'הקשבתי להסברים של המדריך, הסתכלתי מסביב על חיי היומיום המתנהלים שם עכשיו וזה כל כך צרם לי וכאב לי'.

כשנכנסה דנה לבית סבתא רינה קידם את פניה ריח מגרה. צלחת עמוקה מלאה בפסטה ברוטב שמנת ופטריות, בדיוק כמו שהיא אוהבת, כבר ציפתה לה. קנקן של לימונדה טרייה אשר בתוכו צפים עלי נענע ירוקים וריחניים מגינתה של סבתא ניצב גם הוא על השולחן הקטן שבמטבח.
"וואו, סבתא" התפעלה דנה "מתי הספקת להכין ?"
"את לא יודעת שאני זריזה ?!" חייכה רינה וחבקה את נכדתה, מוחה אגלי זיעה ממצחה. "בואי, קודם כל תאכלי ואחר כך אספר לך את הסיפור שהבטחתי ".
עד שהתחילה דנה לאכול לא הרגישה כמה היא רעבה ! בתוך מספר דקות חיסלה את מנת הפסטה ואפילו בקשה תוספת. לאחר שהרוותה את צימאונה בלימונדה הקרה, הסיטה את כסאה לאחור, הניחה את רגליה על הכיסא הסמוך ואמרה "קדימה, סבתא, אני מקשיבה".
"טוב, אז ככה " פתחה רינה, שחיכתה עד כה בסבלנות והתבוננה באהבה בנכדתה היפה וירוקת העיניים .
"לפני חמש עשרה שנה, כשאת היית תינוקת בת מספר חודשים בלבד, קבל סבא הצעה ממנהל החברה שבה עבד לצאת לפריז. ההצעה הייתה טובה אבל אני לא כל כך רציתי בה. עדיין הייתי נרגשת מן העובדה שהפכתי לסבתא. אנחנו היינו הזוג הראשון בין החבר'ה שלנו שהפך לסבא וסבתא. היה לי קשה להתנתק ממך, מהמשפחה, מהעיסוקים הרבים ומהחברות, אבל סבא לא היה מוכן לוותר עלי. בשום אופן לא הסכים לנסוע לשם לבד. המנהל הציע לו אפשרות לבא לחופשות בארץ כל חודש חודשיים על חשבון החברה, אך סבא אמר שזה לא בא בחשבון. לא הייתה לי ברירה, נכנעתי והצטרפתי אליו.
בפריז קבלו אותנו נהדר. הפריזאים נחשבים לאנטיפטיים שבין הצרפתים, אבל לנו זה לא הפריע. לנו היה גב תומך מצוין. החברה שכרה עבורנו דירה יפה ברובע הששה-עשר היוקרתי ורוחל'ה, אשת המנהל, הפכה לחברה הטובה ביותר שלי. היא עשתה הכל כדי לעזור לי להתאקלם במהירות. הכירה לי את החנויות והסופר, את המספרה הקרובה, את בית הקפה השכונתי ואפילו סידרה שעוזרת הבית שלה תבוא אלי פעם בשבוע לנקות לי את הדירה."
דנה שמעה לא אחת מסבתה את סיפורי פריז שלה. היא ידעה שהשנים בבירה הצרפתית היו תקופה נפלאה עבור סבתא רינה, אך לא הבינה איך הסיפורים הללו אמורים לעזור לה עכשיו. מתוך כבוד ואהבה לסבתה לא גילתה דנה שום סימני חוסר עניין והמשיכה להקשיב.
"העוזרת", המשיכה רינה ומבטה כמו מפליג למרחקים, חזרה למחוזות אהבתה, "מריה היה שמה, הייתה ספרדייה והצרפתית שלה הייתה מתובלת בהרבה מילים ספרדיות. הידע שלי בצרפתית היה כל כך קלוש שאפילו לא ידעתי מתי הכניסה מריה לדבריה מילה בספרדית...
גם לי היה חשוב להתאקלם מהר בעיר ולכן נרשמתי לקורס צרפתית בסיסי באליאנס. התייצבתי שם כל בוקר ועד הצהריים אכלתי, שתיתי ודברתי צרפתית בלבד. הייתי תלמידה חרוצה ושקדנית ודי מהר התחלתי להשתפר בשפה. פתאום התחלתי להבין קצת את החדשות בטלביזיה, את הדיאלוגים בסרטים ואפילו את מה ששאלו אותי בחנות או ברחוב. בכל שבוע הייתי מתרגלת את הצרפתית שלי עם העוזרת. איתה הרגשתי הכי נוח לעשות זאת.
יום אחד הגיעה אלי מריה, נבוכה ונרגשת, ובפיה הזמנה. רוחל'ה ואני, הכריזה, מוזמנות לארוחת ערב בביתה. הרמתי גבה מכיוון שזה היה מאוד לא מקובל. היא הייתה העוזרת שלי, לא היינו חברות, אך מריה הזדרזה להסביר לי שאמה הזקנה והחולה גרה איתה וכששמעה שהיא עובדת אצל שתי נשים ישראליות, בקשה מאוד להכיר אותנו. התייעצתי עם רוחל'ה בטלפון והחלטנו לקבל את ההזמנה.
הדירה שלהן הייתה בקומה השישית של בניין די מוזנח ברובע המארה, הרובע שממנו התחילה פריז. על מעלית לא שמעו שם בכלל. טפסנו במדרגות הבלתי נגמרות, אני מזיעה ומתנשפת, עם זר פרחים גדול ביד ורוחל'ה עם קופסת שוקולדים עטופה בצלופן מרשרש, וכבר קצת הצטערתי על שנעניתי להזמנה.
מריה שמחה מאוד לקראתנו וקיבלה אותנו במאור פנים. מיד שחררה אותי מן הזר הכבד והגישה לי כוס מים קרים. בצרפתית מתובלת בספרדית הציגה אותנו בפני אמה שישבה בכיסא גלגלים. היא נראתה ספרדייה טיפוסית, רזה, לבושה שחורים ומטפחת שחורה קטנה לראשה.
הדירה הייתה עלובה למדי, רהיטים מעטים ופשוטים, אבל על מזנון העץ החום ניצב חפץ מדהים שמיד צד את עיני. זו הייתה קופסת מתכת מעוטרת בפיתוחים עדינים ומיוחדים בצורת רימונים"
"ואת, בטח מיד נדלקת עליה !", התפרצה דנה, שעד כה לא הוציאה הגה מפיה, לדברי סבתא.
"כן, את הרי מכירה אותי, אני משוגעת על דברים כאלה. בלי להסס ניגשתי ופתחתי את הקופסא, ומה אני מוצאת שם ? לא תאמיני ! סידור ! סידור תפילה עם דפים ישנים וצהובים !"
"סידור בעברית ?" קראה דנה בפליאה
"כן ! סידור כמו שהיה לאבא שלי ולסבא שלי! כשראתה אותי הזקנה ממששת את דפי הסידור פרצה בקריאות מבוהלות בספרדית. מריה נזעקה מן המטבח וצעקה בבהלה 'לא! לא ! אל תגעי בזה ! זה משהו מאוד יקר, אסור לקלקל את זה ! הדפים יכולים להיקרע אם תהפכי אותם !'
הנחתי את הסידור חזרה בקופסא והשתדלתי להרגיע את מריה ואמה הנסערות. לאחר כמה דקות בהן רוחל'ה ואני דברנו על לבן, הן נרגעו וניסו להסביר לנו על מה ההתרגשות הגדולה. לדבריהן הקופסא הזו היא משהו מאוד יקר העובר במשפחתן מאם לבת. הן לא ידעו מה יש בספרון הזה שדפיו כמעט מתפוררים, רק חזרו ואמרו שזה יקר ועדין. הסברנו להן שזה ספר תפילות של יהודים ונראה היה שזה די בלבל אותן, בפרט את האם הזקנה. הן הרי היו נוצריות קתוליות אדוקות. מריה ביקרה בכל יום ראשון בכנסיה והרבתה להצטלב בכל הזדמנות.
מסיפורן הבנו שמוצאן מהעיר טולדו שבספרד ושערנו שהן מצאצאי האנוסים. כנראה שהזקנה ידעה משהו על כך ובגלל זה היה חשוב לה לפגוש נשים יהודיות וישראליות, אבל יחד עם זאת נרתעה מלחשוף את העבר הבעייתי של משפחתה.
כשיצאנו מביתן, רוחל'ה ואני היינו נסערות. לא העלינו בדעתנו שדווקא במקום הזה נמצא פריט יודאיקה יקר ערך כל-כך. בלילה התהפכתי על משכבי ודמיינתי לעצמי את היהודים שהיו בעלי הסידור הזה. נזכרתי במה שלמדתי בבית הספר על האנוסים שהיו מתייצבים לתפילות בכנסייה כנדרש ואחר כך חוזרים הביתה, מדליקים נרות שבת במרתף ומתפללים בסתר. חשבתי על הפחדים מהלשנה שליוו אותם כל הזמן וחשתי צמרמורת. כל כך שמחתי והודיתי לאלוהים שלא נולדתי בתקופה האפלה ההיא.
למחרת התקשרנו לשגרירות ישראל. יצרנו קשר עם מי שאחראי על קשרי התרבות בין שתי המדינות. גם הוא התרגש מן העניין. הוא צרף אליו סטודנט יהודי מהסורבון, בחור דתי בשם אליעזר סיטבון, שהתמחה בתולדות יהודי ספרד. התברר שיש אזכור בתעודות על מספר סידורים שהודפסו בטולדו במאה החמש-עשרה וזה היה אחד מהם.
הם בקשו שנסדר פגישה עם מריה ואמה והציעו להן לקנות מהן את הסידור. בתחילה השתיים האלה לא רצו בכלל לשמוע על כך. הן טענו שזו ירושה משפחתית חשובה שאין הן יכולות למכור. רוחל'ה ואני חשבנו שניתן לשכנע אותן. גם בשגרירות לא רצו לוותר וחיפשו פתרון.
לאליעזר, הסטודנט היהודי, היו קשרים רבים בקהילת יהודי פריז. זה לקח חודשיים, עד שנמצא תורם יהודי מקומי שהוכנס בסוד העניין. הוא הכפיל את הסכום שהוצע למריה ואמה ומצד השגרירות הובטחה להן תעודת הוקרה מכובדת מממשלת ישראל המודה להן על השמירה המסורה ורבת השנים על הסידור היקר. מאחר והיו זקוקות לכסף, בסופו של דבר נעתרו ומכרו את הסידור עם הקופסא המיוחדת שבה הוא נשמר. הסידור מוצג מאז במוזיאון ישראל בירושלים. "
רינה השמיעה אנחת רווחה כשסיימה את סיפורה. למרות מספר השנים הרב שעבר מאז, עדיין הייתה נרגשת כשנזכרה במהלך האירועים שתארה זה עתה לנכדתה.
דנה הביטה בה וניכר היה על פניה שהסיפור ריגש גם אותה. פתאום הפכה ההיסטוריה המשעממת מהכיתה למשהו חי ומסעיר !

בעקבות סיפורה של סבתא רינה החליטה דנה לחקור את נושא האנוסים. כאשר ערכה בדיקה קצרה וראתה את כמויות החומר שיש בנושא, פנתה למורה חנה ובקשה ארכה נוספת להגשת העבודה. חנה חייכה חיוך קטן ומלא סיפוק. לא בכל יום נקרתה על דרכה הזדמנות פז שכזאת לעורר עניין בתלמידה הנוהגת להפגין שעמום וחוסר עניין בשיעורי ההיסטוריה שלה. מיד הסכימה, ברוחב לב, לדחות בשבוע את מועד הגשת העבודה.

הפגישות עם זיו נדחו. ההורים הופתעו לראות שכרכי האנציקלופדיה העברית, אשר ניצבו שנים על מדפי הספרייה הביתית כאבן שאין לה הופכין, נפתחים ודנה נוברת בהם בקפדנות. עד מהרה הפכה העבודה לפרויקט משפחתי כאשר בקשה דנה מספר פעמים עזרה מאביה בצילומים ומאמה – בהעמדה ובעריכה. מן הגוגל זרם מידע בשפע והמדפסת עבדה בקדחתנות. דנה הייתה נסערת מן העולם השלם והמרתק שנפתח בפניה.
במועד המאושר הגישה דנה למורה, בגאווה לא מוסתרת, עבודה מכובדת, מלווה בצילומים רבים וכרוכה בקלסר נאה. בראש העבודה כתבה :
"בעקבות סיפורה המרתק של סבתי רינה שגילתה בפריז סידור עתיק של משפחת אנוסים מספרד אשר נשמר מדור לדור, החלטתי לחקור את נושא האנוסים..."
ומשפט הסיום בעבודתה של דנה היה " והכל בגלל סידור קטן !"

  © כל הזכויות שמורות למחבר

הנכם מתבקשים להצביע על ידי הוספת תגובה
נבקשכם לדרג את הסיפור בין אחד (לא טוב) לעשר(הכי טוב)
וכן לנמק במשפט או שניים את הצבעתכם

 במסך הוספת תגובה יש שדה אימייל. רק תגובות בהן תציינו את כתובת האימייל תילקחנה בחשבון בשקלול התוצאות.
אין צורך להרשם לאתר כדי להוסיף תגובה/להצביע.
האימייל לא יוצג באתר (אלא אם כן תסמנו אחרת), לא יעשה בו שימוש לכל מטרה אחרת והוא לא יועבר לכל גורם אחר

 

 תגובות

 נושא   כינוי   תאריך ושעה 
73. Learning a ton from Audel 4/21/2016 1:40:01 PM
72. This is an aritlce t Danice 4/20/2016 3:19:45 PM
71. At last, somoene who Maryland 4/19/2016 9:33:22 PM
70. I'm shoekcd that I f Zulkar 3/25/2014 9:23:20 PM
69. Wow! Talk about a po Obey 3/24/2014 3:50:48 AM
68. הסידור יהודית פלסר 12/10/2009 5:19:21 PM
67. הסידור ליאור 12/10/2009 3:44:44 PM
66. הסידור מאת יונה דורון מלכה לובל 11/10/2009 7:07:23 PM
65. הסידור מאת יונה דורון מלכה לובל 11/10/2009 7:02:48 PM
64. הסידור מאת יונה דורון יהודה 11/10/2009 6:16:51 PM
63. הסידור מאת יונה דורון גאולה 11/10/2009 2:48:03 PM
62. הסידור מאת יונה דורון לאה בן חץ 11/10/2009 12:12:07 AM
61. הסידור דוריתישראל 10/30/2009 12:54:16 PM
60. הסידור רוני פורר 10/28/2009 10:37:34 PM
59. הסידור ניבה 10/24/2009 4:55:30 PM
58. תגובה על הסיפור "סידור קטן" פנינה פלמן 10/23/2009 11:34:06 AM
57. Vסידור שי 10/17/2009 8:16:40 PM
56. הסידור monday 10/16/2009 11:28:34 PM
55. הסידור סבא אלי 10/16/2009 9:47:45 PM
54. הסידור מזל 10/16/2009 7:50:54 PM
53. הסידור מזל 10/16/2009 7:48:42 PM
52. תגובה ל"הסידור" נחמה שחורי 10/16/2009 6:53:54 PM
51. הסיפור מרגש, מיקה 10/16/2009 12:00:31 PM
50. " הסידור"מאת יונה דורון רבקה הורנשטיין 10/15/2009 12:20:10 PM
49. "הסידור" מאת יונה דורון רתם 10/14/2009 7:08:21 AM
48. הסידור לאה מאירי 10/13/2009 4:59:15 PM
47. "הסידור" מאת יונה דורון אתי גולן 10/10/2009 5:59:21 PM
46. "הסידור "מאת יונה דורון עפרה שוחט 10/10/2009 5:26:14 PM
45. הסידור גיל 10/10/2009 2:03:42 PM
44. הסידור שימי אור לב 10/10/2009 8:04:27 AM
43. הסידור תבל רבקה 9/10/2009 6:57:44 PM
42. מרתק ציונה 9/10/2009 1:48:52 PM
41. הסידור - הוספת תגובה אהרון לירון 9/10/2009 10:40:23 AM
40. הסידור - הוספת תגובה אהרון לירון 9/10/2009 10:36:44 AM
39. הסידור מאת יונה דורון יעקב צלר 9/10/2009 12:56:25 AM
38. סיפור הסידור מרים 8/10/2009 9:52:41 PM
37. לאה 8/10/2009 6:39:36 PM
36. הסידור מונה 8/10/2009 6:35:46 PM
35. הסידור נועם כרמי 8/10/2009 5:45:36 PM
34. והדירוג נאוה 8/10/2009 3:52:09 PM
33. עשר! חמדה 8/10/2009 1:14:50 PM
32. הסידור נחמה 8/10/2009 11:51:11 AM
31. מעניין מאוד כוכבי גדעון 8/10/2009 11:10:48 AM
30. "הסידור"... לא מסודר. אבי כהן 8/10/2009 10:44:20 AM
29. הסידור דוד דורון 8/10/2009 10:24:39 AM
28. הסידור מור 8/10/2009 9:39:23 AM
27. הסידור גיל נאמן 7/10/2009 5:40:24 PM
26. הסידור גיל נאמן 7/10/2009 5:37:58 PM
25. סיפור יפה מירה ניר 7/10/2009 1:50:36 PM
24. "הסידור "- פשוט ויפה מרגלית 7/10/2009 10:02:03 AM
23. הסידור מאת יונה דורון אלישבע שטרית 7/10/2009 9:09:25 AM
22. הסידור ישראל. דורון 7/10/2009 12:28:51 AM
21. סיפור ילדותי תנא 6/10/2009 11:11:06 PM
20. *הסידור* מלכה טמיר 6/10/2009 7:30:46 PM
19. הסידור רגירר מירי 6/10/2009 6:45:56 PM
18. על ה"סידור" מאת יונה דורון, סיפור מעניין! אסתי 6/10/2009 6:36:12 PM
17. שכחתי לדרג אודיה בנד 6/10/2009 6:26:08 PM
16. על הסיפור של יונה יונית 6/10/2009 5:42:01 PM
15. הסידור -נושא חשוב וסיפור מעניין. אנימו 6/10/2009 3:33:17 PM
14. סיפורה של יונה דורון אסתר אלוני 6/10/2009 3:12:34 PM
13. הסידור אביבה א. 6/10/2009 3:05:02 PM
12. הסידור אסתר קליין 6/10/2009 2:44:15 PM
11. סיפור מקסים אביבה יובל 6/10/2009 2:17:06 PM
10. מקסים וזה קרוב ללבי דב 6/10/2009 1:58:14 PM
9. מרתק נאוה 6/10/2009 12:58:41 PM
8. הסיפור על הסידור מרגש מאד מנורה מרים בר 6/10/2009 12:23:15 PM
7. הסידור צבי בן-חץ 6/10/2009 10:53:53 AM
6. סיפורך אודיה בנד 6/10/2009 10:47:24 AM
5. סיפור נפלא נעם 6/10/2009 10:29:42 AM
4. יונה הסיפור מדהים אילה 6/10/2009 9:50:55 AM
3. מצביע יוסי ריבלין 6/10/2009 9:45:49 AM
2. הסידור אתי שחר 6/10/2009 9:17:03 AM
1. סיפור מרגש ומלמד סיגי 6/10/2009 8:55:02 AM
אודותינו שאלות ותשובות פורום
צייד ספרים דרוג ספרים שירה
כתבי עת איך לפרסם? חיפוש יצירות
שלום אורח
שם משתמש
סיסמא
שכחת סיסמא? לחץ כאן
משתמש חדש? לחץ כאן
© כל הזכויות שמורות לכתב ווב הוצאה לאור בע"מ נבנה על ידי EKDESIGN ע"י ekdesign