פרטי היצירה

סוג היצירה תחום תחום משנה
שם ההוצאה שפה
סוג מהדורה טקסט חופשי   

וידאו

אודיו

גרסה מלאה לקריאה /הורדה

גרסה חלקית לקריאה /הורדה

ספר מודפס
דירוג מערכת: 
בתור לתיבת הנוח

דירוג הגולשים
מדהים!
אהבתי
מעניין
לא אהבתי


מדהים!
%40
אהבתי
%20
מעניין
%0
לא אהבתי
%40
שם:  בתור לתיבת הנוח
מחבר:  יוסף דנון

תאור:



הג'ירף והג'ירפה

"לזמנים טובים הגענו, בעלי היקר, לפנינו צועדים כבש וכבשה ואחריהם נמר ונמרה, שמעתי בדרך לכאן השועל מברך את התרנגול, 'בוקר טוב ידידי הקרקרן, אני מודה לך על שהערת אותי בזמן, שער לך עולם בלי שועלים,' 'עת לישון ועת לקום, אדוני השועל, תמיד שירתי אותך נאמנה, אשמח לשרת אותך גם אחרי המבול.'"
"באמת לזמנים טובים הגענו,' הסכים הג'ירף, הרים ראש ומתח צוואר, 'ראי אישתי מי קרב אלינו ואפילו לא חושב לעמוד בתור, אריה היהיר ואחריו מזדנבת בת זוגתו החצופה, "בוקר טוב אדוני המלך, בוקר טוב מלכתנו החסודה, כבוד גדול לנו לארח אתכם בתור לפנינו." האריה חולף בשאגה אדירה ורעמתו המלכותית מתנופפת ברוח, "סלחו לנו, ג'ירפות יקרות שבעלי לא מתייחס," מצטדקת הלביאה, "בשעות הללו השליט בדרך כלל ישן. חוץ מזה בעלי לא אוהב לעמוד בתור."
"זוג חצוף ובלתי נסבל!" מתרעמת הג'ירפה, "כשהאריה שואג אני ממש רועדת."
"דווקא מבת זוגתו החנפנית יש להיזהר. זכרי להתרחק ממנה אחרי המבול!"
"בוקר טוב זוג טמיר ואציל."
"מי זאת מברכת אותנו בקול מתוק ונעים?"
"זאת אני, הארנבת. אני ובעלי הארנב עומדים ממש מאחורכם."
"או, סלחו לנו זוג יפה ונחמד. אתם כל כך קטנים שלא הבחנו בכם."
"ובאדון הפיל ובגברת הפילה הבחנתם?" מגחך הארנב.
"באמת שלא!" ממלמלת הג'ירפה, "אני ובעלי עסוקים בלהשגיח על התור שלנו. מתי עזבתם את היער?"
"קמנו מוקדם בבוקר, לקחנו צדה לדרך והנה אנחנו כאן."
"שניכם לבד?" שואל הג'ירף.
"נדברנו לצאת ביחד; הפיל והפילה, הזאב והזאבה, הנמר והנמרה, אלא שאני ואישתי התרחקנו מהחבורה."
"מדוע?" שואל הג'ירף.
"זה הטבע שלנו, תמיד טוב לשמור על מרחק." הארנב מנסה להזדקף על אחוריו, "מדוע התור לא מתקדם, אדון ג'ירף?"
"בני זוג הצבים עומדים בראש התור."
"הם כל כך איטיים!" מתרעם הארנב.
"זה נכון!" מסכים עמו הג'ירף, "אך אם תנסו להשיג אותם, לעולם לא תצליחו."

הפיל והפילה

"אני ממש מודאג!" אומר הפיל לבת זוגתו.
"מדוע?" שואלת הפילה.
"לא לקחנו צדה לדרך והתיבה לא נראית לי בית מלון חמישה כוכבים."
"ולי יש דאגה אחרת," מנענעת חדק הפילה, "כשיצאנו מהיער חשתי סרחון נורא. ואז ראיתי מרחוק את זוג הבואשים אצה להם הדרך."
"נסמן לנו טריטוריה." מנסה להרגיע אותה הפיל,
"טריטוריה לא תעזור!" מסבירה הפילה, "הסרחון מתפשט באוויר!"
"אולי נשחיל את החדק מחוץ לתיבה," הוגה הפיל פתרון,
"אדון נח קיבל הוראה מלמעלה, בזמן המבול הכול סגור ומסוגר."
"אם לא נחנק מסרחון ונגווע מרעב, נמות מחוסר חמצן." מתרעם הפיל.

הזאב והזאבה

"בעלי, מדוע אתה עצבני כל כך?" שואלת הזאבה את בן זוגה.
"מאז שהצייד חתך לי את הבטן והוציא את הסבתא מתוכו, אני רעב כמו כלב." מייבב הזאב.
"הדוב לא אוכל כל החורף," מרגיעה אותו הזאבה,
"אני לא דוב, אני זאב!" רוטן חד השיניים ובולע את רוקו פעם אחרי פעם, "את חושבת שבתיבה יתנו לנו לאכול?"
"רק אם יש איזה סבתא מיותרת."

האתון והחמור

"שלוש שעות אנחנו עומדים בתור למען אגדה שהמציא האדם, המופלג בטיפשותו," אומרת האתון לבן זוגה,
"חמור מי שחושב כמו חמור," אומר הבעל, "אך מי שהוגה כמו אדם – הוא חמור שבעתיים!"
"בעלי, אתה רואה איזה תיבה לפניך?"
"לא, לא רואה."
"וחיות שעומדות בתור אתה רואה?"
"לא. לא רואה."
"אז למה אנחנו עומדים בתור?"
"בגלל שאנחנו חמורים!"


 תגובות

אודותינו שאלות ותשובות פורום
צייד ספרים דרוג ספרים שירה
כתבי עת איך לפרסם? חיפוש יצירות
שלום אורח
שם משתמש
סיסמא
שכחת סיסמא? לחץ כאן
משתמש חדש? לחץ כאן
© כל הזכויות שמורות לכתב ווב הוצאה לאור בע"מ נבנה על ידי EKDESIGN ע"י ekdesign