פרטי היצירה

סוג היצירה תחום תחום משנה
שם ההוצאה שפה
סוג מהדורה טקסט חופשי   

וידאו

אודיו

גרסה מלאה לקריאה /הורדה

גרסה חלקית לקריאה /הורדה

ספר מודפס
דירוג מערכת: 
מהו בן-אנוש?

דירוג הגולשים
מדהים!
אהבתי
מעניין
לא אהבתי


מדהים!
%50
אהבתי
%50
מעניין
%0
לא אהבתי
%0
שם:  מהו בן-אנוש?
מחבר:  יוסי הדס

תאור:

פרידה
פרידה היא לרוב קשה,
ולעיתים גם ארוכה.
ואפילו אם אינה קשה,
זה קשה שכל כך ארוכה.



פטפוט משעמם
מילים נחרזות על חוט,
של רעיון משעמם,
תולות על עפעפיים עליונים,
שוקעות ומכבידות,
ומושכות למטה,
לתנומה של שממון.



חברות מתפוגגת
רגעי אמת נדירים,
של קירבה אמיצה,
קופאים באווירה צוננת,
של רתיעה וחשש.

האמת אסורה בצינה מקפיאה,
בוקעת לפעמים מבעד,
לאובך סמיך של תִפלות וחולין,
אך נשחקת במאמץ מתיש להיחלץ.

צונחת בייאוש למקפא קרוש,
אפוף אדים מרעילים,
ואובדת במשקע מריר,
של זרות וריחוק וניכור.



ניצחון הרגש
ההיגיון נד עם מצב הרוח,
וכשרוב מחשבה,
אינו מוביל למאום,
ההחלטה – בדחף של רגע,
לפי הרגש השולט.



אנחנו כמוצרי התרבות

כמו שתיל שניטע בתא סגור,
החפץ לצמוח הישר למעלה,
לחופש ולאור,

אך נאלץ להתעקם ולהתעקל,
על קירות כלוב ההסגר.

כשיגדל ויתחזק אולי יפרוץ,
וינתץ את הסורג.

יתפתל ויטפס למעלה,
אך לא יחזור להיות זקוף וישר,
והגיבנת לעולם תישאר.


בטחון עצמי
בטחון והצלחה כמו שווי משקל:

בעל שיווי משקל יציב,
לאחר כשלון בודד,
חוזר
למצבו הבטוח והמצליח.

בעל שיווי משקל רופף,
נופל קשות בכל זעזוע,
ואינו
יכול עוד להתרומם.

ובעל שיווי משקל אדיש,
שום דבר לא מזיז לו, ואינו נופל,
הוא קיים לשווא
ואינו מתקדם לשום מקום.

היציב קוצר הצלחה אחר הצלחה,
הרופף מתבזבז בהצלת הכישלון הקודם,
והאדיש סביב עצמו סובב ללא קץ.

יציבות החיים
מוזר כמה שהחיים הם יציבים:
לרוב –
פגעים ואסונות עוברים בשלום,
וההצלה מאסון, לא פעם בשבריר,
ושוב נמשכים חיים שלמים ובטוחים.

נדיר שלפתע –
מעידה ושבירת מפרקת, או
תאונה והתרסקות לא צפויים,
ושהכול נפסק פתאום.

הייֶה בטוח על כן,
כי הכול ממשיך וקיים,
וקיים, וקיים, וקיים...



למה עכשיו
למה נבחרתי לחיות בדיוק עכשיו?
למה לא לפני מאה או מאתיים שנה?
או אולי לפני אלף או בעוד אלפיים?

מה הייתי עכשיו אילו כבר הייתי פעם?
או איך אהיה כשיגיע תורי המיועד?
ואיך נבחר כל פרט בודד אחר,
בשרשרת אינסוף הדורות?



משמעות ביטויים נסתרים
קרנו פני משה, אולי זהו מצב נפשי –
של אושר או התרוממות רוחו?
קורעת עיניה בששר –
במובן קריעת העיניים כשני פתחי ענק?
ועיני לאה רכות –
האם חולות ? כחולשת אופי? רכות בהבעתן?

מעין הנעורים
השחר אינו נושק לעולם לשקיעה,
ולנסוע מהר נגד השמש אינך יכול,
לעבר על כן, לא תחזור,
ומעין הנעורים הנסתר,
לעולם לא ימצא.



גברים אינם מבינים נשים
גברים אינם מבינים נשים,
ואינם מבינים היטב גם גברים.
ונשים אינן מבינות גברים, וגם נשים.

כי אם לא הבנת את בן-מינך,
זה לא כל כך חשוב,

אבל להבין את המין השני
איכפת לך ומטריד יותר,
כי עימו המעורבות הרגשית חזקה.



מתי יוצרים
רוב היוצרים פעילים
בעיקר בעיתות מצוקה:
מחלה אנושה, רעב,
שכול, מאסר, קיפוח,
ובעיקר,
אהבה נכזבת ובדידות.

אך ברגיעה – דוחים יצירתם
בתירוץ של חוסר זמן.
כי העדיפות לצרכי היום-יום.



האדם כמו הטבע 30-5-81
ניצן פורח כותרת מצמח,
מתהדר בצבעים – ענוגים או עזים,
משכר בניחוחו, נד ברוח ומתחנחן,
כה יפה ותמים – הצייד הביישן.
סבלני וצנוע פורש הוא מלכודת,
לחרק נועז או לזבובון פתי,
שישאו אבקתו ויפרו את מינו.

עלמה עלומה איברים מצמחת,
במחלצות צבעונים אותם מלַחֶצֶת,
משוכה בשַשָר, טובלת בבשמיה,
עוטה עדייה, ענוגה וברה,
אורבת ועוגבת, פורשת הרשת,
לחתן תמים או לנועז בו חושקת,
שישאֶנָה לביתו ולפריונה המיוחל.


לא כאילן האדם
בתום עונתו והפרי נקטף,
או נַשָר ונרקב,
גונז האילן את אונו וליחו,
ונסוג אל השלכת –
אפור ונוּגֶה ממתין לעונתו הבאה.
טומן זרעו בחובו ומגונן עד ישוב ויפרח,
לדור חיים חדש –
כך חורף וקיץ כל שנה.

לא כאילן האדם,
פעם אחת רק יפרח,
דור צאצאים אחד רק יפרה,
אז ייסוג אל שלכת ויצטמק.
יאפיר וייבש וחינו יעלם.
לא ישוב עוד לעונה אחרת.
כי לא כאילן הוא האדם,
לא כאילן החולף דרך הכפור.



אני לא זונה
אתן הגברות,
אמרתן לי שאתן לא,
פותחות רגליים עבור כסף.

זה נכון – לא בכל פעם.
כי אתן נותנות באשראי,
ולוקחות תשלום כולל.

בעיניכן אני בזויה וזולה,
אך אני לא זונה,
רק רוצה לחיות,

כמותכן, גם אני רוצה לשרוד.



אשרי המאמין
אף שאני יודע היום,
שאשר האמנתי בו אתמול,
הוא כבר כלל אינו נכון –
אני ממשיך להאמין ככסיל,
שאשר נראה לי נכון היום,
יהיה נכון גם מחר.

בדידות מאולצת בנכר 12.85

תחנה מס' 13
בטלוויזיה של קליפורניה
משדרת 24 שעות
מוסיקת קאונטרי
מנשוויל - טנסי.
מיטב הזמרים,
במיטב השירים.
על מסך צבעוני,
בכל הדרם,
פורטים על הלב
נוגעים במיתריו,
ומגיעים,
לחביונות הכי נסתרים.

בתפאורה המקורית,
של המערב הפרוע,
רוכב הבוקר הבודד,
ואני איתו –
בדידותו בדידותי.
24 שעות ביממה
השידור נמשך ונמשך,
ואני איני יכול עוד,
אפילו לא עוד דקה.
מבלי להיזכר בבית
להרהר ולהרהר.

  © כל הזכויות שמורות


 תגובות

 נושא   כינוי   תאריך ושעה 
4. Never would have thu Gerrie 4/21/2016 1:43:29 PM
3. Real brain power on Thena 4/20/2016 3:23:56 PM
2. Iniclltgenee and sim Dillanger 4/19/2016 10:54:49 PM
1. Thanky Thanky for al Samai 3/24/2014 6:09:23 AM
אודותינו שאלות ותשובות פורום
צייד ספרים דרוג ספרים שירה
כתבי עת איך לפרסם? חיפוש יצירות
שלום אורח
שם משתמש
סיסמא
שכחת סיסמא? לחץ כאן
משתמש חדש? לחץ כאן
© כל הזכויות שמורות לכתב ווב הוצאה לאור בע"מ בניית אתרים ע"י ekdesign