פרטי היצירה

סוג היצירה תחום תחום משנה
שם ההוצאה שפה
סוג מהדורה טקסט חופשי   

וידאו

אודיו

גרסה מלאה לקריאה /הורדה

גרסה חלקית לקריאה /הורדה

ספר מודפס
דירוג מערכת: 
המסע האחרון של אושרי

דירוג הגולשים
מדהים!
אהבתי
מעניין
לא אהבתי


מדהים!
%29
אהבתי
%0
מעניין
%14
לא אהבתי
%57
שם:  המסע האחרון של אושרי
מחבר:  תחרות כתב 2014 בנושא: סיפורי מסע

תאור:
מאת: עופר ירמינובסקי

אושרי גבר חסון כבן חמישים. נשוי באושר למירית, זה מה שהוא נוהג לספר לעצמו.
לזוג שני בנים בני חמש עשרה ושבע עשרה, הם מתגוררים בשכונה בורגנית שקטה. שכניהם מהוגנים אך משעממים.
אושרי מתייסר ושותק וחושק שפתיים ולכל מי שנוהג לשאול להרגשותיו הוא נוהג להשיב שאצלו 'הכול בסדר' על אף שחייו האישיים משמימים ועבודתו אינה מספקת אותו כלל. גם מירית רעייתו מלאה ספקות מחיי הנשואים וכל מי שנאות לשמוע, היא שוטחת את מצוקותיה, על פי רוב זאת חברתה הטובה דבורה שהייתה קורבן לטענותיה ומצוקתה. מירית חשה בודדה ולא נאהבת. החיים המשותפים עם אושרי נתונים במערבולת, והיא חשה שהיא טובעת במים גועשים.

היה זה ביום סתווי, מירית קודרת, ומכונסת בעצמה, חשה שהיא חייבת לתנות צרותיה. היא מצלצלת לחברתה ומיד יורה באוזניה צרורות של מרירות.
"אני לא יכולה יותר דבורה, אני משתגעת, הפעם הגיעו מים עד נפש. הוא בלתי נסבל, החיים במחיצתו מעיקים עלי, אני רוצה חיים מרגשים ומלאי תשוקה. עשיתי כל מה שציפה ממני, ילדתי ילדים, גידלתי אותם בחום ואהבה והם כבר לא זקוקים לי.
מירית בעלך יודע שזה מה שאת חשה כלפיו?
"אני מנסה לספר לו, אבל לא נראה לי שהוא מקשיב הוא אפאטי את מכירה אותו דבורה, הוא לא אחד שירוץ לחברים שלו ויספר את מה שמפריע לו. וכששואלים אותו הוא אומר, בסדר! מה בסדר?! שום דבר לא בסדר. לעזאזל, הוא לא רואה שהחיים שלנו כבר רעועים."
***
אושרי מתעורר משנתו ומצב רוחו קודר כשהוא נכנס למשרד ראיית חשבון, בו הוא מועסק, הוא מתבונן בעובדים סביבו ומבחין שכל העובדים כמוהו, משועבדים וחנוקים בתוך עניבות, ובהמולת הבוקר השורה סביב, שבה ועולה השאלה המוכרת מכל עבר. "מה נשמע אושרי?"
"בסדר!" הוא עונה כתמיד ובפרצוף חמוץ.
"זה מה שאני אוהב בך אושרי, הכול בסדר אצלך איזה בחור חמד אתה." אושרי מתאפק לא לחנוק את רמי, עמיתו למשרד. ובתוך כל המולת הבוקר במשרד אושרי מאבד את הריכוז שעה שהבוס ממטיר עליו משימות, שהוא אינו מוצא בהן עניין. הוא מתוח. ומתקשה להחזיק מעמד ולסיים את יום העבודה, ובכל זאת, למרות מצב רוחו העגמומי, הוא מצליח לעבור את היום ללא דרמות מיותרות, אך רגע לפני שהוא מתכונן לקום ממקומו ומתחיל לאסוף את חפציו, מופיע הבוס ובידיו ערמת קלסרים. אושרי מביט בו מבועת.
"איפה הראש שלך, אושרי? מה זה הטעויות האלה. כל הדו"חות שגויים.
"מה?" פניו של אושרי מאדימים.
"זבל! זה מה שזה. הבוס שומט בחבטה את הקלסרים על השולחן.
"לא יכול להיות." אושרי מעיף מבט חטוף במספר דו"חות.
"אתה תתקן את הטעויות האלו גם אם זה ימשך כל הלילה."
אושרי שומט את גופו הכבד על הכסא, הוא מיואש. הבוס זעוף המבט ממשיך, "איפה הראש שלך היה אושרי, כשחיברת את הדו"חות?"
אושרי ממלמל. "אני מיואש, אבוד, אני אפילו לא יודע איפה הייתי היום."
"בכל מקרה, אושרי מה שזה לא יהיה טפל בזה, מתעלם הבוס ממצבו. אני צריך אותך צלול, אתה העובד הכי טוב שלי."
אושרי רוכן על השולחן. רחמיו של הבוס נכמרים עליו. "בסדר, לך מפה!"
אושרי פוקח עיניים גדולות ותמהות.
"נטפל בזה בבקר. אתה עייף, גם אני עייף, אין טעם להישאר פה כל הלילה."
***
אושרי מגיע לביתו עייף ומוטרד. "איך היה בעבודה?" שואלת אותו מירית את אותה שאלה כבר כמה שנים והוא משיב כצפוי. "בסדר, אבל..." הוא משתתק נועץ בה מבט מוזר, ואומר בקול שהיא לא מכירה. "לא, בסדר! אף פעם לא בסדר!"
"מה לא בסדר?" מירית מתפלאת על הדברים החדשים שהוא מרשה לעצמו להביע.
"הכול לא בסדר, מירית, אני מרגיש תקוע, משועמם". לבה של מירית מרקיע שחקים, היא שמחה שגם הוא חש כמוה, והיא לא צריכה לפתוח בפניו את ליבה. הוא פתח אותו גם בשבילה. "מה אתה רוצה לעשות?" שואלת מירית.
"משהו,לפני שאני משתגע."
"אני שמחה שאנחנו מדברים על זה."
"הבוקר קמתי לא טוב."
"גם אני, אומרת מירית. איזה שמים קודרים היו בבקר."
"כן," אומר אושרי מהורהר. "גם מצב הרוח שלי כזה."
"אולי תלך לנוח, ובבוקר תרגיש הרבה יותר טוב." היא מציעה.
"אני יודע מה יכול לעורר אותי." הוא אומר בהתרגשות.
"מה?"
"את יודעת." הוא רומז לה בידו.
"אמרת שאין לך מצב רוח, אבל לזה יש לך חשק אה?"
"את באה?" הוא מזרז אותה.
"לך! אני עוד מעט אצטרף יש לי משהו בתנור." אושרי צובת בישבנה, מירית קופצת וחיוך רחב מתפשט על פניה. הוא פוסע לחדר השינה. מירית נגשת לטלפון ומחייגת. "הלו!" משיבה דבורה חברתה. "לא תאמיני," קולה של מירית צוהל. "אושרי ואני דיברנו, את זוכרת שבבוקר בכיתי לפניך שאני לא מאושרת? וחשבתי שרק אני מרגישה כך? אז זהו, גם אושרי אומלל כמוני בדיוק."
"לאט, לאט מירית, אני מבינה שאת מתרגשת, אבל רק לפני כמה שעות אמרת לי שאת רוצה לעזוב אותו, אז מה השתנה?"
"אני לא יודעת, דבורה, אני מבולבלת."
"מירית!" נשמעה קולו של אושרי מחדר השינה. "את מגיעה?"
"רק רגע." קוראת מירית.
"אני מרגישה שאת לא בטוחה במה את רוצה." אומרת דבורה.
"אולי זה לא זמן טוב לדבר עכשיו, הוא מחכה לי."
"מירית דברי איתי," דבורה מקשה עליה. "במוקדם ובמאוחר את תצטרכי להחליט."
"מירית, נו כבר!" אושרי מאבד את סבלנותו.
"אני מבינה, אבל נכון לעכשיו אפשר לדחות את ההחלטה. אני מוכרחה לסיים דבורה, הוא ממתין לי."
"כן, כן." דבורה מצקצקת בלשונה. "לכי לספק את בעלך, ואני, מזל שיש לי ויברטור שלא מבלבל ת'מוח כמו אושרי.
למחרת בבוקר שוב קם אושרי במצב רוח קודר, הוא אינו מבין את הסיבה לכך. "הרי אתמול חגגתי כל הלילה עם מירית, עשינו סקס מטורף לא ידעתי כמה רעב הייתי אליה, אז מה הסיבה לשינוי הפתאומי, ואז הוא נזכר בעבודה הרבה במשרד ונאנח בייאוש. "איזה חיים עלובים יש לי." כל הנסיעה בדרכו למשרד, הוא עצבני ורוטן על הנהגים בכביש. התנהגותו הברוטאלית מפתיעה אותו. הוא מגיע למשרד. כל העובדים מברכים זה את זה בבוקר טוב. ואף הוא זוכה לברכה ובמתק שפתיים. אך אינו משיב למברכיו. מחשבות הרסניות ממלאות את ליבו.
"בוקר טוב אושרי!" מברך אותו רמי חברו למשרד בעת הכנת הקפה במטבח. "מה נשמע?"
"חרא!" משיב אושרי, רמי פוער את פיו בתמיהה. אושרי פוסע לעבר שולחנו העמוס. הבוס שלו צועד לעברו, אוחז בידו ערמה של דו"חות שיש לתקנם. "בוקר טוב אושרי," מברך אותו הבוס ומניח את הדו"חות על השולחן. "צריך לתקן את כל הדו"חות השגויים, אני מקווה שהיום התעוררת במצב טוב יותר מאתמול. קדימה לעבודה! אני עוד מעט מביא לך עוד חבילה." הבוס בדרכו לחדרו ואושרי בחמת זעם צועק: "תדחוף את הדו"חות האלה, אתה יודע לאן."
הבוס חוזר על עקבותיו. "מה אמרת?"
"מה שממעת," אומר אושרי ללא חשש.
"חשבתי ששמעתי, שאמרת לי שאני..."
"כן, כן נכון," עונה אושרי בחוסר סבלנות ומפזר את הטפסים על הרצפה.
"תירגע אושרי, קח אוויר, זה לא מתאים לך."
"זה באמת לא מתאים לי, העבודה הזאת." הבוס מביט אליו כלא מאמין למילים שנזרקו לאוויר אם באמת אושרי מתכוון להן. "תירגע אושרי, תיקח אוויר, תחשוב מה שאתה אומר."
"חשבתי על זה, אתה יכול לקחת את העבודה הזאת ולדחוף אותה, אתה יודע לאן, ואת הדו"חות האלו גם אתה יודע לאן, ואני מתפטר." מבלי להעיף מבט לאחור אושרי פוסע ברחבת המשרד מותיר את הבוס תמוה ומחשבות מתרוצצות בראשו. מה לעזאזל אני עושה עכשיו. איך אני ממלא את מקומו במישהו אחר מעובדי המשרד, שיהיה מוכן לעשות את העבודה המחורבנת הזאת. אושרי חולף ליד שולחנו של רמי הוא נושא אליו פנים מרוחים חיוך מתקתק. כל בוקר, בשעה קבועה, לפני תחילת היום הם נתקלים זה בזה במטבח, ובמבטו המתנשא, שמח בחייו הראויים לדעתו ומברך את אושרי בברכת בוקר טוב ושואל לשלומו, כאילו שלומו יקר לו, ואשרי תמיד משיב "בסדר!" רמי מתלוצץ על חשבונו ואומר שהוא שמח שתמיד אצלו בסדר. רמי מביט באושרי שעה שהוא משוחח בטלפון. "כן יקירתי, תזמיני מקומות, לא חשוב כמה עולה, לא, הכול בסדר, סתם בחור מהמשרד התפטר עכשיו. כן זה הרעש ששמעת." הבוס עומד ליד שולחנו של רמי וידיו משולבות. רמי מביט בבוס בחצי מבט. "טוב יקירתי, אני חייב לסגור, ביי!" רמי מניח את השפופרת על כנה. "כן!"
"רמי, אושרי התפטר, ואין לי מי שימלא את הדו"חות השגויים אני צריך אותך, סוף החודש מתקרב ואת הדו"חות יש להגיש למס הכנסה."
"אין בעיות." אומר רמי ופוסע לעבר שולחנו של אושרי.

"מירית!" קורא אושרי נרגש בשעה שהוא נכנס לביתו.
"מה קרה?" היא יוצאת מהמטבח מופתעת. "חשבתי שאתה בעבודה."
"התפטרתי." הוא אומר. "אחרי שאמרתי לבוס שלי שידחוף את הדו"חות שלו לתחת השמן שלו."
"אני לא מאמינה, אתה מתלוצץ." אומרת מירית.
"אני רציני לגמרי, בדרך הביתה אני חושב מה לעזאזל אני יכול לעשות כדי לשפר את היחסים שלנו. לאחרונה, קצת התרחקנו זה מזה ואז צץ לי רעיון," הוא אומר ושולף מכיסו מעטפה. היא בוחנת את המעטפה, מופתעת.
"קניתי כרטיסים לשייט תענוגות בקריביים."
"אושרי אנחנו לא יכולים לעזוב ולנסוע פתאום ולשאיר את הילדים לבד.
הם די גדולים לדאוג לעצמם. נועם כבר בן שבע עשרה, הוא בוודאי ישמח לקחת על עצמו את תפקיד האח הגדול ולשמור על אחיו." אושרי מנסה לשכנע אותה. מירית מתרגשת וממהרת להתקשר לחברתה דבורה. "לא תאמיני!" היא צוהלת. "אשרי קנה כרטיסים להפלגת תענוגות.
"לאט, לאט, יקירתי." דבורה מנסה לכבות את התלהבותה. את זוכרת מה שדיברנו לפני יומיים?"
"מה אמרנו?"
"אמרת לי שנמאס לך ממנו, את רצית לעזוב אותו. ואז הגיע השיחה של אתמול, ואמרתי לך שתחשבי טוב, טוב מה את רוצה."
מירית חושבת רגע ועונה. "אני לא יודעת, אולי הוא ישתנה, בטוח שהוא ישתנה, זה לא אותו אדם. את יודעת, הוא התפטר מהעבודה." דבורה מתפלצת לשמע הידיעה החדשה.
"עכשיו את חייבת לעזוב אותו, ממה את חושבת שתתקיימו?"
"יש לנו חסכונות." דבורה לא יודעת אם לבכות או לצחוק. ברור לה שזה מתכון בדוק לצרות. כך גם היה בעלה לשעבר. היא שמחה שהייתה לה תושייה לעזוב אותו בדיוק בזמן, לפני שיפיל אותה איתו. היא לא ראתה אותו שנים, מכרה שלה שהיא פגשה באקראי אמרה לה שהיא ראתה את האקס שלה עם בלונדה לא מוכרת. "תקשיבי לי טוב, טוב מירית." מחליטה דבורה לקחת את המושכות."תעזבי אותו, אני ההוכחה החיה לכך. עכשיו יש לכם חסכונות, אבל הוא יחסל לך אותם. עכשיו, מירית, הפרידי כוחות. לפני שיהיה מאוחר."
"מה את דואגת דבורה?" מירית דוחה בביטול את דבריה. היא נרגשת מההצעה הפתאומית של אושרי. מירית ממהרת לסיים את שיחתם וממהרת לעניין החדש שאושרי פותח לפניה שהרי היא צמאה לריגושים והנה החיים מזמנים לה זאת ואם אושרי בחר לעשות תפנית בחייו ולהפתיעה בשייט תענוגות ועוד להתפטר מעבודתו, אין ספק שיחסיה עימו, יהיו מעתה קרוסלה מתעופפת.
***
מירית מטפחת את מראיה ככל האפשר ומנסה להיות מצודדת ומרשימה כפי שלא הייתה מעולם יום הנסיעה הגיע אושרי מעמיס במכוניתו את התיקים הרבים שמירית ארזה ובהם דברים מיותרים. היא ממהרת להיפרד מהילדים ומרפרפת על לחייהם נשיקות. אושרי מצפצף בחוסר סבלנות אך היא מתעכבת. שבה ובודקת שלא שכחה דבר וממהרת לרדת אליו.
"כמה זמן לקח לך?" אושרי חסר סבלנות.
"מה הלחץ? יש לנו את כל הזמן שבעולם." היא פותחת את החלון במכונית הרוח נושבת ומנפנפת במטפחת הסגולה והפרחונית שתלתה על שערות ראשה תוספת לשמלה אוורירית ופרחונית.
"זאת הולכת להיות הרפתקה, אושרי, אני מריחה את זה באוויר."
"כל עוד את איתי, אני מבטיח לסחרר אותך בקרוסלה שלנו. מעכשיו דברים ישתנו, אני הבנתי משהו מירית." אומר, וחולף על פני נופים משתנים בדרכם לנמל חיפה, שם עוגנת ספינת הפאר. "החיים קצרים, ואין שום תועלת בעבודה שלא תורמת כלל למצב הרוח, ורק מקשה." הוא מגביר את מהירות נסיעתו ואומר בקול נרגש. "עלינו למצות אותם עד תום." המכונית דוהרת על הכביש, חולפת במהירות על פני כל המכוניות שעל הכביש. מירית מניחה את ידה על מטפחתה וצועקת בהתרגשות. "אני מתה, אושרי." אבל ניידת משטרה קולטת אותם ודולגת אחריהם השוטר מפעיל את הסירנה ואת האור המהבהב. "לעזאזל," פולט אושרי. "מאין הם צצו לנו פתאום?" שואל אושרי ועדיין לא משחרר את רגליו מהגז, והם ממשיכים לנסוע במהירות רבה. מירית מסבה מידי פעם את ראשה, לראות שהצליחו לחמוק מהניידת, אף אושרי מביט מידי פעם במראה, שמולו אבל השוטר לא מוותר. לבסוף אושרי עוצר את המכונית בשולי הכביש. הניידת עוצרת אחריהם. השוטר יוצא ופוסע לאיטו. מירית ואושרי מביטים זה בזה. השוטר מגיע אל מכוניתם ומביט בהם במבט נוקשה. "מה הבעיה אדון שוטר?" אושרי מחייך לעברו.
"רישיונות!" הוא פוקד עליו בקול בס. אושרי שולף את הרישיונות מתא הכפפות ומגיש לו. השוטר מעיין במסמכים ואומר. "אתה יודע באיזו מהירות נסעת?" אושרי מביט בשוטר ומחליף מבטים עם מירית,. "כן אדוני השוטר, אשתי צריכה ללדת."הוא אומר וצובט את ירכה בסתר. מירית קופצת על מקומה. "הוא צודק אדוני השוטר, יש לי צירים." מירית אוחזת בבטנה ונאנחת. השוטר מביט בהם בפליאה. "אני לא רואה שאת בהריון." מירית מפסיקה לגנוח ועושה עצמה זעופה. "איפה הנימוסים שלך אדון שוטר? מה אני נראית לך, אחד שעושה את עצמה? אני אומרת לך, אני צריכה ללדת, ואם אין לי בטן גדולה זה לא אומר שאין לי עובר בבטני."
"בסדר, בסדר, לא צריך להתעצבן, אני מאמין לכם."
"תודה אדון שוטר." אומר אושרי ולוחץ על דוושת הגז השוטר נשאר במקומו בפה פעור. מירית ואושרי פורצים בצחוק. "היית גדולה, מירית, ראית את הפרצוף של השוטר כשהפלגנו משם?" אושרי פורץ בצוחק פרוע. "אני ואת מירית, ממש צמד חמד." ההתרגשות שוככת, והם ממשיכים בנסיעה רגועים ושלווים. עייפות נופלת על מירית. היא מנמנמת עד הגיעם לנמל חיפה. "הגענו!" הוא נוגע קלות בכתפה. היא מתמתחת ומביטה סביב. "איזו שינה נפלה עלי." היא אומרת בפיהוק ויוצאת מהמכונית. סבל מספינת התענוגות מגיע אליהם ופורק מתא המטען את מזוודותיהם, ומשם הם מובלים לספינה. הם פוסעים לעבר הספינה ומתרגשים מהפאר הנגלה לעיניהם. הסבל צועד אחריהם כורע תחת עומס המזוודות הרבות. "תודה אושרי." מירית מנשקת אותו על לחיו. חיוך מדושן מעונג פרוש על פניו, הוא מניח את ידיו על כתפייה בבעלות "בשבילך מירית, הכול." נוסעים נוספים מתאספים במעגן לקראת העלייה לספינה.
"הופה! תראו מי פה?" אושרי שומע קול מוכר. הוא מסתובב ומעוות את פניו למראהו של רמי הזחוח, שנוא נפשו. מותח את זרועותיו סביב לבלונדה לא מוכרת. "רק הוא חסר לי פה." ממלמל אושרי כשהם מטפסים במעלה המדרגות המובילות אל הסיפון. "מי זאת? מישהי חדשה?" אושרי מעפעף בראשו לעבר בלונדה לא מוכרת המביטה בו באדישות. רמי מתפקע מצחוק. "שחקן אתה, איזה טעיות עשית אושרי בדו"חות, חבל על הזמן, הייתי צריך להיות רב אומן כדי לתקן אותם. עבדתי עליהם כל היום, כמו חמור, אבל לבסוף העבודה בוצעה, ואפרופו עבודה, לא חבל אושרי להתפטר כך? אתה יודע עבודה היום זאת לא בחורה, בימינו עבודה קשה למצוא." אושרי מתאפק לא להחטיף לרמי חבטה בפרצוף. "אתה יודע מה אומרים? שעבודה היא כמו בחורה, יש לעבוד קשה ולהשקיע בה.
"כמה מתאים לך, להשוות עבודות לבחורות." אומר אושרי במרירות.
הנשים מביטות זו בזו. "בואי מא"מילה." מירית מעפעפת בראשה. ניתן לבנים להתפלסף את עצמם לדעת, מירית אוחזת בזרועה של הבלונדה והן מתרחקות מהמקום.
"חמודה, אשתך." אומר רמי שעה שהם פוסעים על הסיפון וצופים אל נמל חיפה. "שלא תעז אפילו לחלום על זה." אושרי מזהיר אותו.
"בסך הכול אמרתי, אשתך חמודה, מה רע?
"אני יודע מה עובר בראשך הכחלחל, אתה מחליף נשים בקצב."
מירית והבלונדה יושבות על הבר שבסיפון וכבר לוגמות את המשקה הראשון של החופש קוקטיל צבעוני ומעליו דובדבן עסיסי. "אז מאין את מכירה את רמי?" שואלת אותה מירית.
"לא מזמן הכרנו," עונה הבלונדה בקול צפצפני.
"בעלים הם משהו, ראית למה הם משוום אותנו? איזה דימויים," אומרת מירית.
"זה בטח נחמד שבעלך הפתיע אותך בשייט תענוגות." הבלונדה אומרת.
"לא היה לו קל להשיל את השריון המחוספס שלו, ולעשות שינוי משמעותי בחייו. לפני החופשה חיינו היו לא יותר ממשעממים. ואת- הכרת את רמי וכבר הוא לוקח אותך לחופשה?
"רק הכרנו?" צוחקת. "אנחנו נשואים בוב'לה." מציגה לראווה אצבע ענודה טבעת.
"זה יהלום אמיתי?" שואלת מירית בסקרנות.
"שמונה קראט." אומרת הבלונדה בגאווה. מירית מסיתה את ראשה מהטבעת, ועיניה מחפשות את אושרי. "מעניין מה עושים הבעלים שלנו." היא אומרת.

"מעניין על מה הן מדברות שם?? תוהה אושרי בקול שעה שהם עומדים על הסיפון ומשקיפים על הים. הספינה מתחילה להשמיע את שריקת המסע. "מה נשים יכולות לעשות? לרכל! אז חשבת מה תעשה לאחר שהטיול יסתיים?"
"ת'אמת, עכשיו מתחילים החיים האמיתיים שלי, ואם כבר מדברים, אני מופתע שהבוס הרשה לך לצאת לחופשה."
"הוא לא הרשה, אני לקחתי."
"באמת?" אושרי מופתע. "אני מעולם לא יצאתי לחופשה מהעבודה."
"כי לא לקחת, עבדת את עצמך לדעת, לפעמים צריך לדעת לקחת פסק זמן, ולא לחתוך וחסל, כמו שאתה עשית, פשוט התפטרת."
אושרי שוקע בהרהור. "בוא הנה זה הגיוני."
"עכשיו נגיד, נגמר הטיול, אז מה עכשיו? אז אתה חופשי, שבוע שבועיים, עושה מה שבראש שלך. החיים שלך מלאים הרפתקאות חדשות, אתה מסחרר את מירית בים של חווית, תאמין לי, ברגע שיגמר הכסף היא לא תראה אותך ממטר." רמי פותח לאושרי חריץ קטן, דרכו חודרים אליו הרהורים ודאגות. "הנה הנשים שלנו," קורא רמי בשמחה שעה שמירית והבולנדה פוסעות לעברם בנחת. כל אחד מהן מתקרבת אל בעלה וכורכת את זרועה סביבו. "על מה דברתם?" פונה מירית אל אושרי.
"את יודעת, על אה ועל דה."
"התגעגעתי אליך." הבלונדה מנשקת את רמי על שפתיו.
"אני מציע שנעלה לחדרים, ונלך לנוח, נפגש לארוחת ערב. רמי מציע מבלי להתייעץ עימם. אושרי מחמיץ את פניו. רמי והבלונדה פוסעים חבוקים יש אל חדרם. אושרי לא חדל ממחשבותיו. מירית כורכת את זרועותיה סביב מותניו ומניחה את ראשה על כתפו. "אתה בא לחדר?" היא שואלת.
"אני לא מבין את זה," פולט אושרי בכעס. "ראית איך הוא הזמין את עצמו לארוחת הערב שלנו?
מירית, זה החופש שלנו, איזה מזל נאחס, לא מספיק סבלתי אותו בעבודה, גם פה אני צריך לסבול אותו."
"תירגע אושרי, הוא לא כל כך נורא, תפסיק לחשוב עליו, ותהנה. זה החופש הראשון שלנו מאז הירח דבש."
"כן הא?" אושרי מגחך. "איפה זה היה מירית, את זוכרת."
"באיי סיישל," נזכרת מירית בנוסטלגיה. "שתינו מיץ קוקוס על חוף הים, והשתכשכנו בבריכה. כל היום בטן גב."
אושרי נאנח. "בסדר מירית, בואי לחדר, נלבש בגדי ים ונלך לבריכה."

הערב יורד. הספינה נצבעת אורות צבעונים אנשים הדורים, גברים בחליפות מחויטות, ונשים בשמלות ערב, נוהרים לחדר האוכל המפואר. השולחנות מכוסים מפות צחורות. מירית ואושרי כבר יושבים סביב השולחן שלהם, נוגסים מהחציל הקלוי ממולא כל טוב.
רמי והבלונדה מופיעים הדורים וחייכניים. "ערב טוב!" מברך אותם רמי בקול עבה. החציל כמעט נתקע לאושרי בגרון, הוא משתנק. "אני רואה שהתחלתם לאכול בלעדינו," הם מצטרפים לשולחן בלי שהוזמנו. רמי מניח את ידיו על בקבוק יין. "שנרים לחיים?" הוא שואל ופותח את הבקבוק ומוזג יין לתוך קריסטל בוהקים. "לחייך אושרי!" אומר רמי שעה שהם משיקים את הכוסות. "לחיים."
"למה דווקא לחיי?" אושרי שואל.
"מה הקטנוניות הזאת אושרי? לחייך אז לחייך." משיב רמי.
"כן לחייך." מירית מעודדת אותו על אף חשדנותו.
"שתצליח בחיים," ממשיך רמי. "החיים קשים, יש הרבה כרישים בים, אז מה רע שאני מאחל לך כל טוב? אושרי" שב רמי ומדגיש את שמו.
"גם אני מאחל לך כל טוב, רמי." אומר אושרי בזעף ומניף את כוס היין באוויר.
"כל טוב!" רמי משיב לו ומניף את הכוס. "התחלתם כבר ליהנות מהחופשה?"
"היינו כבר בבריכה, ושתינו קוקטייל מעורר חושים." מפליגה מירית בתיאור היום הראשון של החופשה, ופונה אל הבלונדה שהחיוך אינו מש מפניה. "ומה אתם עשיתם עד עכשיו?"
"מין פרוע." עונה לה הבלונדה ללא בושה ומחסום כלשהו. רמי אינו מתאפק ופורץ בצחוק.
"עד כאן מותק, בואי לא נחשוף לפניהם את חיי המין שלנו."
"יש לו גדול," לוחשת על אוזנה של מירית. היא משתנקת לתוך המפית שבידיה.
"עד פה!" רמי מתאפק לא לצחוק. "ואם כבר מדברים על זה איך זה אצלכם?" הוא פונה למירית היא מסמיקה. "אושרי מספק אותך?"
"מה זה ענייניך?" הוא קם בכעס ממקומו.
"תירגע אושרי!" מניחה מירית את ידיה על שכמו. אושרי חוזר ומתיישב. התזמורת מתחילה לנגן. "שנרקוד?" רמי מניח את ידיו בידיה של הבלונדה, והם קמים ממקומם, היא מובלת בידי רמי לרחבת הריקודים.
"אתה צריך לדעת להירגע," אומרת מירית שעה שהם שעונים על כיסאותיהם, מביטים לעבר רחבת הריקודים ועל הזוגות הרבים שרוקדים. מבטיהם מתמקדים ברמי ובבלונדה שקועים בריקוד. "רוצה לרקוד?" מירית מציעה לאושרי.
"את יודעת שאני לא אוהב לרקוד."
"בחייך אושרי, תנסה, אנחנו בחופש, הרי אתה בעצמך אמרת לי שאתה אדם חדש, כבר לא עושה מה שאנשים מצפים ממני, מהיום אני שועט קדימה, מפליג למחוזות חדשים, אז תפליג איתי לרחבת הריקודים." אושרי מושיט לה את ידו ומקים אותה מהכיסא והם צועדים לרחבה. שני הזוגות רוקדים במרחק נגיעה. אושרי לא חדל לעקוב אחרי רמי שעה שראשו שקוע עמוק בין כתפיה של הבלונדה, עיניו עצומות והצלילים מעיפים אותם אל גלי הים שמעבר לסיפון. לעומת זאת אושרי אינו מוצא את רגליו וידיו בריקוד הוא דורך על רגליה ואילו מירית מנסה לתמרן את עצמה בין רגליו השמאליות. "מה קורה לך? איך אתה רוקד? שים לב! תעשה מה שאני עושה."
"אפשר?" רמי מופיע מולם ומושיט את ידו למירית. "אפשר לגזול את אשתך לשנייה?" שואל אך
אינו ממתין לתשובתו. מירית מושיטה לו את כף ידה. אושרי מביט בהם, אכול קנאה. הבלונדה עומדת לידו. הוא פוסע לעבר הבר, הבלונדה גם צועדת לאיטה. אושרי יושב על הבר, הבלונדה יושבת לצידו.
"אז מה?" הוא שואל. "כמה זמן את מכירה את רמי?"
"מספיק זמן, כדי לדעת את אופיו האמיתי."
"מה את סחה? אני את אופיו האמיתי מכיר כבר מזמן, בחור חלקלק, נראה לי שאותי ואותך מותק, הותירו זרוקים על הבר." הוא אומר, ושותה בלגימה אחת את המשקה שהוגש לו.
"דבר בשם עצמך, לי פה יש בן זוג." אומרת וגם היא לוגמת משקה שהוגש לה.
"ועם מי הוא רוקד? עם אשתי." הברמן מגיש לו עוד כוסית קטנה שכבר מתחילה לעשות דרכה אל ראשו. "בין זונה," הוא קם ממקומו. המוזיקה חדלה. הזוגות הרבים מוחאים כפיים לתזמורת שמשנה את מקצביה. המוזיקה עתה קצבית ומהירה. אושרי צועד שיכור לקראת מירית ורמי שממשיכים בריקוד. "גנב!" הוא צועק. "יש פה גנב!" ומתחיל להתנועע בקצב המנגינה. מירית מביטה עליו בתמיהה. גם רמי מביט תמה ובחיוך שלא מש מפניו. הוא מוביל אותה ליציאה מחדר האוכל. היא לא יכולה לשאת את הבושות שאושרי ממיט עליה. אושרי מביט בהם כשהם יוצאים החוצה, ידו כרוכה סביב מותניה של מירית. זה מוציא אותו מכליו . הוא רוקד בתנועות חדות עד שחושיו מתערפלים. הבלונדה לא גורעת ממנו עין. האנשים מסביב מביטים בו בפליאה ומנסים לעצור את ריקודו הפרוע . הבלונדה קמה מתקרבת אליו וגוררת אותו החוצה. אושרי מקיא. הבולנדה אוחזת בו. הוא נשען על מעקה בסיפון. שואף את האוויר בים הפתוח. "אתה בסדר?" שואלת. אושרי מנענע בראשו.
"הכול בסדר, אבל הלב שבור." אומר בקול סדוק, ושומט את ראשו על המעקה.
"הוא יכול להיאחות?"
"לא נראה לי."
"כן, אני איתך," היא אומרת. הוא מצנן את התלהבותה ותמיכתה והולך ממנה בצעדים קטנים.
רמי מלווה את מירית לחדרה. "אני מצטער, זה בטח נורא, מה שהוא עשה לך, כל הבושות האלה."
"אני לא מבינה, מה עלה לו לראש."
"אני אגיד לך מה עלה לו לראש, האלכוהול, זה מה שעלה לו לראש, והטביע את ההיגיון שלו, או כמו שאומרים, מירית, הוא רצה כל כך להתפשט ולהשיל מעצמו את הבורגנות שדבקה בו, עד שהוא כבר לא ראה דבר." היא פותחת את הדלת, עומדת להיכנס, ואז לפני שהיא סוגרת את הדלת, היא שואלת. "רוצה להיכנס?" רמי מופתע ונכנס ברצון. היא מניחה את תיקה על הכיסא. "תרגיש בנוח," היא אומרת שעה שהיא נכנסת לחדר הרחצה. רמי מביט סביב. "בוא הנה, החדר הזה יותר גדול משלנו, הוא השקיע הבן זונה." היא יוצאת מחדר הרחצה נטולת איפור ושמלת ערב, עכשיו היא לובשת חלוק וורוד. "להגיד לך את האמת," היא יושבת על המיטה משלוות רגל על רגל. "הוא הפתיע אותי בטיול הזה, עד שהוא הציג את הכרטיסים של אוניית הפאר ואמר שהכול הולך להשתנות, שהוא עומד לרגש אותי, רציתי לעזוב אותו, אבל לא הייתי בטוחה, עכשיו אני כבר יודעת, הוא לא בשבילי, הוא קנאי, והוא לגמרי לא צפוי הוא משתנה לעיתים תכופות." היא מניחה בהתגרות את רגלה על מפשעתו של רמי שיושב על הכיסא, צמוד למיטה, ומשפשפת את איבר מינו, חיוך מגורה פושט על שפתיו. הוא קם מהכיסא וממהר לפשוט את מכנסיו וקופץ על מירית. הוא מסיר את החלוק שלה מגופה, היא מסירה את חולצתו הלבנה. תאווה גדולה פורצת מהם.

אושרי פוסע במסדרון בדרכו לחדרו, הוא מתנועע מצד לצד, אוחז בקירות כדי לא למעוד. הוא מגיע לחדר ופותח את הדלת. עלטה שורה בחדר, והוא שומע גניחות ואנחות מתוכו. הוא פוסע לעבר המיטה, לאור הירח המאיר את החדר הוא מבחין במירית ורמי המתגפפים מתחת לשמיכה. הוא מועד לאחור, ופורץ בכי "למה מירית?" הוא צועק ונתקל באגרטל שעל השולחן, האגרטל נשמט בחבטה ומתנפץ. מירית ורמי קופצים ממקומם. אושרי שרוע על הרצפה, הם מביטים בו בתמיהה. הוא לא חדל לייבב. "למה? למה?" הוא קם ממקומו ויוצא מהחדר מבלי להביט לאחור. הוא ממהר לאורך המסדרון ונאחז בקירות. וממשיך ליבב. הוא יוצא בסערה לסיפון. הבלונדה עומדת ליד המעקה הוא אוחז בה בכוח ומנשקה בלהט. היא לא מבינה את תשוקתו הפתאומית אליה. הוא קורע מעליה את בגדיה. אף היא קורעת את בגדיו. "מה שמך?" הוא שואל אותה כשהוא מנשקה בכל גופה.
"לונה!" היא אומרת, גונחת ומתנשפת. ההתעלסות שלהם מתעצמת. הם שוכבים על הרצפה מתגלגלים זה על זה, עד לקצה הסיפון ונופלים מבעד לסורגי המעקה אל לב הים. הם מנסים בכל כוחם לטפס חזרה אבל הספינה כבר מתרחקת. מותירה אחריה שובל מים רוחשים. לונה ואושרי מנופפים בידיהם לעבר הספינה מנסים להציל את עצמם, וצועקים לעזרה. אבל הספינה מתרחקת והם נותרים בתוך האוקיאנוס הגדול כשני צללים מתרחקים.

הבוקר מגיע. רמי ומירית מחפשים את אושרי ולונה בכל הסיפונים והמעברים בספינה אך לשווא.
"לאן הם יכולים להעלם?" שואלת מירית בתמיהה.
"אני לא יודע." הוא משיב וכבר נשמעת שריקת הספינה המתקרבת אל נמל חיפה.
"איך אני אשוב הביתה בלעדיו?"
"בואי אני אסיעה אותך הביתה," הוא אומר ומחבק אותה. "אחרי ההרפתקה שהייתה לנו הלילה, חבל יהיה לחתוך את זה בינינו. מותק זו תחילתה של ידידות, ורק השמיים הם הגבול." הוא אומר ומדביק לה נשיקה לוהטת.

מירית ורמי יורדים מהספינה אם יתר הנוסעים האחרים, והם פוסעים למכוניתו של רמי. אחריהם פוסע הסבל אם המזוודות שלהם. הוא מניחם בתא המטען שקטן מלהכילם, הוא דוחס אותם וקושר חלק מהמזוודות על גג המכונית. רמי מניע את המכונית והם יוצאים לדרכם. לאחר כברת דרך, מירית פורצת בצחוק מפתיע. רמי מביט בה, ואינו מבין מה פשר צחוקה. "תראה איזה עולם משונה, יצאתי לחופשה עם אושרי, ואני חוזרת עם גבר אחר."
"ומה רע בזה? החלפת לוזר בפייטר." הוא שואג. לא שם לב שעבר את המהירות המותרת. ניידת משטרה דולגת אחריו בקול סירנה עצבנית. רמי מנסה להתחמק ממנה. אבל זה לא צולח בידו הוא נאלץ לעצור בשולי הכביש. הניידת עוצרת מאחוריו, השוטר יוצא וצועד לעבר מכוניתו. "רישיונות בבקשה!" הוא פוקד שעה שהוא רכון על הדלת לצידו של רמי, ומזהה את מירית. "רגע, לא עצרתי אתכם לפני מספר ימים, את מוכרת לי, אבל אתה?" הוא מביט בהם בתמיהה.
"מה פתאום!" מירית מחייכת לעברו. "בחיים לא עצרת אותנו." השוטר מעיף את מבטו ברישיונות מבולבל. "אז מה אתה אומר, אדון שוטר?" מירית מנסה לדבר אל ליבו. אולי תוותר לנו, רק הפעם?" היא מתחננת.
השוטר מבולבל ושואל. "ילדת?" מירית לא מבינה בהתחלה את שאלתו. "הא," היא נזכרת. אל תשאל, זו הייתה לידת עכוז קשה במיוחד, עד עכשיו הכול כואב לי."
"איפה הבחור שהיית איתו לפני מספר ימים?"
"הוא?" עושה עצמה כלא מבינה. "אל תשאל הוא העכוז והוא?" מצביעה על רמי. "הילד שצמח בבטני, וכבר נהיה לאיש מגודל." השוטר מביט בה וחושב בליבו שיש לו עסק עם חולת נפש ועל כן מניח להם. "שיהיה לכם יום טוב" אומר ומושיט לרמי את הדו"ח. רמי מתניע את המכונית ונוסע משם. מירית מביטה בו בזלזול, ופולטת. "פייטר הא? פייטר בתחת שלי." רמי מביט בה ושותק. הוא מגיע לביתה של מירית וחונה בחזית הבניין. הם יוצאים מהמכונית ונכנסים לבניין כשידו של רמי כרוכה סביבה. מירית עומדת מחוץ לדלת ושומעת דיבורים בוקעים מתוך הדירה. היא פותחת את הדלת בחיפזון ונתקלת במבטה התמה של דבורה, חברתה.
"איך הייתה החופשה מירית?" היא שואלת אותה מופתעת.
"בסדר, מה את עושה פה?"
"הילדים שלך הזעיקו אותי, הגיע לפתח ביתם שוטר, תגידי לי זה נכון? מצאו את אושרי בלב ים, מת. כרוך בידי בלונדה אחת, גם היא מתה. הם לא מבינים איך הם נפלו מהסיפון. המשטרה חושבת שהם התאבדו. כולנו היינו אחוזי דאגה לך, לא ידעו לומר לנו איפה את. לכי מיד להתקשר להורייך, הם בחרדה נוראית. לפתע קולטות עיניה של דבורה את רמי הנגלה לפניה היא מחסירה פעימה. הילדים של מירית רצים לקראתה. "אימא, אימא דאגנו לך." מירית כורכת את זרועותיה סביבם ומחבקת אותם בחום. בתוך כל המהומה רמי ודבורה מביטים זה בזה. רמי פוסע לעברה. "כמה טוב לראות אותך, דבורה."
"מה אתה עושה פה? אספת עוד אחת לאוסף שלך?" משיבה בציניות.
"לא יפה דבורה," אומר לה ברוך. ככה מדברים אל אהוב נעורייך? הרבה זמן לא נפגשנו. היא סוטרת לו בפניו. "איך אתה מעז? אחרי כל הזמן הזה, להראות כאן את פניך."
"אני פה דבורה," משפשף את מקום הסטירה שהותכה בפניו. "קבלי אותי אליך."
"שברת את ליבי, הלב שלי הוא במאגר הלבבות ששברת ואספת אותם קרוב אליך, וגם הטבעת אותם בקרקעית האוקיאנוס."
"מספיק עם המלודרמה דבורה, עזבתי וחזרתי, תתמודדי, קבלי אותי, בין אם את רוצה ובין אם לא, אני לא הולך לשום מקום."
"אם אני לא מוכנה לקבל אותך בדרך מסוימת, אז אתה מופיע בדלת של חברתי?" רמי מנענע את ראשו בסיפוק.
"ראש קרימינאלי." פולטת דבורה.
רמי מצביע על קרקפתו. "פייטר או לא פייטר." מירית חוזרת מחדר השינה אחרי שהרגיע את הוריה ושוחחה עם ילדיה. "דבורה הרגעתי את הורי, ילדי הם כבר לא נטל עבורך, את יכולה ללכת לדרכך לשלום." רמי אינו מפסיק לחייך לעבר דבורה. מירית מובילה אותה לפתח הדירה, ולפני שהיא נפרדת מחברתה, היא לוחשת לה. "דרך אגב שלא תחשבי שלא שמתי לב למבטים ששלחת לרמי."
"לא מירית, זה לא מה שאת חושבת." דבורה מנסה לסיים את דבריה. מירית משתיקה אותה ומניחה את אצבעה על שפתה ואומרת בקול חרישי. "אם תתעסקי איתו, יהיה לך עסק איתי, צ'או דבורה." היא אומרת וטורקת את הדלת בפניה.









 תגובות

 נושא   כינוי   תאריך ושעה 
2. Good to see real exp Roshan 12/12/2015 2:58:50 AM
1. Good to see real exp Elias 9/12/2015 11:31:41 PM
אודותינו שאלות ותשובות פורום
צייד ספרים דרוג ספרים שירה
כתבי עת איך לפרסם? חיפוש יצירות
שלום אורח
שם משתמש
סיסמא
שכחת סיסמא? לחץ כאן
משתמש חדש? לחץ כאן
© כל הזכויות שמורות לכתב ווב הוצאה לאור בע"מ נבנה על ידי EKDESIGN ע"י ekdesign