פרטי היצירה

סוג היצירה תחום תחום משנה
שם ההוצאה שפה
סוג מהדורה טקסט חופשי   

וידאו

אודיו

גרסה מלאה לקריאה /הורדה

גרסה חלקית לקריאה /הורדה

ספר מודפס
דירוג מערכת: 
דובי פנדה

דירוג הגולשים
מדהים!
אהבתי
מעניין
לא אהבתי


מדהים!
%38
אהבתי
%6
מעניין
%6
לא אהבתי
%50
שם:  דובי פנדה
מחבר:  תחרות כתב 2014 בנושא: סיפורי מסע

תאור:

מאת: נדב וולך

יש לי שכן שהוא נהג משאית.
כמו כל נהג משאית אחר, הוא גם נראה כמו נהג משאית, מתנהג כמו נהג משאית, כי הוא נהג משאית.
עם הבדל אחד קטן.
יש לו, לשכן, בתא הנהג, דובי פנדה.
באמת.
דובי פנדה גדול כזה, בגודל טבעי.
כשהמשאית חונה מול ביתו בלילה, אני רואה את הצללית של הדובי, וכשאני מתקרב אני מצליח לבחון אותו מקרוב.
תמיד נדמה לי שהוא מחכה לשכן בסבלנות מופתית, נמצא לו בתא הנהג בדריכות שקטה, ממתין לפקודת נסיעה שעלולה להגיע כל רגע.
אולי בגלל שחשוך ברחוב ובתא הנהג, הדובי נראה לי ממש עצוב.
לפעמים אני שוקל אולי לגשת אליו, לשכן, או לדובי, ולשאול על פשר הדבר, אך אין לי אף פעם מספיק אומץ לכך.
אני מדמיין לעתים את שניהם בנסיעה בכביש שומם בלתי נגמר אי-שם בדרום, בדרך לאיזה מפעל שנמצא השד יודע איפה, מאזינים למוסיקה שקטה, כזו שדובי פנדה בטח אוהבים.
ברגע שיש איזה סולו מרגש של כלי מיתר או פסנתר, מבטו של שכני נודד לעבר הדובי, והדובי נותן את מבטו הנאמן, החלול. והשכן מסתכל קדימה והכביש לא נגמר.
אולי לעתים שוטר עוצר אותו על מהירות מעט גבוהה. אי אז הוא אומר, השכן, סליחה וכי לא שם לב, והשעה מאוחרת, ואין לו הרבה עבירות תנועה, אם בכלל.
והשוטר, הוא בכלל לא מקשיב. הוא רק רואה את דובי פנדה.
מעיף מבט בשכן ונסוג לאיטו אל הניידת, נכנס אליה ונוסע לדרכו.
בלי שלום, בלי לרשום ובלי להתראות.
ואולי, לפעמים, כשהגוף קצת עייף והעיניים כבדות, לוקח השכן איזו אתנחתא מתוכננת
באיזושהי חורשת עצים לצד הדרך.
נותן אז לראשו הכבד לנחות בפרווה נעימה.
והשכן רוצה לדאוג גם לדובי פנדה, שיהיה לו נחמד. שהסביבה תזכיר לו את הבית. ויהיה לו נעים.
אך דובי פנדה יושב שם, בתא הנהג. מבטו מופנה קדימה בנחישות. חרוזי עיניו חסרים מימד הבעה.
הרבה פעמים, באירועים שונים, דמיינתי תסריטים שונים לגבי דובי פנדה.
רובם היו תלויי הבעתו של השכן ברגעים בהם הוא היה עולה למשאית ומתניע.
כשהיה מבטו מודאג וחסר מנוחה, דמיינתי שחומרים נרקוטיים אסורים ממלאים את גופו של דובי פנדה במקום מילוי, למטרות מסחר.
כשהיה מבטו משועשע קמעה בשעת ההתנעה דמיינתי שדובי פנדה סיפר איזו בדיחת קרש שהצחיקה אותו מספיק כדי לחייך, אך לא מספיק כדי לצחוק.
כשהיה מבטו של השכן רחום וטוב, דמיינתי שדובי פנדה הוא ניצול יחיד משואת דובי פנדה נרחבת, בה נספו הוריו וכל משפחתו, והשכן הצליח להציל רק אותו ואימץ אותו לאחר מכן.
אך בדרך כלל מבטו של השכן בשעת הכניסה וההתנעה של המשאית היה נראה די עצוב, ואז חשבתי לי כי אולי דובי פנדה היה מתנה של הוריו של השכן אליו. ודובי פנדה שומר עליו כמו שהם שמרו עליו, בכל מקום בו הוא נמצא.
באחד הימים עברתי במקרה ליד ביתו בהליכה רגלית, הוא בדיוק יצא מהבית לעלות על המשאית, וכשעלה למשאית נתפסתי בקלקלתי בוהה בדובי פנדה.
השכן תפס את מבטי.
כמנגנון הגנה מוזר שכזה ישר ניסיתי לחשוב על שקר כלשהו, מה שבדרך כלל היה רעיון גרוע, בייחוד בגלל היותי שקרן די גרוע.
גרוע עד כדי כך שבאחד הימים ניסיתי לשקר לחבר הכי טוב שלי לגבי איזה עניין שטותי, וכשהוא עימת אותי עם העובדה שזה שקר גמור כל מה שיכולתי לעשות היה לומר לו:
"טוב, אין מה לעשות, שיקרתי, אני שקרן פתולוגי ונמצא בטיפול לזה."
מכיוון שזה היה חברי הטוב ביותר שידע פחות או יותר הכול עלי הוא אמר:
"לא, זה לא נכון, אתה לא בטיפול על כך, הייתי יודע על זה."
"אתה רואה עד כמה המצב גרוע?" הגבתי, וזה הסתיים בזה.
בכל אופן, למזלי הרב ובניגוד לחששותיי השכן לא התרגז, אלא רק שאל לשלומי.
ואז, כשבאתי ללכת משם לאחר מלמול מילות נימוס וברכת שבוע טוב,
הוא אמר לי, קצת בהתלהבות יתרה: " זה הדובי שלי, הוא דוב פנדה. "
אזרתי מעט אומץ ושאלתי אותו: "ואיך קוראים לו?".
אולי הייתי קצת חצוף בשאלתי זו, אך לא יכולתי להתאפק.
הוא ענה: " האמת היא שלא נתתי לו שם".
שתקתי.
"יש לך שם להציע?" שאל.
ואז, ללא היסוס, עניתי בפסקנות: "בטח, כדאי לך לקרוא לו דובי. דובי פנדה".
השכן חייך אלי ואמר לי שהשם מוצא חן בעיניו. כך הוא יקרא לו מעתה. דובי פנדה.
שמחתי על כך מאוד.
כשהשכן החל בפעולת ההתנעה של המשאית חשבתי על כך שמעולם לא ראיתי נפש אחרת יוצאת או נכנסת לבית השכן – לא אישה, לא ילדים, לא הורים ולא חברים. רק הוא.
אפילו לא עוד דובי פנדה קטנים או גדולים.
ודובי פנדה עצמו גם מעולם לא נכנס, אלא תמיד היה בתא הנהג במשאית.
כשניסיתי לחשוב איך זה מרגיש להיות כמו השכן- לקום כל בוקר, כשעוד חשוך, לא משנה אם קר, חם, יש גשם, ברד או שלג, ולהיכנס למשאית בכדי לנסוע שעות ארוכות בכבישים נהיה לי רע.
ואז הבנתי.
הבנתי למה הוא שם.
חשבתי שיכול להיות נחמד יותר אם לפחות בבית מחכים לך.
אולי אישה.
אולי גם ילדים.
אולי לא זה ולא זה.
אולי לא בבית, אך לפחות בתא הנהג.

 תגובות

 נושא   כינוי   תאריך ושעה 
6. It's really great th Lavonn 4/21/2016 1:38:25 PM
5. I can't belevie I've Brandie 4/20/2016 3:18:04 PM
4. Call me wind because Roxanna 4/19/2016 8:54:06 PM
3. כשרון אבישג 2/21/2016 9:03:04 PM
2. תודה! נדב 11/1/2015 3:18:20 PM
1. סיפור מקסים!!! שוש 11/1/2015 12:54:05 AM
אודותינו שאלות ותשובות פורום
צייד ספרים דרוג ספרים שירה
כתבי עת איך לפרסם? חיפוש יצירות
שלום אורח
שם משתמש
סיסמא
שכחת סיסמא? לחץ כאן
משתמש חדש? לחץ כאן
© כל הזכויות שמורות לכתב ווב הוצאה לאור בע"מ נבנה על ידי EKDESIGN ע"י ekdesign