פרטי היצירה

סוג היצירה תחום תחום משנה
שם ההוצאה שפה
סוג מהדורה טקסט חופשי   

וידאו

אודיו

גרסה מלאה לקריאה /הורדה

גרסה חלקית לקריאה /הורדה

ספר מודפס
דירוג מערכת: 
כפר הדייגים

דירוג הגולשים
מדהים!
אהבתי
מעניין
לא אהבתי


מדהים!
%34
אהבתי
%3
מעניין
%0
לא אהבתי
%62
שם:  כפר הדייגים
מחבר:  תחרות כתב 2014 בנושא: סיפורי מסע

תאור:

מאת: חיים אזולאי

"אני לא מבין מה נותן להם לאמן אותנו בגשם זלעפות כזה?", אמר יהודה בזמן שהיה לידי בתעלה, באימון יעד מבוצר ברמת הגולן. מהבוץ כבר התעלמנו, המים מילאו את התעלות, היינו כל כך רטובים והקור החורפי של רמת הגולן הקפיא אותנו למוות. לא יכולנו להתנחם במחשבה של סוף האימון, שכן, ידענו שאנחנו חוזרים לאוהל קר ללא מקלחת, והנחמה היחידה תהיה בהחלפה לבגדים יבשים, שבטח באימון הערב יירטבו גם הם. יהודה ואני, התעלמנו מהגשם שירד על פנינו, כששנינו ישובים בתוך התעלה, בזמן שהמפקדים ערכו תצפית להמשך. יהודה, ליצן המחלקה, זה שתמיד היה מוצא על מה לצחוק, גם ברגעים הקשים ביותר, שלף סיגריה וכאילו הדליק אותה עם המצת. הגשם מיד הרטיב את הסיגריה וקילף את הנייר שעוטף את הטבק, יהודה המשיך לעשות תנועות עישון, כאילו שהסיגריה דלוקה, רק בדל הסיגריה נשאר בידו. "אתה שומע", הוא המשיך בסיפורו תוך שהוא נושף כביכול עשן מפיו, "איך שמשתחררים, עולים על מטוס ונוסעים לכפר". כפר הדייגים, הוא המקום המסתורי, גן עדן קסום, שיהודה תמיד הפליא בסיפוריו." שם בכפר, אין דיבורים, נקבל בקתה קטנה, בבוקר תחכה לנו כערה עם מים רעננים, נצא לסירות הדייג, והכל בלי דיבורים, והנשים בכפר....אחחחח הנשים...יפות ועדינות, גן עדן". דיילת נחמדה מגישה לי כוס יין לבן כשהמטוס נמצא בגובה שיוט ואפשר לשחרר את חגורות הבטיחות. אני טס אל חלומו של יהודה," אתה תראה, נגיע, נקבל פירות שלא טעמת מימיך, הם יצלו לכבודנו דגים טריים שזה עתה דגו, על האש, עטופים בעלי בננה, בשר הדגים יהיה רך להפליא", תמיד היה מספר לי ברגעי השביזו"ת, "הבנות, הן תעסה את גופנו בשמן ריחני מיוחד, ואם תמצא חן בעיני אחת מהן, היא תיקח אותך לבקתתה.....". תמיד, הוא ידע לתת לנו למה לחכות עם סיפוריו על כפר הדייגים המיוחד. גלגלי המטוס, שנראה יותר כמו קופסת פח, מטיסת ההמשך שאליו עליתי ברומא, נגעו בחריקה בכביש האספלט השחור בנמל התעופה, שנראה יותר כמו מחסן, מאשר נמל, מיד אתה מבין את המושג, "עולם שלישי". הרישול של מדי השוטרים בטרמינל, קלצ'ניקובים תלויים ברישול על הכתף עם מחסניות בהכנס, ובמקום לקבל הרגשת ביטחון, אתה חושש, הקלות שבה אפשר להגיע לאחד הקלצ'ניקובים האלו, מדירה תחושת רוגע ואני נעשה דרוך. קיוסק עם מדפים כמעט ריקים, רק מקרר עם פחיות קולה אדומות שובר את החיוורון המשמים של נמל התעופה בלב הג'ונגל. נהג המונית, שלא הסביר פנים, ואף היה זועף, זרק את תיקי בברוטליות לתא המטען, וסימן לי בידו בעצבנות להיכנס. בדיוק בנקודה שבה השמש השיקה לשמים ליד הים, עצר נהג המונית. שלושה אנשים ניגשו אלי זעופי פנים, ואחד מהם לקח את תיקי והגיש לי אותו בעצבנות רבה ללא מילים, סימן לי בידו את כיוון הדרך. מלמעלה, הבחנתי בכפר הדייגים, בקתות הרוסות, וכשהגעתי לכפר, ראיתי אנשים מכוערים שלא ראיתי מימי. הנשים עם פנים פחוסות ואף של מתאגרף לאחר קרב, שיערן נראה כמו עשבים אחרי סופה, שום חן ויופי לא היו במקום. ההיפך, הזנחה, לכלוך בכל מקום, רק העייפות של הטיסות וההמתנות הארוכות, הכריעו אותי מלברוח משם מיד. בבקתה שבה שוכנתי, הייתה צחנה, ומיד הוצאתי את תיקי משם והתיישבתי בצידה של הבקתה, על החול החם. אף אחד לא ניגש אלי, כך נרדמתי על תיקי, שדוד מעייפות. בבוקר המחרת, כשהתעוררתי, הייתה מונחת לידי כערה ובה מים מעופשים, לצידה תפוח רקוב שאפילו התולעים היו מסרבים לנגוס בו. אחד האנשים בא אלי בצעדים מהירים ופנים כעוסות, גרר אותי מהיד לסירה בחוף, וסימן לי להתחיל לחתור במשוטים. כשחזרנו משלוש שעות הדיג, כשאני עייף ורעב, התיישב האיש בחוף הים עם עוד מספר גברים, והם אכלו ארוחת צהריים. אותי הם השאירו ליד הסירה, הרגשתי שקוף, לא הבנתי איך הם מתעלמים ממני כשאני רק מספר מטרים לידם, עובדה שלא השפיע על תאבונם הרב. את השאריות מארוחתם, הם אספו, הניחו על נייר עיתון, וזרקו לידי בסירה. כמובן שקבלתי מבט זועף כשקבלתי את שאריות המזון הדלות של ארוחתם. כך חלפו מספר ימים, עד שבוקר אחד, נגשו אלי אותם גברים שקבלו אותי ביום הראשון, לקחו אותי בידי, ארזו את תיקי בחופזה, והעלו אותי שוב לאותה מונית שבה הגעתי, כשתנועות גירוש מלוות אותי. עם הנחיתה בנמל התעופה בארץ, נכנסתי למונית ונסעתי הישר לבית הורי, עייף ורעב חלמתי כבר איך אני מתיישב לארוחה דשנה שאימי תכין לכבודי, אתקלח, ואשן במיטה עם סדינים נקיים וריחניים. עם סיום הארוחה, לפני שאימי יצאה מהבית, אמרה לי:" יוחאי, הגיע לך בדואר מעטפה גדולה מהצבא, אני יוצאת ביי". את המעטפה פתחתי בחדרי, זו הייתה תמונת המחזור של פלוגת המסלול מהשירות הצבאי, הינה, תמונתו של יהודה ליד תמונתי, ולתמונתו, מסגרת שחורה.



 תגובות

 נושא   כינוי   תאריך ושעה 
4. Why do I bother cail Jaclyn 4/21/2016 1:38:22 PM
3. You codn'lut pay me Roxanna 4/20/2016 3:18:02 PM
2. Thank you so much fo Demelza 4/19/2016 8:52:33 PM
1. סיפור נחמד - מאוד אהבתי ירון הדר 5/12/2014 10:00:55 AM
אודותינו שאלות ותשובות פורום
צייד ספרים דרוג ספרים שירה
כתבי עת איך לפרסם? חיפוש יצירות
שלום אורח
שם משתמש
סיסמא
שכחת סיסמא? לחץ כאן
משתמש חדש? לחץ כאן
© כל הזכויות שמורות לכתב ווב הוצאה לאור בע"מ נבנה על ידי EKDESIGN ע"י ekdesign