פרטי היצירה

סוג היצירה תחום תחום משנה
שם ההוצאה שפה
סוג מהדורה טקסט חופשי   

וידאו

אודיו

גרסה מלאה לקריאה /הורדה

גרסה חלקית לקריאה /הורדה

ספר מודפס
דירוג מערכת: 
כוחו של הרגל

דירוג הגולשים
מדהים!
אהבתי
מעניין
לא אהבתי


שם:  כוחו של הרגל
מחבר:  תמנע קורץ

תאור:

"ניצחת אותי!" הודיתי בתבוסה. דמעות צורבות ונכלמות זורמות על לחיי, הסרעפת שורפת ומכווצת כולה וכל הווייתי שבורה לרסיסים.
"צדקת. אין לי כח יותר. זה גדול עלי. לא יכולה להתמודד עם הכל ביחד. זה יותר מדי. צריך לוותר על משהו, לא ככה? זה מה שאתה תמיד אומר לי, שאני צריכה לוותר. לוותר למישהו, על משהו, לעצמי..." הלב נחמץ עם כל דפיקה, מתכווץ בכאב עם כל מילה.
"עכשיו אתה שותק? שיגעת לי את השכל בחודשים האחרונים! מה לא עשית כדי שאכנע לך! שעות טחנת לי בראש - 'תוותרי, תוותרי! מה את צריכה את זה? את יודעת שממילא תשברי בסוף. הרי זה מה שאת יודעת לעשות הכי טוב. לוותר. להישבר, להתאכזב ולאכזב. זאת הדוגמא שקיבלת כל החיים, אז למה שתנסי משהו אחר? תעשי את מה שאת הכי טובה בו.' - המנטרות הקבועות שלך." החזה נסדק עם כל שאיפה, הגרון ניחר בכל נשיפה.
"אז אתה צודק. בסדר. אני מוכנה לוותר. על מה? על מה אתה רוצה שאוותר?" הבטן יודעת. התחושה שבפנים כבר יודעת הכל.
"על הכל? לוותר על הכל? אין לך רחמים, מה? למה אתה עושה לי את זה? למה המחיר חייב להיות כל-כך גבוה?" מסתכלת עליו ביאוש.
"אני לא מוכנה יותר לוותר על הכל! אתה שומע אותי?! אני גם לא יכולה..." מתביישת להגיד לו את זה בקול רם.
"אני יודעת שזה מאכזב אותך," אני לוחשת לו בפחד, "אל תכעס עלי בבקשה, אני פשוט לא יכולה יותר לוותר על הכל. יותר מדי פעמים עשיתי את זה - וזה לא היה לי טוב. חוץ מזה, על עצמי אני לא יכולה לוותר יותר. לא אחרי כל מה שעברתי, אז אני ממש מתחננת אליך, אל תבקש את זה ממני!" עכשיו דמעות של תחינה זולגות, כורעת על ברכיי לפניו, מקווה שיסלח לי.
"בבקשה! כל דבר אחר, רק לא לוותר על עצמי!" נאחזת בשולי חולצתו, נאבקת על עצמי לראשונה בחיי. הוא מהנהן.
"תודה! תודה!" הקלה דולפת מבין ריסיי. "אני לא יודעת איך להודות לך. אני יודעת, אני יודעת. אתה עדיין מתעקש שאוותר על משהו. בסדר. אני מוכנה. רק תנקוב את המחיר שלך. כל עוד אני לא צריכה לוותר על עצמי ועל הדרך שלי - כל תשלום אחר הוא בר ביצוע." אני מתמוגגת כולי, מנגבת באושר את הרטיבות.
"לוותר על מה??? אתה רוצה שאוותר על האהבה שלי??? ל... ל... למה דווקא על זה?" המחנק נתקע בגרון. על זה לא חשבתי.
"אבל עד שסוף-סוף מצאתי אותו. כבר לוותר עליו? הוא הרי הגיע מבלי שתכננתי, כמו שתמיד חלמתי. התחיל מידידות נפש אמיתית וצמח לאהבה גדולה. נכון, נכון. אתה צודק, שוב. אני אמרתי שאין לי מקום לאהבה בחיי ושאני לא יכולה להכניס אף אחד פנימה כרגע לתוך המבצר שלי. אתה צודק. אין לי מה להגיד. אני לא מכחישה דבר, אבל הנה זה הגיע. הכי אמיתי שיש. הכי שלם ונכון שהיה לי אי פעם! דווקא על זה לוותר? אין משהו אחר לוותר עליו?" גוש של חשש מחליק לאיטו בקנה הבליעה, מאיים להיתקע ולעצור את תהליכי העיכול.
"אתה לא מוותר. כן. נכון. על זה הכי קל לוותר. זה הכי חדש כרגע. עוד לא קשרנו חיים, עוד לא שילבנו כוונות ורצונות, אז אפשר באמת לוותר על זה..." הגוש עולה בחזרה לגרון, חומצתי וצורב, העיניים שוב נוצצות.
"אתה צודק. עם זה אני יכולה לחיות. אני אוותר עליו והכל יחזור לסורו. הרגשות לא יכבידו עלי, הצורך להיות איתו לא יעיק על מחסני הרגש הריקים שלי. זה עדיף על הציפייה הארוכה למפגשים, עדיף על המפגשים הקצרים והחטופים, עדיף על תחושת המחסור הנוראית, בכל פעם שאני צריכה אותו - והוא לא יכול להיות שם בשבילי. זה בהחלט עדיף על התחושה שאני מכבידה עליו עם הבקשות שלי, שכל יומיים אני מקטרת לו את תסכוליי. זה גם מכביד עלי. טוב, שכנעת אותי. באמת אין לי מקום וזמן לזה. הרי אני צריכה את כל האנרגיות האלה בשבילי. אפשר לוותר על אהבה. ברור, ברור. איך לא ראיתי את זה קודם. מזל שאתה פה להראות לי את זה. להזכיר לי מה אני יודעת לעשות הכי טוב. ברור שהוא יתאכזב מזה. הוא הרי ביקש שלא אוותר ולא אתייאש, אבל הוא חדש בשטח. לא כמוך. אתה מכיר אותי הכי טוב. הזהרתי אותו, שאתה תנצח אותנו בסוף ותצליח לגבות ממני את המחיר גם הפעם. הוא נמצא כאן שלושה חודשים, אתה נמצא כאן שלושים שנה לפחות! איך אפשר להשוות?! הוא חושב שבשלושה חודשים אצליח לשנות את ההרגל הכי 'טוב' שלי? ולמרות שהוא אמר לי המון פעמים, שאני לא מאכזבת אותו וכמעט האמנתי לו והתחלתי לחשוב שאיתו אולי באמת אצליח להשתחרר ממך, אבל..." אמרתי יותר מדי. אימאל'ה, איזה פחד!
"לא, לא! אתה לא מבין! לא התכוונתי לוותר עליך - מה פתאום!! איך יכולת לחשוב על דבר כזה? איך אני אסתדר בלעדיך? אז היו לי כמה הצלחות קטנות, הגעתי לכמה הישגים בלי ששמת לב - אל תכעס בבקשה! הייתי חייב לבדוק קצת אם אני טובה גם בדברים אחרים. זה לא בגללך. באמת! זה לא אתה, זו אני. אני רציתי לשנות קצת את האווירה, אבל הנה, אתה רואה? אני אוותר עליו בשבילך. אוקי? הגזמתי קצת. אתה צודק. רק אל תהיה מאוכזב ממני, אני לא אעמוד בזה. בבקשה! האכזבה שלך גומרת אותי. כן, אני מעדיפה לאכזב אותו מאשר להרגיש אותך מאוכזב ממני. הוא יתגבר על זה. בטח. ברור! מה הוא צריך אותי על הראש שלו, נכון? אני הרי אאכזב אותו די והותר בעתיד, מוטב לו שאני מוותרת עליו עכשיו. אחר כך זה יכאב יותר. אתה כל-כך צודק. ברור, ברור. הנה, אני כבר מודיעה לו, בסדר? נרגעת?" הלב הולם בחשש, הנשימה כבדה ומולקולות החמצן שחודרות לריאותיי, מהולות בדו-פחמוצת-הספקן.
"כבר הייתי כל-כך קרובה, כמעט הצלחתי להתגנב לך מאחורי הגב ולהשאיר אותך בלעדיי - " אני מתוודה לפתע בפליטה נמהרת.
"שיט! לא את זה התכוונתי לומר." כולי משקשקת, איזו טעות עשיתי. "כמעט ויתרתי עליך - אופס! אני לא יודעת מה קורה לי... זה פשוט נפלט ללא שליטה... אני באמת לא יודעת למה! זה לא מה שרציתי להגיד, בכלל לא! אתה יודעת שאני לא מסוגל לוותר עליך. אני מאוד רוצה, אבל לא יודעת איך - אוי לא! לא, לא, לא! באמת שלא התכוונתי, אני לא מבינה מאיפה זה בא - רגע! חכה! לאן אתה הולך?? נעלבת? באמת?! אבל למה? מה כבר עשיתי? אתה מאוכזב? זהו? אז אתה הולך? טעות אחת ואתה הולך? לא טעות??? אבל אני מסבירה לך שלא התכוונתי! נו! איזה מחורבן אתה!! קצת אכזבה ואתה ישר נשבר? די, נו! תחזור! חתיכת בן-זונה שכמותך! גרמת לי לוותר עליו, לאכזב אותו - ואתה יודע כמה קשה לי לדעת שאכזבתי את זה שאהבה נפשי והכל כדי שאשאר איתך ועכשיו גם אתה הולך?? מה אני אמורה לעשות בלעדיך????????????????????....................."

 © כל הזכויות שמורות

 תגובות

אודותינו שאלות ותשובות פורום
צייד ספרים דרוג ספרים שירה
כתבי עת איך לפרסם? חיפוש יצירות
שלום אורח
שם משתמש
סיסמא
שכחת סיסמא? לחץ כאן
משתמש חדש? לחץ כאן
© כל הזכויות שמורות לכתב ווב הוצאה לאור בע"מ נבנה על ידי EKDESIGN ע"י ekdesign