פרטי היצירה

סוג היצירה תחום תחום משנה
שם ההוצאה שפה
סוג מהדורה טקסט חופשי   

וידאו

אודיו

גרסה מלאה לקריאה /הורדה

גרסה חלקית לקריאה /הורדה

ספר מודפס
דירוג מערכת: 
אוליביה חוזרת בתשובה

דירוג הגולשים
מדהים!
אהבתי
מעניין
לא אהבתי


מדהים!
%18
אהבתי
%14
מעניין
%2
לא אהבתי
%65
שם:  אוליביה חוזרת בתשובה
מחבר:  תחרות כתב 2013 בנושא: חיים בשוליים

תאור:

מאת: חיה בנצל

זה היה אחד מאותם ימים בודדים ומופלאים כאחד, הנמצאים בתחומו של הגבול הדק, הכמעט בלתי מורגש, החוצץ בארצנו בין החורף לקיץ.
השמש האביבית שהתייצבה ברום השמים בהחלטיות בלתי רגילה לעונת שנה זו, הרחיקה את ענני הגשם הקודרים ששלטו בכיפה לאחרונה. קרניה המזמינות מפתות כל יצור חי ונושם להפקיר את גופו ללא היסוס מיותר, לליטופן המענג. בעליו של בית הקפה הקטן בו התמקמתי עם חברתי לאשמה, הוציא מעימקי המחסן אל המדרכה מספר שולחנות דהויים שעד מהרה נמלאו בחבורות צוהלות.
כאחת מאלו שנפלו ברשתה של השמש המתעתעת, ניסיתי להשקיט את מצפוני ולמצוא צידוק לישיבתי הבטלה בבית הקפה, סתם כך בצהרי יום חול רגיל שבו אנשים מן היישוב שוהים במקום עבודתם.
"קראתי שהשמש חיונית לייצור ויטמיןD ובכלל, טובה נגד התקררות. ובעצם אני בחופשת מחלה, כרגע ", פלטתי בחוסר שכנוע. חברתי הטובה שישבה לידי בעינים עצומות, מרוכזת במאמץ ללכוד את כל קרני השמש שסביבנו ולהטותן אל עצמה, לא טרחה להגיב. יכולתי רק לתהות על משמעותו האמיתית של החיוך הדק שהיה נסוך על פניה.
"איזו שמש נהדרת", נאנחה בהנאה לא מוסתרת בלונדית שחוקה שישבה בשולחן הסמוך לשלנו. תוך כדי כך, הפשילה את שרוולי חולצתה וחשפה ללא היסוס זוג זרועות בשרניות, שלבנונית חורף שורה עליהן.
שאפתי עמוקות את ריח הקפה שהיה עולה ומסתלסל כעשן דק מספל החרסינה הקטן וחסר היומרות שניצב לפני. הנוסחה של קפה ריחני עם אוויר רענן, מתובל בקרני שמש המרקדות ריקוד בתולין על עורי החיוור, הייתה מרגיעה ומעוררת כאחת. לגמתי מהקפה המהביל ועצמתי את עיני בהנאה.
האורחת שהופיעה ללא כל אזהרה מוקדמת, הייתה הפתעה מוחלטת.
לא הייתי מודעת לנוכחותה לולא צמרמורת פתע שחרשה בעורי. כשפקחתי את עיני בתרעומת גלוייה, התבררה מהותה. דמות בלתי מזוהה ובהחלט לא מוזמנת, הטילה עלי בחוסר התחשבות מוחלט, את צילה הטורדני.
האשה שניצבה ליד שולחני היתה כבת חמישים. שערותיה הוסוו כליל מתחת לשביס לבן שקצוותיו השתלשלו אל מעבר לעורפה. אפילו עין בלתי מאומנת יכלה להבחין שהבגדים אותם עטתה על גופה המצומק, היו גדולים בהרבה ממידותיה, עד שנדמה היה שנבלעה כולה בתוכם. חצאית בעלת גוון בלתי מוגדר כיסתה בנדיבות את קרסוליה. ניכר היה שגם חולצתה בעלת הלובן המפוקפק והרכוסה בצניעות בטור ארוך של כפתורי בד קטנים, ראתה ימים טובים יותר.
בידה האחת תמכה בשק, בעל תכולה בלתי ברורה, שהיה מונח ברישול על כתפה, בעוד ידה השניה מושטת קדימה, רומזת, מבקשת, דורשת, כמעט נוגעת בי.
אינסטינקטיבית, נרתעתי והזדקפתי בכסאי.
מצעד מבקשי הטובות והנדבות העובר בין יושבי בתי הקפה, הפך מזמן לנורמת חיים שקשה להתעלם ממנה. זה הפך לחלק בלתי נפרד מתחושת האשמה הקולקטיבית שאמור לחוש כל מי שנוטל חלק בישיבה חסרת מעש מסוג זה. ההנחה השוררת היא שמי שכספו פנוי להבלים כגון אלה, וודאי לא יסרב להפריש מספר שקלים עלובים לטובת המבקש חסר האמצעים.
"אלוהים יברך אתכן" אמרה וחשפה בחיוך מאולץ מערכת שיניים הרחוקה מאד מלהיות מושלמת. החיוך לא נמחק מפניה למרות ששתינו נותרנו לשבת בפנים חתומות.
"חזרתי בתשובה", הכריזה בקול שהיתה בו נימה לא מוסתרת של גאווה. נראה היה שהיא ממתינה להערכה על המעשה הראוי לציון. פשפשתי נואשות בזכרוני. היא הייתה בלתי מוכרת בהחלט ויחד עם זאת, יכולתי להשבע שכבר נתקלתי בה בעבר. על מצחה של חברתי לשולחן הופיע אותו קמט שואל המוכר לי כל-כך. ניכר היה שאף היא מפעילה את מערכת איתור הפרצופים הפרטית שלה שבדרך כלל תיפקדה הרבה יותר טוב משלי.
לא יכולתי להחליט מה הסגיר אותה בסופו של דבר. האם היה זה אפה הדק המתעקל לעבר השפתיים הדקות, שהפגין בעלות מוחלטת על פניה הצמוקים, או קולה המלחש שנמזגה בו צרידות מיוחדת.
"אוי, זאת אוליביה" , התכופפתי בהבזק של הבנת פתע אל אוזנה הכרוייה של חברתי. קול ההסכמה החשאי שהתמלט מגרונה ונתמך בנענוע ראש הולם, היה האישור הטוב ביותר לדקות אבחנתי. אוליביה שניצבה לפנינו היום, הייתה שונה בתכלית מזו שהכרנו לפני שנים רבות. הטרנספורמציה שעברה היתה מפתיעה ומוחלטת. היא נראתה נמוכה יותר בנעליים השטוחות שהציצו במבוכה מתחת לשולי חצאיתה הארוכה. נעליים אלו היו ניגוד גמור לנעליים בעלות העקבים הגבוהים שלא נפרדה מהם בעבר. עגלגלותה הקודמת נעלמה. אוליביה הנוכחית הייתה מחודדת וצמוקה. אוליביה אותה הכרנו, נעלמה בזמן כלשהוא ממדרכות העיר וצצה כעת מאי- שם, לאחר שנים רבות, שונה לאין הכר מדמותה הקודמת.

אוליביה של פעם, היתה אחת הדמויות היותר ססגוניות בעיר מגורי. הרחוב המרכזי, ההומה אדם, במיוחד בערבי הקיץ החמים, היה שדה הציד העיקרי שלה. לא היתה יפה או מושכת לפי הסטנדרטים המקובלים של חברותיה למקצוע ועם זאת לא יכולת שלא לסובב את ראשך אחריה. היה משהו מיוחד בהליכה המעכסת שסיגלה לעצמה, שחיפה על העובדה שהיתה בעצם שמנמנה למדי ונמוכת קומה.
קיץ וחורף הייתה נעה תוך שהיא מאזנת את עצמה על עקביה הגבוהים, ארוזה למשעי בחצאית קצרצרה וחולצה עם מחשוף נדיב שנועדו להבליט את גזרתה וחמוקיה השופעים. עיניה היו נעות הלוך ושוב, בקצב צעידתה, סורקות את העוברים ושבים. משהתמקדה במועמד שהיה נראה מתאים למטרותיה, הייתה קרבה וסוגרת עליו כלביאה המשחרת לטרף, מלחשת באוזנו בקולה הצרוד עד שהיה משלב זרועו בזרועה ופורש עימה לאי שם.
שמה האמיתי היה חידה. הילדים שהיו רצים אחריה ברחוב, קראו לה אוליביה בשל תווי פניה שהזכירו את בת זוגו האגדית של פופאי המלח. על אף שהיתה מוכרת לכולם, בעצם איש לא ידע עליה דבר. השמועות הרבות והמגוונות עליה, היו רובן ככולן בלתי מבוססות.
היו שאמרו שהגיעה לעיר, בנעוריה, מאחת העיירות שכוחות האל שבדרום הארץ. שברחה מבית קשה יום ופרנסה, בתקווה לחיים טובים יותר. היו שטענו שאי שם, בפאתי העיר, בחדר שכור, היא מגדלת ילד בגפה. היו גם כאלו שלחשו שהיתה קרובה בעבר כחוט השערה, להינשא לתייר כחול עיניים ובהיר שיער מאחת מארצות הצפון הרחוק. עם חלוף השנים נראה היה שמלאכתה קשתה עליה מיום ליום. לחישותיה באוזני הקליינטים הפוטנציאליים הלכו והתארכו ולעיתים קרובות נאלצה באי רצון מופגן להכנע ולהניח לנבחריה לחמוק כאשר לא הגיעו עימה לעמק השווה.
באחד הערבים מצאתי את עצמי צועדת בעקבותיה ברחובה המרכזי של העיר. מלבד כמה חתולים תמהים ששוטטו ללא הפרעה, לא הייתה כול נפש חיה ברחוב שבדרך כלל שוקק חיים והומה מאדם. פיגוע חבלני, אחד מרבים, שהיכה בעיר בבוקרו של אותו יום, הותיר את תושבי העיר סגורים ומסוגרים בביתם.
אוליביה היתה מעכסת, כהרגלה, חושפת זוג רגליים קצרות, שמנמנות. מפעם לפעם היתה מעיפה מבט חטוף לצדדים, בחיפוש נואש אחר לקוח מזדמן. היה משהו עצוב וכמעט נוגע ללב בחוסר התכלית של מאמציה ברחוב השומם.
לפתע פנתה לאחור ומשהבחינה בי, עצרה ומשום מה נראה היה שהיא ממתינה לי. "ראית מה קרה?" פלטה בכעס כשחלפתי לידה. " אף אחד כבר לא עובר פה. קיבינימאט עם הערבים !!! הם הרסו לי את כל הפרנסה!". היא הביטה בי בציפיה כמחפשת אות להשתתפות במצבה.
הרחקתי משם, נבוכה, מבלי להגיב, תוך שאני סוקרת בחטף את סביבותי על מנת לוודא שלא היו עדים לפרץ האינטימיות שנכפה עלי.

אוליביה הייתה ניצבת כעת, גלויה לשמש הצהריים החושפנית שלא הורגלה לה בעבר, מנסה למכור את מרכולתה העכשווית. לא יכולתי שלא להקשיב לשטף המילים שנבע ממנה ללא כל הפסקה. היא הייתה ספק ממלמלת, ספק נואמת, על כפרת חטאי נעורים ועל יתרונות החזרה בתשובה. ככול שנאומה המתמשך לא הניב תוצאות מעשיות מבחינתה, הלכו פניה החוורות והתלהטו.
אוליביה הייתה מהללת כעת את מעלות ההתנהגות הצנועה של בת ישראל ואת ערכו של "ואהבת לרעך" ומעל לכל, כמובן , את גודל המצווה של מתן לזולת. רכנתי מעל ספל הקפה שלי, שהופרע, מתעלמת מכף ידה הפשוטה לעברי. המעמד כולו ואיצטלת הצדקת אותה אימצה לעצמה, היו פתטיים וגרוטסקים כאחד.
העפתי מבט חטוף בחברתי שהיתה בוהה לחילופין בי ובאוליביה. ניכר היה עליה שהיא מתאפקת בקושי מלצחוק ומנסה בכל כוחותיה לשמור על ארשת פנים אדישה.
מהשולחן הסמוך בקעו לפתע קולות צחוק רמים. "היי, אוליביה, התגעגענו אלייך. לונג טיים נו סי....נו, מה את מוכרת לנו היום?" נשמע משם קול מתגרה.
כל העיניים היו מופנות כעת לשולחן שלנו.
לרגע קל, אוליביה קפאה על מקומה. במשנהו החלה נסוגה לאיטה. כף ידה המושטת, היתה מחווה כעת תנועה שמשמעותה רחוקה מאד מלהיות צנועה.
"קיבינימאט כולכם", הכריז קולה הצרוד ,"גם ממכם כבר לא תהיה לי שום פרנסה".
אמרה והמשיכה לסגת לאחור כשהיא ממלמלת בכעס מילים בלתי מובנות.
אוליביה החדשה התעופפה ונעלמה כאילו לא הייתה כאן מעולם. רק צל צילה של אוליביה הישנה, שהייתה ואיננה, נותר לרחף מעלינו כממאן להיפרד.
טיפות גשם כבדות, החלו לרדת לפתע, ללא אזהרה מוקדמת. השמש אספה באחת את קרניה החמימות ונחבאה מאחרי חשרת עננים כבדה שהתקבצה מאי שם. כל השולחנות התרוקנו בבת אחת מיושביהם. הגשם המשיך לרדת במלוא עוזו, קובע את אדנותו ללא כל היסוס. עד מהרה היו הרחובות נוצצים ובוהקים, כאילו מורקו ביד נעלמה, ממתינים להתרחשות הבאה.

 תגובות

 נושא   כינוי   תאריך ושעה 
13. Hey, that post leave Rochi 4/21/2016 1:41:19 PM
12. Keep on writing and Joni 4/20/2016 3:21:04 PM
11. It's great to read s Jennica 4/19/2016 9:57:47 PM
10. At last, soomnee com Ssl 3/26/2014 4:28:39 AM
9. At last! Someone wit Alicia 3/24/2014 6:08:34 PM
8. חיה בנדל/ אוליביה חוזרת בתשובה אילנה בר-שלום 12/28/2013 1:21:39 PM
7. אני אהבתי את הסיפור ירון 12/28/2013 12:08:09 PM
6. אהבתי את הסיפור וקנין יהודית 12/27/2013 8:31:40 PM
5. אהבתי את הסיפור חיים ספטי 12/23/2013 10:57:45 PM
4. אוליביה חוזרת בתשובה יפה לורנצי 12/12/2013 8:59:27 PM
3. בתגובה לסיפור סיידוף מזרחי רחל 12/12/2013 7:59:37 PM
2. אוליביה חוזרת בתשובה אדלינה קליין 10/12/2013 7:16:29 PM
1. אמיליה האבודה ניל 10/12/2013 6:41:05 PM
אודותינו שאלות ותשובות פורום
צייד ספרים דרוג ספרים שירה
כתבי עת איך לפרסם? חיפוש יצירות
שלום אורח
שם משתמש
סיסמא
שכחת סיסמא? לחץ כאן
משתמש חדש? לחץ כאן
© כל הזכויות שמורות לכתב ווב הוצאה לאור בע"מ נבנה על ידי EKDESIGN ע"י ekdesign