פרטי היצירה

סוג היצירה תחום תחום משנה
שם ההוצאה שפה
סוג מהדורה טקסט חופשי   

וידאו

אודיו

גרסה מלאה לקריאה /הורדה

גרסה חלקית לקריאה /הורדה

ספר מודפס
דירוג מערכת: 
יהיה בסדר ילדה שלי

דירוג הגולשים
מדהים!
אהבתי
מעניין
לא אהבתי


מדהים!
%28
אהבתי
%10
מעניין
%2
לא אהבתי
%60
שם:  יהיה בסדר ילדה שלי
מחבר:  תחרות כתב 2013 בנושא: חיים בשוליים

תאור:

מאת: לילך סטמבולצ'יק

ביום לוהט כזה, יכל ללכת לים עם חברים, לאכול גלידה, ליהנות מהחופש הגדול, כמו הפוזזים בני גילו, במקום זה הוא מבקר את אחותו בבית משוגעים. אף רגע במהלך שבע עשרה שנות חייו לא הכין אותו לכך. הוא קינח בשרוול זיעה ממצחו, ולא ידע אם זה מחמת החום או החרדה ממה שמצפה לו. הוא ואמו המתינו לפתיחת השער, אך איש לא ניגש אליהם. הוא לחץ שוב על הפעמון. אח לבוש חלוק בפנים מנומנמות פתח את השער ומיד נעל אותה אחריהם. שדרה עם עצי אלון, ורחבה גדולה של דשא קידמה את פניהם. האח הוביל אותם אל דלת רב בריח הכניס אותם פנימה ומיהר לנעול גם אותה. אולם רחב ידיים ואפלולי קידם את פניהם, התריסים העצומים היו סגורים מלבד תריס אחד שפנה למדשאה. במסדרון עמד ילד חרדי מבוהל, שני הוריו עמדו ודיברו בכובד ראש עם אישה צעירה לבושה חלק לבן, הוא ניחש שזו הפסיכיאטרית. הוריו סבו אליו ואמרו לו דבר מה, הבעת פניו התחלפה מפחד לביעות והוא החל לרוץ בתוך אולם סגור ללא מוצא. שני אחים בחלוקים ירוקים רצו אחריו, הדביקו אותו ואחזו בו בשני ידיו, יחד הם גררו אותו לחדר סמוך, ליבו התכווץ ויצא אליו. אף פעם לא שאל את עצמו כיצד אחותו הרגישה כשאמו סגרה אותה במחלקה הסגורה בגהה. זכר רק את ההקלה שחש, את הצעקות שנדמו, ואת השקט הנכסף שהשתרר בבית.
"איפה נמצאת גלילה נחום?" אחיה שאל את האח המשועמם שפתח להם את השער, הלה הרים אצבע עצלה והצביע על חדר בקצה המסדרון.
"בחדר מספר 12"
כשהלך במסדרון האפל הציף אותו זיכרון מודחק מהפעם ההיא הרחוקה כשבא לבקר את גלילה אחותו התינוקת בבית היתומים יחד עם אמו לבושה בכותונת דהויה של בית חולים, זמן קצר לאחר הניתוח הקיסרי הכושל. את החלל הרעיד בכי חלול ונואש של תינוקות שאיש לא ניגש אליהם. הפעם פסע במסדרון ששרר בו שקט מקפיא, ובגוו חלפה אותה צמרמורת בדיוק כמו אז.
גלילה ישבה על המיטה לבושה בפיג'מה, שגרמה לגופה הרזה והנמוך להיראות גוצ'י, ראשה מורכן, על פניה אותה הבעה עגמומית וריקה מתוכן שהייתה חלק מהמהות שלה בחודשים האחרונים.
מבטה המשוטט ננעץ באימה, וניצת בין רגע, כמו אז בבית היתומים, ואז כבה.
"למה הגעתם?"
"איזו מין שאלה זאת?" לא ציפה לקבלת פנים כזאת
לכו מכאן" צוותה ותקעה את מבטה ברצפה, הוא ידע שהמילים כוונו אליו, חלחלה בו ההכרה, היא מתביישת.
לחדר נכנסה נערה בערך בת חמש עשרה, היא הבחינה בו, ניגשה אליו עמדה עם הגב אליו הרימה את חולצתה חשפה את שדיה הזקופים "מה אתה חושב עליהם?"
הוא לא מצא את נפשו, עיניו המבוהלות שוטטו בחדר בתקווה למצוא מפלט.
"תסתלקי מכאן" הרעימה עליה גלילה בקולה, נראה שזו לא פעם ראשונה שהיא נתקלת בתופעה הזו, הייתה לו הרגשה שכך הנערה חונכת כל זכר חדש שמגיע
גלילה פנתה אל אמה וצעקה בתסכול "תוציאי אותי מכאן" זו התכווצה במקומה.
היא לא השתנתה, גילה לאכזבתו, האשפוז לא עזר, עדיין זועמת, מדוכאת ומרעימה בקולה.
לחדר נכנס נער שחרחר והצביע על נעליו
"תראה איזה יופי קשרתי את השרוך שלי"
"איזה יופי, תראה איך קשרתי את שלי" הוא שיתף פעולה עם הנער המוזר, בעיקר כי חשש מפניו
גלילה התבוננה על הנער במבט סולד ושתקה, לאחר שהנער יצא פנה שוב לאימא שלה
"תוציאי אותי מכאן, כולם משוגעים כאן" אימא שלה התקפלה, אינה יודעת כיצד להתגונן מהמתקפה של בתה. במילים מתרפסות ניסתה להגיע לליבה ללא הצלחה "בינתי(בת שלי), שכחת למה את כאן? את לא מדברת עם אף אחד ולא יוצאת מהחדר"
גלילה נפנתה ממנה בסערה הרימה אגרטל שהייתה בקרבתה והשליכה אותו בעוצמה על הרצפה, הלה התרסק בקול נכאים, הוא עשה צעד אחורה בבהלה כדי שהרסיסים לא יפגעו בו.
"למה סגרת אותי בבית משוגעים? מה כבר עשיתי לך? תוציאי אותי כבר מכאן" שאגה כמו אריה שנתפס והושלך לכלוב. והוא ידע שאת הצעקה הזו רצתה לצעוק גם אז, אבל היא נותרה כלואה. היא הניחה יד רועדת על מצחה, מבוהלת ממעשיה. נושמת במהירות.
אח ששמע את הצעקות הגניב ראשו לחדר הבחין בפניה החיוורות של האם, ובפניו המזועזעים של אחיה. "גלילה הכול בסדר?" הוא הבחין באגרטל השבור ואז כיוון את מבטו בהאשמה כלפי גלילה
"מה קורה כאן?"
גלילה לא הגיבה רק הפנה את מבטו בסלידה, אמם ניצלה את ההזדמנות ואמרה "התנגשתי באגרטל בטעות והוא נשבר"
האח נעץ בה מבט ספקן
"אני הולכת לדבר עם הרופאה" אמרה לפני שימשיך לשאול שאלות
הוא יצא לאולם ששימש מעין סלון, שתי ספות כורסא וטלוויזיה, הונחו בתוך המרחב הזר. הם התיישבו על הספה מול האח שקודם פתח להם את השער וכעת צפה בעניין במשחק כדורגל, אז הוא לא תמיד משועמם. להפתעתו האח פנה אליו והחל לשאול שאלות על המשחק, הוא הגיב בהתלהבות, שמח לדבר על נושא שנראה רחוק מאוד מכל מה שקשור לאחותו ולמחלקות סגורות. הילדה שקודם הרימה את החולצה נכנסה לאולם נעמדה מולו ושוב הרימה את חולצתה, זה פלבל בעיניו הצידה "כבר ראיתי את זה" ניסה לשוות לקולו גון אדיש.
האח הביט במחזה משועשע "גילי לכי לחדר" היא נעצה בו מבט אחרון, הסתובבה בחוסר רצון ופנתה משם.
הוא הביט על זבוב שהיכה בחלון שפנה לגינה ורצה לצאת ללא הצלחה.
כמה ילדים ניגשו אל האח אחד מהם אחז בכדור בידו וביקשו ממנו לשחק איתם כדורגל בחצר, הלה הנהן בראשו לחיוב החל לקום לאיטו ובחוסר רצון, מתקשה להתנתק ממכשיר הטלוויזיה. הוא פתח את דלת הזכוכית שפונה החוצה, אור מחויך כמו תיקווה נכספת שטף את החדר האפל, הזבוב שהיכה על החלון עף החוצה מריח את החופש הגואל, והילדים גלשו החוצה בצווחות שמחה. האח עמד בין הדלת לחצר המשיך להביט במשחק הכדורגל "נו בוא כבר, צעקו לעברו, "בוא לשחק אתנו" וזה הסתובב בהשלמה ופנה למדשאה.
מאוכזב מאיבוד בן הברית שרכש הוא הביט בשעונו רק חצי שעה חלפה מאז שהגיעו, יש במקום הזה תחושה שהזמן קופא על מקומו, איך מעבירים יום שלם במקום הזה?
לאחר כמה דקות הגיעה אמו ונראתה מותשת, היא ניגשה לחדר של גלילה והוא הזדחל אחריה. גלילה ישבה לבדה על המיטה עם הגב אליהם, היא בקושי הפנתה אליהם את ראשה. מישהו כבר הספיק לנקות את שברי האגרטל.
אימה התיישבה לצדה מפחדת להתחיל "בינתי, הרופאה אמרה שאין שום שינוי את לא יוצאת מהחדר ולא מדברת עם אף אחד, את סגורה מידי, אני לא יכולה להוציא אותך"
"את תוציאי אותי מכאן" הפנתה אליה את ראשה באיום "הכול בסדר אצלי" חזרה שוב על דבריה.
"ווי נסברתו" (ארורים חיי),תראי אותך, שום דבר לא השתנה, אני רוצה שתחזרי לצחוק ולתפקד"
"גם התרופות לא עוזרות בכלל" הוסיף בתסכול, האמת שהרופאים דיי מפשלים בינתיים, הוא יותר האמין ברופאים לפני שאחותו נכנסה לכאן. גלילה נעצה בו מבט רצח שגרם לו לרצות להימלט מהחדר כמו מקק שהבחין בנעל מונפת מעליו.

כדי להקל על מצפונה וגם כי חששה מביתה, אמו נסעה אליו למחלקה כל יום ושהתה שם מהבוקר עד הערב למגינת ליבה של הרופאה שטענה שהיא מפריעה לטיפול, כל עוד היא נמצאת שם, היא אינה מתערה עם הילדים האחרים ואינה משוחחת עם איש.
האם הייתה שבה כל יום מבית החולים עם סיפורי החלמה מזהירים של הילדים האחרים שמאושפזים אתו, נראה שהסיפורים הללו הגניבו תקווה לליבה הדואב.
"יש ילדה בת שש עשרה שהחליטה לחלק את התכשיטים שלה לכל החברות, ההורים שלה אשפזו אותה בגלל זה, אבל עכשיו היא מתנהגת רגיל לגמרי ויש לה אח סגן אלוף שבא לבקר אותה ומחבק אותה ומושיב אותה על הרגליים כמו ילדה קטנה"" הוא חייך לעצמו, לאמו תמיד היה כבוד מועצם לאנשי צבא בכירים.
"ויש עוד ילדה, גילי, זו שמרימה את החולצה, ההורים שלה אשפזו אותה בכוח ,היא רצתה לשכב עם כל הבנים בכיתה, אבל עכשיו היא השתנתה, בכל פעם שאני באה היא מקבלת אותי מאוד יפה, אימא שלה אמרה לי שהיא עוד מעט תצא משם" היא עשתה הפסקה ולקחה נשימה עמוקה
"רק עם אחותך אין שינוי, כל הזמן סגורה בתוך עצמה ולא מדברת עם אף אחד, הילדים פונים אליה שתשחק איתם והוא צועקת עליהם, רק איתי הוא רוצה לדבר, כל יום הוא אומרת לי תבואי מחר בבוקר, הרופאה אומרת לי לא להקשיב לה, אבל אלבי עליה" (ליבי עליה) אמרה באנחה
הוא ניסה לדבר אל לב אמו, אך בתוכו ידע היטב שאין סיכוי, מישהי אחרת כבר טרפה לה את כל ההיגיון.

ביום שישי, בזמן שהוא קרא ספר בסלון, ואמו חתכה חצילים במטבח והמליחה אותם במלח, נשמעה דפיקה עזה בדלת. הוא זינק בבהלה וניגש לפתוח, גלילה עמד בפתח, רזה, חיוורת, לבושה בפיג'מת בית החולים
"אימא" זעק, זו הגיעה בריצה
"ווי נסברתו" (ארורים חיי), מה את עושה כאן? איך יצאת משם?" הוא יכל לשמוע את הדופק שלה הולם עד אליו
"ברחתי, קפצתי מהחלון"
"ואיך הגעת? אין לך כסף"
הגעתי לתחנת האוטובוס וביקשתי מאיש אחד כסף לנסיעה, אמרתי לו שאיבדתי את הארנק והוא נתן לי"
"מה הוא לא רואה שאת לובשת פיג'מה?" גלילה רק משכה בכתפיה
אימם הכתה בכפות ידיה על פניה ועל שיערה "למה ברחת? איזה בושות מה אני יעשה עכשיו? מה אני יגיד להם?"
"אני לא חוזרת לשם יותר, כולם משוגעים שם"
"מחר את תחזרי איתי הבנת?" היא כיונה אליה אצבע מאימת כמו אקדח טעון
באופן מפתיע גלילה לא התווכחה, לפתע נראתה זקנה ולאה, היא התיישבה על הספה בסלון, השעינה את ראשה לאחור ועצמה את עיניה.

 תגובות

 נושא   כינוי   תאריך ושעה 
16. מרגש ונוגע אלישע אבן-טוב 10/2/2014 6:22:17 PM
15. לילך סטמבולציק אילנה בר-שלום 12/28/2013 1:34:48 PM
14. יהיה בסדר ילדה שלי רויטל 12/19/2013 5:56:10 PM
13. יהיה בסדר ילדה שלי נטלי 12/15/2013 12:47:46 PM
12. יהיה בסדר ילדהשלי אורלי 11/27/2013 8:38:56 PM
11. וואוו קובי 11/26/2013 10:41:26 AM
10. מעניין ומצמרר מוטי 11/26/2013 9:52:09 AM
9. יהיה בסדר ילדה שלי אילה-מזל ישעיהו 11/25/2013 11:40:54 PM
8. אחד הספורים הנוגעים שקראתי לאחרונה שיר 11/25/2013 5:42:49 PM
7. קול נדיר ומרענן-סיפור חד כתער! רונית 11/25/2013 2:27:33 PM
6. הסיפור נגע בי נוי 11/25/2013 1:37:59 PM
5. יהיה בסדר ילדה שלי יוסי 11/24/2013 6:59:01 PM
4. יהיה בסדר ילדה שלי עומרי 11/22/2013 3:43:24 PM
3. יהיה בסדר ילדה שלי חן סתיו 11/22/2013 3:38:44 PM
2. יהיה בסדר ילדה שלי מאת לילך סטמבולציק אביגיל 6/12/2013 6:53:22 PM
1. יהיה בסדר ילדה שלי ליאת 1/12/2013 5:57:56 PM
אודותינו שאלות ותשובות פורום
צייד ספרים דרוג ספרים שירה
כתבי עת איך לפרסם? חיפוש יצירות
שלום אורח
שם משתמש
סיסמא
שכחת סיסמא? לחץ כאן
משתמש חדש? לחץ כאן
© כל הזכויות שמורות לכתב ווב הוצאה לאור בע"מ נבנה על ידי EKDESIGN ע"י ekdesign