פרטי היצירה

סוג היצירה תחום תחום משנה
שם ההוצאה שפה
סוג מהדורה טקסט חופשי   

וידאו

אודיו

גרסה מלאה לקריאה /הורדה

גרסה חלקית לקריאה /הורדה

ספר מודפס
דירוג מערכת: 
החנות של אלוהים

דירוג הגולשים
מדהים!
אהבתי
מעניין
לא אהבתי


מדהים!
%14
אהבתי
%0
מעניין
%6
לא אהבתי
%80
שם:  החנות של אלוהים
מחבר:  תחרות כתב 2013 בנושא: חיים בשוליים

תאור:

מאת: יעל רגב

אמא שלי צלצלה אתמול ואמרה שהיא רוצה למות. שמעתי אותה בבירור, הצלילים הדהדו לי על עור התוף. הבנתי מה היא אומרת, חיכיתי שיתעורר בי רגש. כלום.
המילים שלה התרוצצו בי נפרדות כמו עדת גוזלים עזובים, התחבאו בפינות כמו גור חתולים נטוש, כמוני.
אמא שלי אמרה שהיא רוצה למות ואני התחלתי לעשות חישובים. אני יכולה להרשות לעצמי להפסיד יום עבודה מחר? יש לי כוח לנהוג עכשיו עד תל אביב? אני רוצה לומר לה שתתאפק, אני רוצה לומר לה להמתין עם הרצונות שלה עד לסוף השבוע. הכול היה יכול להיות יותר פשוט חשבתי, ביום שישי.
כבר כמעט חצות ואימי שרוצה למות אינה רוצה ללכת לישון. אולי היא מפחדת שאלוהים לוקח את מה שהיא אומרת ברצינות. היא מביטה בי בעיני כלבלב מתחננות, עייפות, ושואלת: הגרי, את חושבת שמחר ארגיש יותר טוב?
אני מנסה לאסוף את המילים שלה למשפט ולחוש רחמים, על דוכן הנאשמים אני חשה רק קוצר רוח, עייפות וגעגועים. געגוע לביתי, געגוע למיטתי, געגוע אליך.
הרופא אמר שזה ייקח לפחות שבועיים, אני עונה בקול שטוח. הרצון לחיות יחזור אלייך, את רק צריכה לזכור לקחת בבוקר שני כדורים.
גם אני יכולה להיות אכזרית.
כדאי שתעלי לישון עכשיו אני מוסיפה בסבלנות כפויה, אשכב פה על הספה עד שתירדמי.
אימי מטפסת בכבדות במדרגות, היא חוזרת אחרי בצייתנות בקול תינוקי, אני רק צריכה לזכור לקחת בבוקר שני כדורים.
אין מה לדבר אני חושבת, היא עושה מאמצים. אני יכולה לנחש את הבור העמוק שפעור בתוכה מתוך הבור הפעור בתוכי. אם אדבר איתה, אם אשב לידה, היא אולי תרצה לחזור לחיים.
אבל איני יכולה להישאר.
פתאום אני כמהה לגעת בך, אני משתוקקת שתיגע בי.
האוויר מתגבש מולי בצורת פניך. בשקיפות המגובשת אני רואה את עיניך, את שפתיך, וחשה בהבל נשימתך. שלחתי יד והחלקתי על עורפך, הרגשתי בקוצי שיערך. כמו יש בך ממש.
במבט מהצד המראה בטח מוזר. יושבת אישה מבוגרת על כורסה, שולחת ידה ומלטפת את החלל הריק בערגה. כמה שהיא טיפשה.
אני חייבת לצאת מפה, לנשום אוויר. להפעיל את הראש. לחבר בין רגש, הגיון וגוף.
אני יוצאת רגע להביא לנו משהו לאכול אמרתי בקול רם. אל תדאגי אני מבטיחה, אחזור מהר, הרבה לפני שתתעוררי. קולי מדלג במעלה המדרגות, ונחבט בקירות קליל ומזויף כמו כדור ספוג.

מאוחר מאוד וכפות רגלי הפוסעות תחתיי על המדרכה מסרבות לחזור. שולי ציפורניי המשוחות בלכה אדומה כבר השחירו מאבק תל אביב, והן מושכות אותי קדימה, עוד ועוד. מנקרות את דרכי לאורך אבן גבירול, חותכות אלכסון בכיכר, ונוקשות בקו ישר דרך פרישמן לים. אני מביטה בהן בריכוז מדלגות על מרצפות הבטון הרחבות, האפורות, אם אדרוך על הרווחים אמא שלי תמות.
אם היה עובר עכשיו מי על הטיילת הריקה, החשוכה, היה יכול לנחש את עוצמת הגעגוע שלי, את הריקנות? הרי עטיפות העור שלנו אינן מעידות על הפנים, בתוך שק העור שלנו אנחנו כל כך בודדים.
אוויר ים מלוח מנפח את ריאותיי כמו בלון, מפרה ומרבה את המליחות הפנימית. חיפשתי נחמה במרווח החלק בין הגלים המכים, בקצף שהם מעלים, בנסיגתם השקטה חזרה, כמו היו ציווי אלוהי. להיות כמות שהם בלי לרצות לעצמי.
אבל בסך הכול גם אני רוצה לספר מה שלומי. כמו גשש מאומן אני עוקבת אחר שביל קליפות המילים ומגיעה אליך. כבר הרבה זמן אני מחכה שתאסוף את המילים שלי למשפטים מובנים, מחכה שיתעורר בך רגש. כלום.
אם היו מקעקעים על שק העור שלנו את הרכיבים הפנימיים, אם היו מסמנים ברקוד ברור ותג מחיר, אם היו מפרסמים תקנים, החיים היו יכולים להיות הרבה יותר קלים. היה פשוט להיבחר ולבחור, היה יותר קל אני מניחה, לשאת באחריות.
לכל הפחות זה היה תלוי בי, אני משתעשעת במילים, בודה חזיונות על גלי נפשי.

הנה אני, פוסעת ברגל קלה לאזור הלבן ומעיינת טוב, טוב ברשימה. בחלל המוקצף אין כוח משיכה. גם אתכם היה קל להרים מהמדף ולבדוק מלפנים ומאחור, להטות כלפי אור הניאון העז, לנפנף בכם כמו בד שקוף. דבר לא היה חומק מעיני, הייתי בוחנת כל פרט. הייתי יכולה לקרוא לעזרת מוכר מלאך, הוא יפרוש עלי זוג כנפיים גדולות ויסביר לי בקול סבלני ורך. יכולתי אפילו, אני חושבת, להחזיר למדף. יכולתי אולי, לא לגשת בסוף לקופה.
מידי פעם אני ארים מוצר, אשקול בקפדנות את האפשרויות ביד ימין, אמנה ביד שמאל את הדרכים, אחלום בסלחנות על חיים ביקום מקביל. אולי אמצא שם את אימי, אולי אראה את אבי, אולי אפגוש בך.
אולי אחבר, אחסר ואוותר מראש, אמשיך לצוף בחלל הבהיר חסרת עור, שקופה ודקה כמו בועת סבון. כן, כך אני רוצה. לתהות, לטעות, לתעות לתמיד בחנות של אלוהים.

בלי דעת שרטטו רגלי מקבילית על מפת תל אביב ועוד רגע אני שוב ברחוב אבן גבירול. הרמזורים בצומת הרחובות הרחבה, הנטושה, מהבהבים אזהרה כתומה ורגלי עוצרות בפעם הראשונה בחסות החשיכה. לפני הצומת פינה שקופה פוערת כלפי את פיה ומעליה שלט המציע שירות רצוף, שבע כפול עשרים וארבע שעות. החלונות הגדולים מציפים את חלקת המדרכה, מייצרים חלל אור מפתה, ולמרות ההבדל הדק בין נבואת אמת לאמונה תפלה אני נמשכת לאות בתקווה. מה עוד נשאר, היכולת לקוות אנושית כל כך.
עצרתי בפינה המוארת מול הדלפק וחיכיתי להארה. הזמנתי פיצה אישית עם פפרוני ואננס, מנה אחת לעכשיו ומנה אחת לקחת. בינתיים, מסוככות כפות ידיי על המצית ומדליקות סיגריה, הרבה אנשים אוכלים פיצה בלילה.
ציפורניים אדומות קורצות לי מלמטה. קוראות בשמך, מדממות בשבילך, ואני יודעת שזה נגמר. אני יכולה להרגיש את טעם ההחמצה, היא מטפסת בגרוני בצבע ירקרק, צהבהב. יכול להיות שהייתי מרגישה אחרת אם היית מצלצל עכשיו? אני בוחנת בעיון את השעה על צג הסלולרי המואר. כבר מאוחר. כפות רגלי אני מבחינה פתאום, סוגרות בחוסר אחריות את המרווח הצר בין אבני המדרכה.

מעבר לדלפק מושיט לי המוכר את אריזת הקרטון החמימה, בתוספת קופסת גלידה קטנה שלא הזמנתי, בטעם ריבת חלב. עיני מגששות בתהייה לצד הקופה הרושמת, על הקירות הלבנים, מציירות סביבו הילה.
הקינוח על חשבון הבית, עונה קולו לשאלה שלא נשאלה. כן, סתם כך. כף ידו פרושה מולי לרגע כמו מניפה, שיהיה לך במזל. איך מכולם, רק הוא ידע שאני זקוקה לנחמה.
קצות אצבעותיו מצלצלות באיטיות בקופה. מהצד אני מסתכלת בפניו העייפים, יש לו קוקו ארוך וזיפים, עוד סוג של כיסוי איש. מה גרם לו להציץ מן השק, מתי ואיך אנחנו רואים את האחרים.
יכול להיות אני רוצה לשאול אותו, שאתה אחד מאותם בני מזל נדירים שבחרו נכון בחנות של אלוהים? אבל אני שומרת על ארשת פנים חתומה ורק אומרת בנימוס תודה רבה.

 תגובות

 נושא   כינוי   תאריך ושעה 
9. That's really thinki Brandie 4/21/2016 1:27:50 PM
8. That's really shwdre Aggy 4/20/2016 3:04:59 PM
7. Wham bam thank you, Stone 4/19/2016 3:44:28 PM
6. This could not possl Marylada 4/19/2016 11:56:12 AM
5. יעל רגב / החנות של אלוהים אילנה בר-שלום 12/28/2013 2:34:37 PM
4. אור ונונו 12/20/2013 4:28:10 PM
3. אהבתי מאוד ג'קי 11/29/2013 4:36:47 PM
2. מקסים טלי 1/12/2013 7:54:04 PM
1. וואוו אורית 1/12/2013 10:30:11 AM
אודותינו שאלות ותשובות פורום
צייד ספרים דרוג ספרים שירה
כתבי עת איך לפרסם? חיפוש יצירות
שלום אורח
שם משתמש
סיסמא
שכחת סיסמא? לחץ כאן
משתמש חדש? לחץ כאן
© כל הזכויות שמורות לכתב ווב הוצאה לאור בע"מ נבנה על ידי EKDESIGN ע"י ekdesign