פרטי היצירה

סוג היצירה תחום תחום משנה
שם ההוצאה שפה
סוג מהדורה טקסט חופשי   

וידאו

אודיו

גרסה מלאה לקריאה /הורדה

גרסה חלקית לקריאה /הורדה

ספר מודפס
דירוג מערכת: 
יסמין אפרוח

דירוג הגולשים
מדהים!
אהבתי
מעניין
לא אהבתי


מדהים!
%19
אהבתי
%4
מעניין
%2
לא אהבתי
%76
שם:  יסמין אפרוח
מחבר:  תחרות כתב 2013 בנושא: חיים בשוליים

תאור:

מאת: סמדר לומניץ

אבא שלי מצץ לי את האוזן. אני אוהבת שעושים לי את זה, אבל לא הייתי בטוחה שעם אבא זה תקין.
אבא הבטיח שזה חשוב וחיוני בהתפתחות הקן המשפחתי. האם מפנה מקומה לבת הבוגרת. בעוד כמה שנים תפני גם את את מקומך. אני בדיוק הייתי מאוהבת באיציק, שידע להרכיב מכוניות מארגזי שתייה וגלגלי עגלות. איציק צריך להגיע כל רגע, לעזור לי, אבל אבא נועל את הדלת. הוא הידק אותי אליו, מצץ שוב את האוזן, שלח לשון פנימה, בדק את הטעם בשפתיו, וחייך. אבא מחייך ואומר שהגיע הזמן. מעכשיו לא אקרא לו יותר אבא בפרטיות. רק לפני אנשים. אומר שסודות הם הדבר הכי עמוק בגוף. סודות מאפשרים צמיחה ובגרות. איציק מצלצל בפעמון הכנרית, אבל אבא מסלק אותו.

אבא קצת כועס עלי, אבל מיד נרגע. נשבעתי שאפילו לא נתתי יד לאיציק, ושאיציק לא ניסה. הוא רק רצה ללמד אותי. חשבנו לקחת את העגלה שנשארה לי ולעשות ממנה אוטו.

אבא סגר את הדלת, ואני לא התנגדתי. ידעתי שאפשר להתמיר רגש, או להשליך. הייתי מומחית לזה מהילדות. הכי מתאים היה עכשיו להשליך, אז הבטתי באבא, ומיד כל האהבה שלי לאיציק נכנסה בו. ואפילו התעצמה. זה היה מפחיד. רעדתי. הוא נעשה יפה נורא וזוהר. שמוליק לחשתי, שמוליק...

אחותי כועסת, רותחת - את משקרת! שקרנית! רמאית! כזבנית! אומרת דברי בדותה! היא טוענת שזה בכלל הסיפור שלה, ושהיא לחשה דניאל. אבל היא גוזמנית. זה הסיפור שלי! נשבעת בקבר.

החוצפה שלה! בזמן שהתנדנדה לה על חרטום אונייה עם מה שמו, הרב חובל הזקן שלה, אני הייתי בבית. הייתי האמא של עצמי והאישה של אבא, וגם אחותה ממרחקים.

ביום שלפני כיפור, אמרה לי המטפלת שלי, חווה, שעלי להיצמד לאמת ולהרדים את הדמיון. הוא לא עוזר לך. את תקועה, כמו שאת יודעת. היא התנצלה על הטון הקשה ואני קצת בכיתי. אמרה שעליה להמשיך ולהיות תקיפה. זה הולך לכאוב, אבל הכאב חיוני לצמיחה ובגרות. את פשוט דרמטית מידי, אמרה. כולה אוזן, א ו ז ן! הנה, מצצה את אוזני, מה כבר קרה? מה את עושה מזה סיפור? אבא מצץ? אז מצץץץ! דחף לשון, אז דחףףף! אז סגר את הדלת. את בתולה, נכון? אז די, מספיק! היה לו רגע קטן משברי. זה לא שהוא חדר אלייך למטה או מאחוררר. פעם, לפני כל התקנות הללו, מומחים כמוני הלכו רחוק, ניסים התרחשו פה בחדרי החדריםםם. היום מקשקשים על ניצול עמדה וכוח... שטויות! אבא שלי, שלומות למנוחתו, עשה הרבה יותר. נו, ראי אותי, וראי אותך. אוזן..!!

נשבעתי לספר לה את כל האמת. כן, נהניתי גם מהמציצה שלה. כן, אני רוצה שזה יהיה נוהל קבוע. זה חשוב, אני מבינה מה היא אומרת, בגיבוש הזהות, וביכולת ההפרדה, ההמשגה ויישום הלקח.

האמת היא אבא ואיציק ואוזן. איציק לא כל כך, כי זה היה הרבה לפני. אבא כבר מת, ומצץ זה לא קריטי. אז נשאר זיכרון דברים. בבקשה, אומרת חווה ומתרווחת. אני מביטה למעלה ורואה אותי בתקרה. כמו במראה בבית זונות. האמת היא שעזרנו זו לזה. לאבא היה קשר עם אחת עליה אמר "כשהשֵד רעב הוא אוכל גם זבובים" ועם אחת נוספת, סוכנת מכירות יפה שהיתה מועכת ג'וקים בידיה. הן היו בחוץ ואבא היה צריך תפקוד טוב בבית. לא היתה ברירה. לא היתה מכונת כביסה, ואבא לא ידע לרחוץ אחרי קקי, אז הלבנתי לו בידיים את התחתונים. וגם את הגרביים. וגם עמלנתי את צווארוני החולצות, ופרסתי לחם ומרחתי, וחתכתי סלט קטן ומעכתי תאנים, ובישלתי צלי ומרק ומקרוני, והכנתי קפה קטן וחזק ועוגות שוקולד ורולדות. אבא היה יושב לשולחן ומצקצק בהנאה. אני הייתי על המזרן בסלון הסמוך. היינו שנינו בתחתונים, ואני גם לבשתי חולצה, ללא חזייה, כי הם היו עומדים. כיוון שהייתי מסוגרת ושונה לא עבדתי. כיוון שהייתי חסרת השכלה, לא למדתי. אבל חלמתי שאני עפה. הילדים מהשכונה לא מאמינים לי. אני אומרת להם שאני יכולה לעוף והם צוחקים לי, מלגלגים. אני מניעה זרועותי בשחיית חזה, ומתחילה להתרומם, מאוד לאיטי, כאילו לא מנסה להוכיח דבר, ומגביהה ומגביהה, שוחה באוויר במאוזן, ברוגע בשלווה, מתהפכת על הגב ונחה לי כך בגובה רב. כולם משתאים, ואני בענווה ממשיכה לדאות, לעוף. מתנתקת מהם, לא מוכיחה אותם. מאושרת כך, לבדי, למעלה, רחוק.


גמרנו להיום, יסמין, אומרת חווה, ואני מביטה בתקרה ורואה אותי, צנופה בתוך חצי ביצה ואבא שלי ציפור וגם אמא שלי, שתיכף הולכת להטיל את ורד. הקן שלנו תלוי בקצה היד שלי. אני יכולה להזיז אותה והוא יפול, אבל זה קן חדש, קן שלא הכרתי, ואסור לי לקום מפה, אסור לי לנוע. אנחנו כולנו יחד, ואני היחידה שיכולה לשמור אותנו מוגנים. מרחוק מאוד אני שומעת הד קול, אבל אני מתעלמת. עופי, אני אומרת לי שלמעלה, נפנפי, נפנפי. אני אפרוחית זעירה, פוערת פה ומפהקת. עופי, עופי, אני דוחקת בי. כוח מופעל על כתפי, על גבי, אבל אני איתנה, מתנגדת. מישהו מסלק את ידי המושטת, אמא ציפור נופלת, אבל עפה. אבא ציפור עף אבל נופל, ואני יסמין אפרוח נוחתת ברכות עלי. ליסמין אפרוח אין אוזן, אבל יש כנפיים חזקות, צנופה בכף ידי אני אוחזת בי ומתרוממת.



 תגובות

 נושא   כינוי   תאריך ושעה 
25. Learning a ton from Johannah 4/21/2016 1:27:42 PM
24. This potnisg knocked Marlee 4/20/2016 3:04:39 PM
23. Thanks for inntrduci Cassandra 4/19/2016 3:40:38 PM
22. Imspserive brain pow Alyn 4/19/2016 11:48:44 AM
21. That kind of thnikin Romli 3/27/2014 4:42:24 AM
20. Tht'as going to make Ann 3/24/2014 11:31:19 AM
19. סמדר לומניץ / יסמין אפרוח אילנה בר-שלום 12/28/2013 3:49:32 PM
18. מתחיל בסערה אבל לא מתפתח כוכי 10/30/2013 11:58:20 AM
17. מעוף דרורה 10/28/2013 3:28:52 PM
16. יסמין אפרוח הדר 10/26/2013 9:38:15 AM
15. סיפור מצמרר הדר 10/26/2013 8:57:06 AM
14. יסמין אפרוח אייל 10/24/2013 10:07:50 PM
13. מיוחד אבל חסר רגש שי הקורא 10/23/2013 3:46:26 PM
12. סמדר לומניץ כותבת מחוננת ריקי 10/22/2013 9:58:41 PM
11. ספור מקסים חנה טואג 10/22/2013 3:56:05 PM
10. מקסים! כרמית 10/22/2013 1:15:26 PM
9. כדרכך - נעמה 10/21/2013 7:50:10 PM
8. מעולה דיתי רבנר 10/21/2013 7:30:15 PM
7. יסמין אפרוח/סמדר לומניץ ורד אוריאל 10/21/2013 3:41:13 PM
6. חגית פרידלנדר 10/21/2013 10:26:33 AM
5. כתוב מעולה, נועה חיה 10/21/2013 6:46:49 AM
4. המילים עוזרות בכל יוסי יניב 10/21/2013 6:45:59 AM
3. יסמין אפרוח / סמדר למוניץ אילנה בר-שלום 10/20/2013 9:40:39 PM
2. יסמין אפרוח / סמדר למוניץ אילנה בר-שלום 10/20/2013 9:39:54 PM
1. מושלם מירי פליישר 10/20/2013 8:20:25 PM
אודותינו שאלות ותשובות פורום
צייד ספרים דרוג ספרים שירה
כתבי עת איך לפרסם? חיפוש יצירות
שלום אורח
שם משתמש
סיסמא
שכחת סיסמא? לחץ כאן
משתמש חדש? לחץ כאן
© כל הזכויות שמורות לכתב ווב הוצאה לאור בע"מ נבנה על ידי EKDESIGN ע"י ekdesign