פרטי היצירה

סוג היצירה תחום תחום משנה
שם ההוצאה שפה
סוג מהדורה טקסט חופשי   

וידאו

אודיו

גרסה מלאה לקריאה /הורדה

גרסה חלקית לקריאה /הורדה

ספר מודפס
דירוג מערכת: 
גנבת הילדים

דירוג הגולשים
מדהים!
אהבתי
מעניין
לא אהבתי


מדהים!
%14
אהבתי
%11
מעניין
%4
לא אהבתי
%71
שם:  גנבת הילדים
מחבר:  תחרות כתב 2013 בנושא: חיים בשוליים

תאור:

מאת: יוסי זיו

רֵייזָלֶה החזירה עודף למָגְדָה, האלמנה שגרה מול סניף קופת-חולים. היא סגרה את הארנק והכניסה אותו אל תוך חזייתה, ואז משכה את חולצתה הבלויה חזרה אל מעל החזיה. אחר כך קינחה את הזיעה ממצחה בידה השמאלית, ומשכה את שיער השיבה הגלי והיבש שלה, שגלש על עיניה, אל אחורי ראשה. היא הלכה אל הגומחא שמתחת לגרם המדרגות בחצר שלנו, שם יצרה לעצמה מחסן, בהסכמתה של אמי, למורת רוחו של אבי, בחרה אחת מהתרנגולות המרוטות שלא מכבר נשחטו אצל השוחט ליד בית-הכנסת האשכנזי, ועוד היו חמות, ונתנה אותה למגדה. מגדה סובבה את התרנגולת ובחנה אותה היטב. בדקה את הבטן, מיששה את הכרעיים, בדקה אם רייזלה זכרה לתחוב את השומן אל אחורי הגוויה, ולא הייתה מרוצה. היא המהמה משהו בפולנית, הצביעה על הבטן של התרנגולת, עיוותה את פניה, ואמרה לרייזלה ביידיש משובשת, שהסחורה לא טרייה.
רייזלה כיווצה את גביניה, הכניסה את ידה הימנית אל תוך חזייתה, שלפה את הארנק, פתחה אותו ובלי לומר מילה ספרה את השטרות שלפני דקה הכניסה לארנק, וזרקה אותם בבוז לכיוונה של מגדה. אם לא טוב, לא כסף, אמרה. לא טרי, היא מלמלה, אַזאַ יאָר אויף דיר, לא טרי. איך לא טרי כשהלב שלה עוד דופק, פאני מגדה? מגדה ענתה שטוב, היא תיקח הפעם את העוף אבל זאת הפעם האחרונה שהיא קונה אצל רייזלה. בפעם הבאה אני ילך לשוק.
נו טוב, אם את רוצה לקנות אצל הפרענקים בשוק, אם את חושבת שאצלהם זה טרי יותר אז תקני שם, אמרה רייזלה, עיניה רושפות. לי לא עושים טובות. מויחְל טויבֶס. היא הכניסה את השטרות שאספה מהריצפה אל הארנק, משכה את חולצתה והכניסה את הארנק לתוך החזייה.
לרייזלה היו פנים אדומים תמיד והיא הזיעה וקיללה את מזג האוויר בארץ. איש לא ידע מניין היא, היכן היא גרה, אם יש לה משפחה או לא. היו שמועות שהיא אלמנה, שבעלה ניספה במחנות וכך גם ילדיה. היו שאמרו שהיו לה שני ילדים קטנים, ואחרים אמרו שהיו שלושה. היא הייתה מגיעה פעמיים בשבוע לשכונה עם סל פלסטיק גדול שבו קירקרו תרנגולות שהיא הייתה הולכת אתן לשוחט שליד בית הכנסת האשכנזי, והוא היה שוחט אותן ואחרי שקילוחי הדם מצווארן המשוסף ניספגו בחול, והן צנחו ארצה, רייזלה הייתה מורטת את הנוצות, עוטפת את התרנגולות בעיתונים ישנים, ומכניסה לסל. לפעמים הביאה גם קצת סחורה אחרת – קולורבי, חזרת, ירק למרק, סלרי – שלא היו מצויים תמיד בשוק. מן השוחט הייתה הולכת לחצר שלנו, אל הגומחא שמתחת לגרם המדרגות, מוציאה שני ארגזים, על אחד ישבה, בשני הניחה את הסחורה.
היו לקוחות שניסו להתמקח פה ושם על המחיר, אבל רייזלה לעולם לא הורידה את המחיר. בסופו של דבר היו לוקחים עוף או משהו מהסחורה האחרת, כי כולם היו מרוצים מהסחורה שהייתה תמיד טריה. חוץ ממגדה איש לא התלונן, כי כולם פחדו מרייזלה שהייתה מהירת חימה וכל הערה של לקוח הייתה מרתיחה אותה. גם העובדה שהם יכלו לעזור קצת ליהודיה עלובה שבאה משם, גרמה ללקוחות להישאר נאמנים לרייזלה.
איש לא ידע מניין מביאה רייזלה את הסחורה. היו שמועות שהיא קונה אותה ישר מהשדה ומהלול של ערבים באיזה כפר ליד חדרה, ואחרים אמרו שהביאה אותה מקיבוץ ליד הרצליה.
כשלא היו לקוחות, הייתה מוציאה מן הסל שקית נייר חומה, שולפת סנדביץ' עם גבינה צהובה או נקניק ומלפפון חמוץ, ונוגסת בהם בתאווה. כשגמרה לאכול הלכה לברז בחצר, רחצה את ידיה, חזרה לארגז שלה, התיישבה, הוציאה שקית ניילון מתוך הסל ושלפה ממנו בעדינות ספר מהוה, פתחה אותו בעמוד המסומן ושקעה בקריאה. התקרבתי קצת והצצתי בספר, האותיות היו מוזרות.
בסביבות השעה שתיים בצהריים ארזה את הסל, הכניסה את הארגזים אל מתחת לגרם המדרגות והלכה לה.
לפעמים הייתה אמא מכינה לרייזלה תה עם לימון ועוגיות והן שתו ואכלו ופטפטו ביידיש בצל הגומחא בזמן שלא היו לקוחות.
אמא, אמרתי לך שלא מדברים יידיש מחוץ לבית, נכון אמא? כאן, בארץ, מדברים עברית!
אימי הופתעה, תראו תראו את הפִּישֶר הזה, אמרה ונפנפה לעברי בידה, בקושי בכתה א' והוא מטיף לי ציונות. נו, מה אתם אומרים? תשמע לי טוב דניל'ה, אין אף שפה כמו המאמֶא לוֹשְן שלנו ואף אחד לא יגיד לי מה לדבר. בטח לא אתה. היא הזעיפה את פניה ואני שתקתי.
רייזלה הנהנה בהסכמה ולגמה מן התה.
לפעמים, כשרייזלה ראתה אותי כשחזרתי הבייתה לבד מבית-ספר או ממגרש המשחקים, היא הייתה קוראת לי, מביטה ימינה ושמאלה, מוציאה סוכריה עטופה בנייר צלופן מרשרש או ממתק אחר מהסל שלה, ונותנת לי. אַ שֵיינֶה יִינְגָלֶע, אמרה, חופנת את פני בידיה. עיניים גחלים, אמרה ביידיש. גחלים. היא ליטפה את ראשי ולפעמים חיבקה אותי והצמידה אותי אליה. ניסיתי להתחמק כי הריח שלה היה חריף והוא דבק בבגדיי, אבל רוך שדיה והסוכריה הנוספת שחיכתה לי בתמורה, גברו על הדחייה.
פעם, כשאמא ראתה את רייזלה מחבקת אותי, היא רצה אלינו וצעקה על רייזלה, תעזבי את הילד שלי! רייזלה עזבה אותי, ואמא חיבקה אותי וכמו גוננה עלי מפני איזו סכנה. שלא תעיזי לנגוע בילד שלי צעקה אמא. אם תגעי בו עוד פעם אני אגרש אותך מפה.
רייזלה התכווצה קצת ואמרה: מה כבר עשיתי אֶר אִיז אַ שֵיינה ייִנגָלֶע, עיניה היו עצובות.
עוד פעם אחת! הזהירה אמא.
אמא משכה אותי ועלינו הבייתה. שלא תילך אליה לבד אמרה אמא רק שאני פה.
למה?
כי ככה! תשמע אותי וזהו.
אבל למה? התעקשתי. היא נותנת לי סוכריות.
זה לא טוב לשיניים ולתולעים שיש לך בקיבה. אני ייתן לך כבר סוכריות! שמעת מה שאמרתי?!
בערב אחרי הארוחה, כשאבא גמר לעשן את הסיגריה שלו, אמא אמרה לי שאלך להכין שעורים. יצאתי מהמטבח והסתתרתי מאחורי הכורסא שבסלון כי ידעתי שהם ידברו על משהו שאסור לי לשמוע.
הם התלחשו ושמעתי את שמה של רייזלה. התקרבתי בזהירות והצלחתי לשמוע את אבא.
אמרתי לך לא לתת לה לעשות כאן מחסן עם כל הלכלוך שלה. מילא אם היינו לוקחים איזה שכר דירה קטן זה היה עוזר קצת עם המשכורת שהם נותנים לי מההסתדרות. אבל רק לכלוך ורעש היא מביאה וגם...
אנחנו יהודים אמרה אמא, אל תשכח את זה אף פעם שלוימה, ויהודים עוזרים אחד לשני.
נו, אמר אבא והדליק עוד סיגריה, עכשיו את מלמדת אותי יידישקייט. למה אני צריך לעזור לה? מה היא קרובה שלנו, את מכירה אותה בכלל. ומה אם יש לה מחלות לא עלינו?
איזה מחלות שלוימה, על מה אתה מדבר? עיוותה אמא את פניה. מה פתאום מחלות? היא סתם יהודיה מסכנה וענייה, מי יודע מה שעבר עליה ועל המשפחה שלה.
אבל היא משוגעת אמר אבא ואסור לתת לדני להתקרב אליה.
היא לא משוגעת, אמרה אמא. אתה יודע טוב מאוד שהיא לא משוגעת. ברוסיה היא אפילו למדה באוניברסיטה...
היא כן, התעקש אבא, תראי איך היא לבושה ותראי את העיניים שלה... היא משוגעת אביבה, לא חשוב מה היא הייתה ברוסיה. אני אומר לך שהיא משוגעת ואני לא רוצה שדני...
אני כבר אמרתי לדני שלא יילך אליה בלעדי, אמרה אמא.
טוב, אמר אבא בליאות, את תמיד רוצה להיות צודקת.
הימים חלפו ורייזלה המשיכה לבוא. לפעמים כשראתה אותי שב הבייתה לבדי, הייתה מציצה לצדדים, קוראת לי ומושיטה לי ממתק שהוציאה מהסל שלה ואני הייתי לוקח. שלא תספר לאמא התרתה בי רייזלה, אתה מבטיח לי דניל'ה, כן?
כן רייזלה. היא לא חיבקה אותי יותר. למה אמא לא מרשה לי להיות אתה לבד?
*******************************************
כבר כמעט שבועיים שרייזלה לא באה. איש לא יודע מה קרה לה. טלפונים לא היו אז לאף אחד בשכונה, וודאי שגם לרייזלה לא היה טלפון. התרוצצו שמועות משמועות שונות. גברת קליר אמרה שהיא שמעה שרייזלה חזרה לרוסיה, שהיא קומוניסטית. שטויות, אמרה גברת שלום, היא לא חזרה לשום רוסיה, היא התחתנה עם מישהו מנתניה, היא סיפרה לי פעם שיש לה קווליאר. גברת דדשוב אמרה שהיא שמעה ממישהו, שהיא לא זוכרת איך קוראים לו, שמכיר את רייזלה עוד מרוסיה, שהיא מצאה עבודה בבית-חרושת ליד חדרה. כך או כך, רייזלה נעלמה. אבא פינה את הארגזים מהגומחא שמתחת למדרגות ואני הייתי קצת עצוב שרייזלה לא תשוב עוד. כעת לא יהיה מי שיתן לי סוכריות שאסור לי בגלל התולעים בבטן.
יום גשום אחד נשארתי אחרי הלימודים בבית-הספר ושיחקתי כדורגל עם חברי באולם הספורט הריק, שהשׁמָש השאיר פתוח בשבילנו. הזמן חלף מהר, היינו שקועים במשחק ולא שמנו לב שהשעה התאחרה והחשיכה ירדה.
מה השעה? אוי, כל כך מאוחר! אני מוכרח לרוץ הבייתה שההורים לא יידאגו. מיוזע לבשתי את הסוודר, לקחתי את הילקוט ורצתי הבייתה בגשם השוטף. הכנתי לעצמי תירוצים, מצפה לנזיפות של אבא ואמא.
מרחוק ראיתי שליד השביל שלנו עומדת ניידת משטרה. נבהלתי. מה קרה?
התקרבתי לאט, נשימתי כבדה. ליד גרם המדרגות שלנו עמדו שכנות ודיברו בהתרגשות, מנופפות בידיהן. זאת היא בטוח, אמרה גברת שלום. כן אמרה גברת פוטשבוצקי. אני ידעתי שזה ייגמר רע תיכף ידעתי. ראיתי איך היא מסתכלת על דני. פעם היא אפילו אמרה לי שדני מזכיר לה בדיוק את הבן שלה שהרגו היימח שמם. אותם עיניים גחלים. ככה היא אמרה והשערות שלו גם כן כמו הילד שהיה לה, בדיוק. רייזלה הזאת משוגעת אני יגיד לכם, תיכף ידעתי. היא גנבה את דניל'ה! גנבת ילדים. מסכנה אביבה, מסכן שלוימה. היא גנבה להם אותו שיהיה לה ילד חדש במקום ההוא.
פתחתי בריצה וכשהשכנות ראו אותי הן נדהמו והתחילו לגמגם. אביבה! אביבה! צעקה גברת שלום כשהתאוששה מההלם. דני פה דני פה!
עליתי הבייתה ופרצתי פנימה. אמא ראתה אותי והתעלפה. רייזלה ישבה על כיסא, שוטר עם פנקס פתוח יושב לפניה, פניה שטופות דמעות, עיניה אדומות ושערותיה מרוטות. כשראתה אותי קמה והתנפלה עלי וחיבקה אותי ומיררה בבכי. אַ שֵיינה ייִנגָלֶע שלי, אַ שֵיינה ייִנגָלֶע. עיניים גחלים.

 תגובות

 נושא   כינוי   תאריך ושעה 
20. Wait, I cannot fatho Bobs 4/21/2016 1:28:11 PM
19. Super jazzed about g Bucky 4/20/2016 3:05:45 PM
18. A bit sueiprsrd it s Forever 4/19/2016 3:51:46 PM
17. I did'nt know where Emily 4/19/2016 12:11:07 PM
16. גנבת הילדים / יוסי זיו עדינה (בלום) דולב 10/30/2013 3:05:52 PM
15. גנבת הילדים טובה סקופ 10/29/2013 6:00:24 PM
14. נפלא, מרגש מילכה בנימיני אשל 10/29/2013 6:18:21 AM
13. מילכה בנימיני אשל 10/29/2013 6:15:17 AM
12. גנבת ילדים רינה 10/28/2013 6:03:48 PM
11. aviva klier seidlerb 10/28/2013 5:06:42 PM
10. סיפור רגיש שי הקורא 10/23/2013 4:03:57 PM
9. לעילא ולעילא יורם ברק 10/22/2013 9:52:57 AM
8. יורם ברק 10/22/2013 9:42:02 AM
7. סיפור מקסים כתוב היטב חגי כרמון 10/21/2013 4:38:49 PM
6. חגי כרמון 10/21/2013 4:36:12 PM
5. גנבת הילדים Eli Hanono 10/21/2013 3:54:26 PM
4. גונבת הילדים / יוסי זיו אילנה בר-שלום 10/20/2013 11:32:22 PM
3. ביצרון של אז אורי 10/11/2013 11:03:45 PM
2. מרגש עוזי טסה 3/11/2013 4:07:00 PM
1. גנבת הילדים זהבה פרל (רבינוביץ) 3/11/2013 2:37:10 PM
אודותינו שאלות ותשובות פורום
צייד ספרים דרוג ספרים שירה
כתבי עת איך לפרסם? חיפוש יצירות
שלום אורח
שם משתמש
סיסמא
שכחת סיסמא? לחץ כאן
משתמש חדש? לחץ כאן
© כל הזכויות שמורות לכתב ווב הוצאה לאור בע"מ נבנה על ידי EKDESIGN ע"י ekdesign