פרטי היצירה

סוג היצירה תחום תחום משנה
שם ההוצאה שפה
סוג מהדורה טקסט חופשי   

וידאו

אודיו

גרסה מלאה לקריאה /הורדה

גרסה חלקית לקריאה /הורדה

ספר מודפס
דירוג מערכת: 
גזר דין

דירוג הגולשים
מדהים!
אהבתי
מעניין
לא אהבתי


מדהים!
%23
אהבתי
%4
מעניין
%2
לא אהבתי
%70
שם:  גזר דין
מחבר:  תחרות כתב 2013 בנושא: חיים בשוליים

תאור:

מאת: אסף לייבוביץ

העיתונים חגגו. "עידן חדש בעולם הענישה","רואים את הצדק", צעקו הכותרות, ומתחתם נשפכו אלפי מילים. מילים המסבירות כיצד רשויות החוק יחסכו מיליונים. מילים המנבאות כי ההרתעה תוחזר לרחובות העיר. הביטחון יוחזר לתושבים. ראש העיר בראיון חגיגי אמר כמה גאה הוא שעירו היא הראשונה להשתמש בגזר הדין החדשני, המהפכני. הוא סיפר על המאמצים הרבים שהושקעו בפיתוח, על הרגשת השליחות שדחפה אותו ואיך רווחת התושבים וביטחונם הם, כמו תמיד, העומדים כנגד עיניו, למענם, ורק למענם, הומצא ה'מבודד'.
יוסף קוני לא היה שותף להתלהבות שהציפה את העיר. ברור, הוא חשב לעצמו, זה עדיף מהוצאה להורג, אבל משהו הרגיש לו לא בסדר. הוא הסתובב בחוסר שקט בתוך התא. שעון הקיר בישר כי עוד 5 שעות בדיוק הוא יכנס לתוך ה'מבודד', וייחרט בדפי ההיסטוריה כאדם הראשון עליו הוטל גזר דין זה.
הוא לא יכל שלא לחוש את האירוניה מבעבעת בתוכו. הוא נזכר בצחוקו המריר של אביו שהיה שב הביתה באותם לילות של שיכרות ומחפש לו קרבן נוח. יוסף תמיד היה שם בסביבה לשמוע כי לא יצא ממנו דבר, ושאם יעלם מהעולם ביום בהיר אחד הוא לא יחסר לאף אחד. והנה, רצה הגורל ודווקא היעלמותו מן העולם היא זו שתכתוב אותו בספרי ההיסטוריה. הוא הדליק עוד סיגריה. הסוהר ריחם עליו והבריח לו חפיסה לפני כמה שעות. בינתיים כבר הספיק לעשן את כולה, אבל היי, חשב לעצמו, זה לא מה שיהרוג אותי.
היום המיועד נראה היה יותר כמו אירוע יחצנות, מאשר הוצאה לפועל של גזר דין. האולם, היה מלא עד אפס מקום בעיתונאים, פוליטיקאים ושאר מלחכי פנכה. במרכז הבמה עמד אדם בחלוק לבן וניסה להשקיט את הקהל. "שמעתם כבר את דבריהם של המכובדים שקדמו לי ולכן אנסה שלא להכביר במילים מיותרות. אין עוד טעם לחזור על אותם יתרונות כלכליים וחברתיים של 'המבודד'. אני מודע לכך שהטכנולוגיה הזאת, אשר נראית כאילו לקוחה מאיזה סרט מדע בדיוני מעוררת שאלות רבות. אני יכול להבטיח לכם שהמכשיר עובד ושהוא בטוח לשימוש. אני מבין גם את התהיות האתיות שהשימוש במכשיר מעלה ולאלו מכם שעדיין מתחבטים בנושא אני מציע להסתכל אל השורה הראשונה, אל האדם שיושב במרכזה עם אזיקים לידיו ועומד בעוד מספר דקות לעלות אל הבמה - מר יוסף קוני. אני מניח שאין אדם בקהל הזה שלא מכיר את סיפורו של מר קוני. אני מביט אליו כעת ובלב שלם אני אומר זאת – עולם ללא יוסף קוני הוא עולם טוב יותר. עולם צודק יותר. והאם אין זאת המטרה שלנו, בסופו של דבר, להעניק לילדנו עולם טוב וצודק? זה בעיני המהות האמיתית למה שאנו עושים כאן היום, מנסים ליצור עולם טוב יותר".
כשמחיאות הכפיים תמו, ליוו שני סוהרים את יוסף אל קידמת הבמה, אל עבר המכונה הלבנה, הביצתית למראה, שניצבה לה שם. יוסף הוכנס לתוך המכונה והתיישב על כיסא מתכתי שניצב במרכזה. בעוד אחד הסוהרים הידק את רצועות הכיסא והניח את הקסדה על ראשו, הסוהר השני קירב מיקרופון לפיו של יוסף ושאל "תרצה לומר מילים אחרונות?".
כשהמכונה חדלה להרעיש, והאור האדום מעל דלת הפלדה הלבנה הפך לירוק, ניגש הבחור עם החלוק הלבן ופתח את הדלת. בפנים לא היה כלום, או שהיה שום דבר. האולם התמלא בפרצופים מבולבלים. אחד העיתונאים הצביע ושאל "איך אנחנו יודעים בדיוק אם זה עבד או לא, אם אנחנו לא יכולים לראות אותו?", והבחור עם החלוק הלבן חייך והשיב "בדיוק בגלל זה אנחנו יודעים שזה עבד – כי אנחנו לא יכולים לראות אותו".
כשהדלת נפתחה יוסף עוד היה בתוך המכונה. הוא ראה את עיניי הקהל אשר היו נשואות אליו. אך הרגיש כי הן אינן רואות אותו. הן רואות דרכו. "אז אני מבין שאתם לא רואים אותי" הוא קרא בקול, "אבל האם אתם גם לא שומעים אותי?". הוא עשה את דרכו למרכז הבמה, וחיוך רחב פשט על פניו. "טיפשים". "כל כך טיפשים". "לא רק שאני עדיין חי ואיני כלוא, אני אדם חופשי, אני יכול לעשות כל מה שארצה, ללכת לאן שארצה.".
הוא הלך בצעדים בטוחים לכיוון דלת הכניסה לבניין, מביט בגופים הישובים, במבטיהם התרים אחריו. הם באמת לא יכולים לראות אותי, חשב לעצמו, כמה מוזר. הוא התקרב לדלת הכניסה ובאופן אינסטינקטיבי שלח את ידו אל עבר ידית הדלת. אך לפתע מצא עצמו מחוץ לבניין. הוא הלך צעד אחורה. כעת היה בפנים. שוב קדימה. בחוץ. "אני יכול לעבור דרך דברים" הוא אמר בקול. בקול שאף אחד אחר לא שמע.
כשעמד מחוץ לבניין, ראה את המולת הרחוב, האנשים המתרוצצים הלוך ושוב, המכוניות הגודשות את הכבישים, הרעש, הבלאגן, הרגיש לא שייך. כאילו נבלע לסצנה של סרט והוא מתהלך בסט, כשכל שאר האנשים שמסביבו עושים את תפקידים, ורק הוא אינו יודע את מקומו. עיניו ננעלו על בחורה נאה שהתקרבה לעברו והוא נזכר כמה זמן כבר לא היה עם אישה, שלא לדבר על אישה יפה כמו זו. היא לבשה מכנסי ג'ינס קצרים שהבליטו את רגליה החטובות והשזופות וגופיה לבנה צמודה שהחמיאה לקימוריה. שיערה הבלונדיני התנופף באוויר ועל עיניה משקפי שמש עגולים וגדולים. היא עברה דרכו. זה לא כאב. למעשה לא הרגיש כלל בדבר. כשהסתובב אחורנית, צפה בה מתרחקת בצעדים מהירים. הוא התמהמה מספר רגעים ואז פתח בריצה בעקבותיה, כשעל פניו חיוך ממזרי. לאחר מספר דקות נכנסה לביתה. והוא אחריה. הוא הביט בה כשהיא משליכה את תיקה על שולחן האוכל ומלטפת בעדינות את החתול הלבן הפרוותי שהתחכך ברגלה. לאחר מכן החלה לפשוט את בגדיה, זה אחר זה, ולבסוף נכנסה לחדר האמבטיה. הוא חיכה מספר רגעים ואז נכנס גם הוא. הוא הביט בה. עירומה, שוטפת את עצמה, וחייך. הוא דמיין איך ירגיש מגע גופה, איך יהיה להעביר את ידו על עורה החלק והחם. איך יהיה לנשק את שפתיה הבשרניות. הוא התקרב לעברה ושלח את ידו לעבר שדייה. ידו עברה דרכה ולרגע תהה אם היא זו שאינה קיימת. היא יצאה מן המקלחת ועטפה את גופה במגבת לבנה גדולה. לאחר שיצאה נשאר שם עוד מספר דקות ואז בבת אחת החל לרוץ. לברוח. דרך הקירות, חצה את הסלון ויצא מדלת הכניסה. לא עצר גם כשהגיע לרחוב והמשיך לרוץ, דרך אנשים, עצים ורכבים, המשיך לרוץ עד שהגיע למבנה ישן ומתקלף.
הוא נכנס דרך הקיר החיצוני, ישר לסלון הבניין. על הספה ישב נער, כבן 16. בטלוויזיה שודרה כתבה על גזר הדין המהפכני שבוצע היום ושני פרשנים התווכחו ביניהם אם זה טוב או אם זה רע. מי יודע מה זה טוב ומה זה רע. הוא בטח שלא. והילד הזה, שיושב כן לידו. הוא יודע? הוא ידע?.
יוסף הביט בעצב על הילד הזה שישב מכווץ בתוך הספה הגדולה. הילד הזה שאמו נפטרה לפני עשר שנים, והיום הוא גם איבד את אביו. מי ידאג לילד הזה? אז נכון, יש לו סבא וסבתא, אבל ברור לו איזה חיים מצפים לילד שכזה.
כל הערב צפה בילד. עד שהלך לישון. גם לאחר מכן, הביט בו ישן. לפני שהבוקר הפציע יצא החוצה. למרות שלא הרגיש בקור טחב את ידיו לכיסי מעילו והלך באיטיות במורד הרחוב. מה לא הייתי עושה בשביל סיגריה עכשיו, חשב לעצמו. לבסוף נעמד מול מאפייה קטנה בקצה הרחוב. הוא הביט באופה עושה את עבודתו והצטער שהוא אינו יכול להריח את ריח הלחם הטרי. הוא המשיך להביט באותו חלון ראווה. מוחו קפא, הבין את מה שעיניו עוד לא ראו. הוא הביט באופה מניח ערמה של לחמים טריים בחלון הראווה, והבחין בהשתקפותם של הולכי הרגל אשר עשו את דרכם, מי יודע לאן. ואז זה היכה בו – אותו דבר אשר מוחו כבר ראה בטרם עיניו לא ראו, הוא לא רואה את עצמו. מוזר, איך לא חשב על כך עד כה, איך לא שם לב שגם הוא עצמו לא יכול לראות את השתקפותו. הוא לא ממש הבין מדוע זה מפריע לו כל כך. הרי התרגל כבר לכך שאחרים לא יכולים להבחין בו. אבל עצב כבד פשט בו ופתאום רצה להיעלם לגמרי.

 תגובות

 נושא   כינוי   תאריך ושעה 
36. Ppl like you get all Gina 4/21/2016 1:26:47 PM
35. Fidinng this post. I Janese 4/20/2016 3:03:17 PM
34. These pieces really Almena 4/19/2016 3:22:11 PM
33. None can doubt the v Bayle 4/19/2016 11:11:36 AM
32. גזר דין דנה 12/19/2013 11:18:05 PM
31. כל הכבוד גלפ 12/19/2013 11:16:48 PM
30. מאוד אהבנו אוהד והילה 12/19/2013 11:14:03 PM
29. גזר דין גלא 12/14/2013 4:35:19 PM
28. אסף ליבוביץ תומריקו 12/14/2013 4:29:09 PM
27. מרתק!! דניאל 10/30/2013 6:31:57 PM
26. גזר דין/אסף ליבוביץ בן חיים 10/28/2013 9:07:21 PM
25. גזר דין אייל 10/24/2013 10:15:23 PM
24. קלישאי שי הקורא 10/24/2013 8:32:00 AM
23. גזר דין/ אסף ליבוביץ אילנה בר-שלום 10/21/2013 12:04:10 AM
22. יפה ומרגש דור 10/12/2013 9:46:43 AM
21. אהבתי בינדי 10/12/2013 9:43:29 AM
20. ציון 10 אורון 9/12/2013 9:48:17 AM
19. סיפור מופלא יובל 5/12/2013 3:29:43 PM
18. חוות דעתי גיא 5/12/2013 2:09:03 PM
17. תחרות החיים בשולים חגי 5/12/2013 1:11:48 PM
16. גזר דין רחלי 5/12/2013 12:58:10 PM
15. ביקורת איצקו 4/12/2013 9:32:45 PM
14. יצירה ספרותית נפלאה אמילי 4/12/2013 7:10:47 PM
13. יצירה ספרותית נפלאה אמילי 4/12/2013 6:50:59 PM
12. סיפור מתני 3/12/2013 11:00:29 AM
11. שנון חד ומקורי שיר 3/12/2013 10:29:47 AM
10. מותח ונפלא שירה 3/12/2013 9:23:14 AM
9. גזר דין - אסף ליבוביץ שרית 2/12/2013 11:24:15 PM
8. גזר דין - אסף ליבוביץ שרית 2/12/2013 11:14:43 PM
7. גזר דין - אסף ליבוביץ שרית 2/12/2013 11:11:59 PM
6. גזר דין - אסף ליבוביץ שרית 2/12/2013 11:09:47 PM
5. אדיר! דניאל 2/12/2013 11:03:03 PM
4. מעולה! תומר 2/12/2013 11:00:50 PM
3. גזר דין רונסקי 2/12/2013 10:37:29 PM
2. gzar din rami 2/12/2013 10:35:16 PM
1. חוות דעת ירון 1/11/2013 12:45:52 PM
אודותינו שאלות ותשובות פורום
צייד ספרים דרוג ספרים שירה
כתבי עת איך לפרסם? חיפוש יצירות
שלום אורח
שם משתמש
סיסמא
שכחת סיסמא? לחץ כאן
משתמש חדש? לחץ כאן
© כל הזכויות שמורות לכתב ווב הוצאה לאור בע"מ נבנה על ידי EKDESIGN ע"י ekdesign