פרטי היצירה

סוג היצירה תחום תחום משנה
שם ההוצאה שפה
סוג מהדורה טקסט חופשי   

וידאו

אודיו

גרסה מלאה לקריאה /הורדה

גרסה חלקית לקריאה /הורדה

ספר מודפס
דירוג מערכת: 
אהבתה של מרינה

דירוג הגולשים
מדהים!
אהבתי
מעניין
לא אהבתי


מדהים!
%29
אהבתי
%14
מעניין
%14
לא אהבתי
%43
שם:  אהבתה של מרינה
מחבר:  לאה חובל

תאור:
מרינה הייתה בחורה מאוד מיוחדת.
חייה לא התנהלו תמיד על מי מנוחות ולמרות זאת היא נשארה עם צלם אנוש. אביה נפטר בהיותה בגיל צעיר למדיי, והיא ואמה נשארו לבדן בבית.
כשמרינה הייתה בת 12 אמה חלתה בסרטן הראות, הרופאים אמרו שאין לה סיכויים גדולים להחלים, אך צפויים לה עוד שנים רבות לחיות והיא זקוקה למטפלת שתהיה צמודה אליה כל הזמן ללא הפסקה, כי אמה לא יכלה יותר לקום מהמיטה, ולכן מרינה נדרה נדר שלא תינשא כל עוד אמה חייה, ותהיה כל הזמן לצידה.

השנים עברו וגם בריאותה של אמה התדרדרה עם הזמן, ומרינה לא משה ממנה אפילו לא לשנייה.
מצבם הכספי הלך והתדלדל, מרינה לא עבדה כי לא היה לה זמן, הכסף היחיד שהיה להן הגיע ממה שאביה הותיר אחרי לכתו וזה גם עמד להיגמר בקרוב מאוד.
מרינה מכרה את כל התכשיטים והתמונות שהיו בבית והם קיבלו גם כסף, ואיכשהו למדו לשרוד, להסתפק במועט.

מארק היה בחור משכיל, לפני כשנתיים סיים את לימודיו במשפטים ונהיה לעורך דין אשר הצליח לזכות כמעט בכל התיקים שלו.
הדבר היחיד אותו ביקש לעצמו כעת זה נערה שיוכל להתאהב בה ולשאתה לאישה.
חברו עמד להכיר לו בערב זה מישהי משובבת למדיי. הוא סיפר למארק שהמון גברים מחזרים אחריה אך טרם נענתה לחיזור כלשהו.

הם נפגשו בביתה של הנערה.
"מארק, תכיר, זאת העלמה אניה" הוא הביט בה ונישק את ידה כנהוג.
"שמח אני מאוד להכירך, העלמה אניה" היא מצאה חן בעיניו, הייתה מאוד יפה והם הלכו לשוחח בגן ביתה .
"אני מבינה שאדוני עורך דין, נכון?" אניה רצתה להכירו יותר טוב...
"אכן. סיימתי את חוק לימודיי לפני שנתיים ואני מאוד מצליח במקצוע. מאז שהייתי ילד קטן התעניינתי בחוקים ודינים, תמיד הייתה לי כמיהה לדברים האלה, ראיתי גם משפטים לרוב בהתבגרותי" הוא חייך אליה .
"אני סיימתי את לימודיי הפרטיים לפני כחודש, כעת אני בת 18" ובדיוק בגיל המתאים להינשא לבחור המכובד ביותר והמצליח ביותר.
"אני מבין, את מאוד מלבבת, עלמתי" אמר את אשר לאמת.
"תודה לך, כדאי שנחזור לבית, שלא ידאגו לנו" הגיבה לפתע אניה כדרך אגב.

זאת הייתה תקופה צנועה לגבי היחסים בין גברים לנשים, רק תחילת המאה, למרות ההמצאות השונות, התקופה המודרנית אופיינה בפתיחות מסוימת, אך מותר היה להיות עם גבר ביחידות רק לאחר החתונה, אחרת לא היית מכובדת בחברה.

לאחר שמארק חזר לביתו, הוא דיבר עם חברו על תחושותיו כלפי הנערה.
"אני חושב שהיא בחורה מעניינת, יפה, חכמה, הייתי בוחר בה אם לא הייתי מאורס לקטיה, מה אתה אומר?"
"כן, אתה צודק בהחלט. אבל אני עדין לא מרגיש שזאת האישה שאני רוצה לחלוק איתה את חיי"
"פגשת אותה רק פעם אחת, אינך יכול לדעת, לפי תחושה רגעית כיצד יהיה מעכשיו" מארק הרגיש כך, עמוק בליבו, כאילו שקיימת נערה מסוימת שטרם נתקל בה והיא זאת שאמורה להיות אשתו, אם ילדיו. ולא דווקא אניה.
"אני יודע זאת, אך לבי אומר אחרת" ולאחר כמה רגעים הוסיף "דמיטרי, אפגוש אותה עוד פעם, יכול להיות שאתה צודק ואני זה אשר טועה כאן"
"אני שמח, אצפה להמשך מצב העניינים ביניכם, עלי ללכת כעת לארגן דברים לכבוד חתונתי, להתראות, ידידי"

לאחר שנשאר לבדו, ניסה לתאר לעצמו שהוא מתאהב באניה, וחיי איתה חיים מלאים באושר ושמחה, אך לבסוף תמיד היה משהו שהפריע לו להרגיש כך, הוא חש שהוא כופה על עצמו לתאר את זה, לכן הלך לעסוק בענייני עבודה. הוא לא חש שלם בהסתכלו על חייהם המשותפים.

בפגישתם השנייה הם הלכו לפארק הקרוב לביתו וטיילו שם.
"שמחתי להכירך באותו יום, העלמה אניה, הארוחה הייתה מאוד טעימה, תודי בשמי להוריך"
"גם לי היה מהנה למדיי, אדון מארק" הוא שם לב לחיוכה הזורח, והבין שהיא מאוד מעוניינת להמשיך להיפגש איתו ולהיות איתו.
יותר מאוחר הם הלכו לשבת על אחד הספסלים ואכלו גלידה להנאתם..
כשמארק הגיע לביתו, שוב חש חוסר סיפוק שהציף אותו בכל גופו, והבין שאין בו עניין רגשי באניה.
בלילה חלם חלום על נערה יפיפייה אשר שיחקה עם כלבה, היה לה שיער פזור בצבע שטני, שמלתה בצבע שמנת ופניה לבנים כמשי, הוא לא ראה את עיניה במדויק, בשביל לקבוע את צבען, אך כשהכלב רץ אחריה והיא הביטה לעברו , חש הערצה אליה, לדמותה, למבטה, לכול כולה, והבין שזאת היא, שזאת היחידה לו.

לאחר כיומיים הלך לחנות כדי לקנות כובע לעצמו.
כשיצא מהחנות ראה את גבה של נערה ששיערה היה דומה לשיערה של הנערה בחלומו, זאת אשר הקסימה אותו מכף רגל ועד ראש.
הוא ניגש אליה ונגע בכתפה, למרות שזה לא היה כל כך מנומס.
"את הנערה מחלומי, זאת את" וכשהסתובבה אליו הוא היה בטוח שזאת היא ורצה להכירה.
"אינני מכירה אותך, אדוני, אף פעם לא ראיתיך" היא לא ראתה אותו, אך הוא כן ראה אותה, למרות שזה היה רק בחלום ותו לא.
והוא הציג את הפרופיל שלו "אני מארק תומסון, עורך דין במקצועי, בן 26"
"זה נחמד מאוד, אך עדין אינני יודעת דבר עליך" מבטה היה תוהה עליו, אפילו חושד, והוא הבין אותה, אין היא מכירה אותו.
"אני מבין , עלמתי, מהו שמך?" מארק רצה לקרוא לאהובתו בשמה.
"מרינה, העלמה מרינה" לפתע נזכרה שעליה לשוב לאימה, כי עליה לתת לה את התרופות שקנתה לה, והדבר אינו סובל דיחוי.
"נחמד מאוד להכירך, האם אוכל ללוות את העלמה לביתה?" שאל בג'נטלמניות ראויה לשמה.
"אני מאוד ממהרת כעת, אולי בהזדמנות אחרת" היא הלכה לכיוון ביתה והוא רץ אחריה, כדי להשיגה.
"אוכל לקחת אותך בכרכרה שלי, כך תגיעי מהר יותר, עלמתי" היא חשבה אם להסכים או לא כשהביטה בפניו. הוא באמת היה נחמד אליה, היא לא פגשה מישהו נחמד כמוהו, ולכן החליטה להסכים "בסדר גמור" הם נסעו לביתה.
"האם אוכל לפגוש בך שוב, העלמה מרינה?" מביט בה בפניו האצילויות.
"אני לא יכולה, אדוני, אין לי זמן לפגישות" השיבה בעצבות בולטת.
"את לא נשואה, נכון? כי אם כן, אז לא אפריע לך יותר."
"אני רווקה. זה קשור לסיבה אחרת שאיני יכולה לפרט עליה כעת" והמשיכה "מחוסר זמן" לא יכלה להסביר לו באותו הזמן וביקשה רק להגיע לאמה.
"אני מבין, אגיע במועד אחר, אני מצטער אם הבכתי אותך או גרמתי לך להתמהמה, סלחי לי"
"זה בסדר, אדוני, ברשותך" ואצה לכיוון חדרה של אמה.

מארק חזר לביתו, מרוגש מכף רגל ועד ראש, על שפגש בנערה של חייו, שבה התאהב עוד בחלום. והלך לספר לחברו הטוב על הרגשתו.
"אני מאוהב בה לחלוטין, מהמבט הראשון, וזה אף פעם לא קרה לי, אתה מבין את זה דמיטרי?"
הם למדו יחד ושיתפו אחד את השני בכל כבר כמה שנים. דמיטרי הודה שאף פעם לא ראה את חברו כה נסחף כך, בטח שלא כלפי אישה, היא בטח מאוד מיוחדת.
"אני מבין, הרי גם אני מאוהב בקטיה כבר זמן מה, אבל לא מהמבט הראשון, זה בטח שלא" דמיטרי חשב שזה מוקדם מדי, אפילו בשביל מארק שהיה רומנטיקן חסר תקנה..בזמן לימודיהם הוא התייחס לכל הבחורות שפגשו בו בכל הכבוד הראוי להן, למרות שלא היה מאוהב בהן. אלה היו מפגשים מזדמנים, רומנים חולפים ולא יותר מזה.
כעת הכול היה שונה.
"היא הקסימה אותי מהמבט הראשון כשחלמתי עליה, והבנתי שמרינה אשת חלומותיי ושתמיד רציתי בה. אני כבר רוצה להינשא לה, לחיות איתה, להביא איתה ילדים, אבל אעשה את זה לאט, כי ראיתי שהיא נבהלה כשהתחלנו לדבר, עלי לתת לה זמן, רוצה אני להכירה ושהיא תכיר אותי" מבטו היה רציני ומתכוון לכך
"כן, קח את בצורה איטית, ידידי, כמוני" שניהם חייכו לנוכח הדברים
"אי אפשר לדעת מה ילד היום" השיב מארק בחיוך מפה לאוזן.
"כן, אתה צודק, החיים מפתיעים אותנו, בדרכים שלא חשבנו עליהם" באותו רגע ראה את פניה של מרינה, כעת ידע את שמה מרינה, המתוקה והמקסימה!

בלילה, לפני שהצליחה להירדם, חשבה על אותו אדון שניתקל בה היום. הוא היה מאוד נחמד, אמנם, אך משהו בו היה מוזר, למה פנה אליה ואמר לה שחלם עליה? שהוא יודע מי היא?
מרינה אף פעם לא חשבה שהיא יפה, שהיא מסוגלת למצוא חן בעיני מישהו, לא שהייתה מכוערת, אך ידעה שיש הרבה בחורות יותר יפות ממנה, אז למה דווקא היא? מה יש בה?
באותו רגע ידעה שעליה להיזהר ממנו ולא לתת לו להתקרב אליה, אולי הוא זומם משהו או שמעוניין לנצלה, למרות מראהו האצילי ויחסו הטוב?

מארק הגיע לבקר את מרינה לאחר שלושה ימים, היא הייתה בחדרה של אימה כשדפק בדלת.
כשפתחה לו אחזה בה בהלה גדולה, היא לא ידעה מה להגיד. אז הוא חייך והיא הכניסה אותו.
"אמרתי שאבוא לבקרך, אני מקווה שלא הפרעתי לך, עלמתי" חש נבוך במעט בשל הפעם הקודמת.
"לא, זה בסדר, אני לא עסוקה יותר מדי כעת" השיבה במתיקות..
"האם תרצי לטייל עמי בסביבה?" מרינה לא יכלה בגלל אמה אך משהו משך אותה להסכים לו. פניה הביעו את רגשותיה והוא שם לב שהיה בה פחד מסוים ממנו.
"לא התכוונתי להבהיל אותך, העלמה מרינה, אם תרצי נוכל לשוחח כאן, היכן שתרצי"
"כן, אני מבינה" מרינה הסתובבה מעליו, מראה על חוסר כבוד כלפיו, וחשבה על דבריו
"האם קרה משהו?" הוא חש בעצבותה וביקש לעזור בכל דרך אפשרית.
"לא משהו מסוים, זה בסדר" הוא שם לב להתחמקותה והחליט לא להטרידה יותר מדי.
אם רק מארק היה יודע מה קורה לה באמת, את מה שעליה לעבור בחייה, הטיפול באמה והקדשה של שעות רבות לכך שגזלו את תומתה ונעוריה, ולא היה לה זמן לשחק או לקרוא או כל דבר אחר שבנות עשרה עושות בזמן הפנוי, בטח שלא למדה לאחר שאביה נפטר.
"אין לך במה להתבייש, עלמתי, אפילו מעט מזמנך מנעימים את זמני, כל מבט בך מפעים את נשמתי" האם הוא באמת מתכוון לכך או שזה רק שעשוע בשבילו? הוא בטח מנסה להרשים .
"איני מבינה מהו רצונך, אדוני" נראתה כסובלת ומארק רצה להבין מדוע.
"אין בי שום רצון לפגוע בך, עלמתי, רק לשהות עמך קצת" פניו נראו כה מכובדות למרינה.
"האם תעניקי לי כבוד זה?" הוא נישמע לה כנה לגמרי.
כשמרינה הביטה בו באותו רגע כל ישותה ביקשה לזעוק ולאחוז בו, שיאחז בה בכל כוחו ולא ירפה ממנה, ביקשה לפתע מישהו שידאג לה, שעליו תוכל להישען. היא רצתה גם כן בחברתו, למרות החששות שלה, היא רצתה שלא ילך ויותירה לבד עם אמה, כל הרגשתה כמהה אליו.
"כן, כן" שניהם חייכו והמשיכו לדבר על לימודיו ועבודתו ומרינה נהנתה לשמוע על כך, פשוט הופנטה לפניו, לעיניו- מרגע שחייך אליה.

פגישתם השלישית התקיימה כיומיים אחרי.
הוא הביא לה פרחים והיא הודתה לו. "הם מאוד יפים, תודה לך" היא שמה אותם בבקבוק שהיה בחדר, מארק הבין שאין לה אפילו אגרטל, והוא רצה לעזור לה כספית.
"עלמתי, הייתי רוצה לעזור לך , אני רואה שקשה לך כלכלית, אנא קבלי ממני סיוע" הוא נתן לה כסף, אך היא סירבה לקבלם.
"אדוני, איני יכולה לקחת, זה לא בסדר, אתה אפילו לא ארוסי" זה לא היה מכובד לקחת כסף מגבר שהיה רק מחזר, באותה תקופה.
"אני אהיה בקרוב מאוד , מרינה" מארק אמר את שחש כבר מהפעם הראשונה שפגש בה.
"אדוני, לא אוכל להינשא לך, בבקשה" מרינה הביטה למטה וחשה עצבות ששיתקה אותה.
"בסדר. אני לא מבוקש כלום, רק קבלי את עזרתי, אני מתכוון לכך" מארק היה מאוד קרוב אליה והיא הראתה את מבוכתה והוא שם לב לכך ואסף אותה בזרועותיו, כשמרינה גם כן חיבקה אותו, הוא אימץ אותה אליו. היא ניסתה לשלוט בדמעותיה, אך הן גלשו והרטיבו את מקטורנו, הוא נישק בעוז את ראשה, והיא נסחפה בחיבוק הרבה זמן.
כל אשר מארק רצה זה להראות לה את אהבתו הרבה אליה.

ביום למחרת, מרינה הרגישה שמאוד מתחשק לה לקרוא, מה שלא עשתה כבר שנים. היא התחילה לקרוא רומן רומנטי ונסחפה בקריאה.
לאחר כשלושה פרקים אמה התעוררה והיא ניגשה אליה, נאנחת על שהפריעו לקריאתה המותחת והמרוגשת למדיי. היא האכילה מעט את אמה ונתנה לה כמה תרופות ואז יצאה, כדי לתת לה לנוח.
מרינה הבינה שהיא רוצה להיות כמו שאר הנערות. אחזה בה תוגה נוראה. דימתה שהיא נמצאת בכלא, מסוגרת ללא יכולת לצאת החוצה, ללא אפשרות לראות את העולם החיצון, כל שעשתה מחוץ לבית התמקד בקניות ותו לא.
מארק הרשים אותה מאוד למרות שטרם הרגישה שהיא סומכת עליו. ביקשה את חברתו המרגיעה, הנעימה והמשמחת אותה. באותו רגע חשה שהיא הולכת ומתאהבת בדמותו, באופיו, חשה געגועים לנוכחותו.
אך היא באמת לא ידעה אם גם הוא מאוהב בה בעצמו , האם רגשותיו כרגשותיה.

הוא הגיע לבקרה כדי להציע לה את ידו והם הביטו ארוכות אחד בשני, עד שמרינה סגרה את הדלת.
"היום ניצחתי בתיק שוד מאוד מפורסם, אני כל כך שמח" מרינה חייכה והוא כבר דימה אותה מחכה לשובו לאחר העבודה, נותנת לו אוכל והם אוכלים בניחותא ומדברים על ילדם המשותף לכשיגיע.
"איזה יופי, אני גם כן שמחה בשבילך, אדוני" הוא ידע זאת, הוא החליט לגשת למטרת ביקורו.
"תראי, מרינה, אני רוצה לדבר איתך על משהו" הוא היה נראה מאוד רציני ומרינה לא הבינה במה מדובר.
"האם קרה משהו?" היא חששה שמשהו קרה לו או למישהו שקרוב אליו.
"לא" הוא רכן אליה וביקש, בעודו אוחז את טבעת האירוסין, "האם תינשאי לי? האם תהיי לאשתי, יקירה?" זה קרה כל כך מהר שמרינה לא ידעה כיצד להגיב, היא לא הייתה מוכנה לכך והחליטה כי "לא אוכל אדוני, לא אוכל להינשא לך" הפנתה את ראשה לעבר החלון, בוהה הרחק משם, אל האופק, עצבותה ניכרת על פניה היפים.
"מדוע?, האם את חשה שזה מוקדם מדיי, האם אינך רוצה להינשא לי?" הוא לא הבין ובאותו רגע רק רצה בחיבוקה כמו בפעם שעברה.
"אמי חולה ועלי לטפל בה, איני יכולה לשלם למטפלת, ואני גם מעוניינת לשמור עליה בעצמי, אני מצטערת, אדוני" דמעה יחידה ירדה על לחייה והיא מחתה אותה מהר, כדי שמארק לא ירא ולא יחוש את סיבלה הרב.
"אל תצטערי מרינה, זה בסדר, איני רוצה לחייב אותך להיות לי לאישה, רק אם תרצי בכך בעצמך, ואינך מעוניינת באמת" אין זה אומר שהיא לא רוצה בו כגבר, מרינה כל כך רצתה להתוודות ולהגיד לו שהיא כן רוצה בו, לחיות עמו חיים נעימים ומאושרים, אך גם ידעה שזה לא יעזור ורק יגרום לו לחוש גרוע יותר, הבינה שיש דברים שלא אפשריים עבורה.
היא כבר חשה את עצבותו כי הבינה שהוא רוצה בה מאוד, אחרת לא היה מציע לה נישואים כל כך מהר. זה לא שהייתה עשירה והוא מעוניין בכספה, רק רצה בחברתה ושחייה ישתלבו בחייו, באהבתה אליו.
"אלך לביתי, אבוא לבקרך כשיהיה לי זמן לכך" וכך יצא מביתה כשהיא רצה לחדרה ומבכה את לכתו, דמעותיה זולגות כנהר זורם. היא באמת רצתה להיות איתו, אך החליטה שלא להיענות לו כי הנדר שלה עדיין עמד באוויר, והוא עליו לא ידע.

מארק לא פקד את ביתה של מרינה שבועיים, לאחר הביקור האחרון הזה.
מחשבותיו עליה גברו בכל מעודם, בזמן העבודה עם לקוחות, במשרד וגם כשהיה לוקח תיקים לעבוד עליהם בביתו, לא הצליח לשכוח את פניה בפעם האחרונה שהתראו.
מארק חש את עצבותה של מרינה כך שזה הכה בו, כסבלו שלו הפרטי. מעולם לפני זה הרגשתו לא סימנה כאבים כה גדולים בשל אדם אחר, אדם שהיה כה יקר לו, אדם שלמענו היה מוכן לתת את חייו.
עד שלבסוף היה הולך למיטה, והיה לוקח לו הרבה זמן להירדם, המחשבות עליה לא פסקו .

מרינה הבינה שמארק לא ישוב, עדיף לו בלעדיה, אין ביכולתה לתת לו את שרצה ממנה.
כל פעם שחשבה עליו, עלו דמעות בעיניה. כי תמיד ליוותה אותה ההחלטה לשמור ולטפל באימה החולה ולא להינשא.


מארק החליט לדבר עם חברו הטוב דמיטרי על העניין .
....."דמיטרי, אינך מתאר לעצמך עד כמה אני אוהב אותה" דמיטרי שם לב לכך, הרגש הודגש ביתר שעט על פניו.. כשכוס וויסקי בידיו והוא מתאבל על צערו
"כן, ידעתי שזה מה שיקרה. תיארתי לעצמי שכל הסיפור של הנערה הזאת יגמר ככה"
"אני חולם לראותה שוב, לחרוט את פניה בזיכרוני לעד, לשמוע קולה הרך, ואולי גם לגעת בראשה ולחבקה, לאמצה אלי ולהבטיח לה שהכול יהיה בסדר, כי לעולם לא אניח לה"
"תמיד סברתי שאתה רומאו חסר תקנה, ועכשיו הוכחת לי זאת מעבר לכל צל של ספק"
"אלך אליה, עכשיו ומיד. למרות השעה המאוחרת. זו השעה שלי לגרום לפריצת דרך"
"עשה את המהלך, חברי, בהצלחה רבה שיהיה לך" הוא צחק לו כשמארק הלך לכיוון היציאה מביתו.

הכרכרה של מארק עצרה לו ליד ביתה של מרינה והוא ירד. עמד ליד ביתה חמש או עשר דקות עד שהחליט לדפוק.
מרינה לא ציפתה לאיש בשעה כה מאוחרת, לכן החליטה לשאול מי בדלת.
מארק לא ענה והיא פתחה לו.
מרינה הייתה המומה שאהובה עמד בפתח הדלת, לאחר שחשבה שזה לא יקרה לעולם יותר.
"אתה פה" הכניסה אותו, עדיין מעכלת את בואו לכאן.
"מרינה, אני ..." חש קושי לומר לה כעת את שרצה להגיד.
"את האישה של חיי, אני רוצה לעזור לך . תני לי להיות לאישך, לחייך, לחברך הטוב" נגע בלחייה כשמרינה חייכה אליו
"מארק, או מארק" חיבקה באומץ . באותו רגע הבין שלא ייתן לה ללכת.
"אני..אני..אוהבת אותך...רציתי להתוודות בפנייך על רגשותיי," עדיין בזרועותיו "לא יכולתי לעשות זאת אז...אני פשוט כל כך אוהבת אותך...לא הפסקתי לחשוב עליך כל הזמן הזה, שהלכת ולא שבת אלי" מארק הזיל דמעה ואימץ אותה אל לבו
"אני כל כך אוהב אותך, יקירה. חשבתי עליך כל שנייה, לא רציתי להיות בלעדייך, הגידי לי שתרצי לחיות את חייך עמי, אפצה אותך על הכול, אעזור בטיפול אימך, אוהב אותך לתמיד, כי את אהובתי האחת והיחידה"
"אין דבר שארצה יותר מכך"
מארק נשק לה בעדינות, כל מילותיה ריגשו אותה, והוא הרי לא התכוון בינתיים לעשות זאת.
לאחר מכן חיבק אותה ואחז בראשה. הם עמדו כך הרבה זמן, עד שהובילה לחדר אמה.

 תגובות

 נושא   כינוי   תאריך ושעה 
5. THX that's a great a Jennica 4/20/2016 3:21:24 PM
4. I'm not wohrty to be Eliza 4/19/2016 10:02:03 PM
3. I'm out of league he Rakesh 3/24/2014 2:31:56 PM
2. "אהבתה של מרינה" א,,ד 4/28/2009 5:20:01 PM
1. מרגש עדי ח. 4/26/2009 1:04:34 PM
אודותינו שאלות ותשובות פורום
צייד ספרים דרוג ספרים שירה
כתבי עת איך לפרסם? חיפוש יצירות
שלום אורח
שם משתמש
סיסמא
שכחת סיסמא? לחץ כאן
משתמש חדש? לחץ כאן
© כל הזכויות שמורות לכתב ווב הוצאה לאור בע"מ נבנה על ידי EKDESIGN ע"י ekdesign