רחל ברנהיים

סופרת, ניצולת שואה

נולדתי בעיר מוקצ'בו, צ'כוסלובקיה, אז, בשנת 1922 בבית יהודי ציוני, כשמשאת נפש המשפחה היא לעלות לישראל. עם הגירוש מביתנו ללא שוב, נגוז החלום..גידור כינוס בגיטו, מחנה הריכוז באושוויץ, מחנה לעבודת פרך בכפייה, ללא תנאים מינימליים. בחורף, באדמת אירופה הקפואה, בשמלת קיץ בלבד, נעלי עץ מכסות אצבעות עקב הרגל גלויה.. במכוש כבד ממשקל גופי, חפרנו תעלות עמוקות להפיל בהם את שריון האויב (הרוסי). משם בצעדת המוות לעבר ברלין. ביום השמיני לצעידה, עם שתי חברותי ברחנו. הגענו לכפר גרמני בעורף, בו חיינו בזהות שאולה כ"נערות פשיסטיות נאמנות ל"פיהרר" עד שהאזור נכבש על ידי הצבא האדום ה"משחרר"..
(שנתיים היטלטלתי עד שהגעתי ארצה, הישר למלחמת השחרור).

בפראג נודע לי על אפשרות עלייה מבודפשט. הנהגת תנועת הנוער שינתה את תכניותי. נשלחתי לעיר דרומית לבירה (בקשצ'בה), נעלתי על מנעול ובריח את כל שחוויתי, חייתי עם ילדים יתומי מלחמה, גילאי שש עד שתים עשרה, להם הייתי אם אחות מחנכת ומורה. לא יכולנו לשבצם בכיתות בית הספר המקומי, עלייתם האי-לגלית, ארצה, היתה חשאית, וצפויה כל יום. היעלמותם הפתאומית מבית הספר עלולה היתה להעלות חשד. לימדתי אותם קצת עברית בעיקר דרך השירים . כגנבים בלילה במשאית מחופה חצינו גבולות עד נמל סודי בדרום איטליה. הילדים מצווים לשתוק לא להסגיר את מוצאם, לא ידעו עברית דיברו ביניהם במילים מהשירים ששרתי אתם, בחרתי בשיר בו המלל קצר והנעימה קליטה..השתיקה קשתה..ילד שאל:."חנה מה טוב ומה נעים"? והתשובה "הנה השמש זורחת הנה השמש עולה. שפת סתר..

בספינת- המעפילים בשם "המעפיל האלמוני". קרבנו לחופי ארץ ישראל ראיתי את הכרמל את החוף והייתי כמשה רבנו שראה את הארץ ולא בא אליה. שתי משחתות טייגר בריטיות מחצו כמעט את ספינתנו הרעועה. בקרב בינינו זרקנו לעברם בקבוקים, שימורים ומכל הבא ביד, עד שהפעילו זרנוקי ענק במים ששטפו אותנו, קפאנו מקור והעיניים דמעו מהגז שהטילו להפחידנו..הספינה בליווי המשחתות עגנה במחנה העקורים, בקפריסין,
ב" כפר הנוער" (שמו עוקף את המילה "מחנה"..) שהוקם במיוחד עבורם, המשכתי להדריך בני נוער, וללמדם עברית. כמלווה של אחת הקבוצות יצאתי להמשך דרכי ארצה, על סיפון ספינת מעפילים –"המעפיל האלמוני" על שם אחד הקרבנות שאיש לא ידע מי הוא, לא הכירו אותו...

הגעתי ארצה בעיצומה של מלחמת השחרור, עם ידיעת עברית על בוריה ושפות, אנגלית, צ'כית, גרמנית, הונגרית יידיש ורוסית. ממשלה טרם היתה, הסוכנות קיבלה את פני, שמעו העברית שבפי הציעו לי לבחור במשרה, השבתי שבבית הורי הציוני, הדל בחומר אך עשיר ברוח, הוויכוח היחיד בין חמשת הילדים היה אל קיבוצו של מי מאתנו יצטרפו ההורים... השואה "פתרה את הבעייה". נותרו לי אח – רופא בגימלאות, קיבל את פני בקיבוץ מענית – ביתי הראשון בארץ. מותקפים על ידי הפידאיון.. ממלחמה, שואה הישר למלחמת השחרור.
משם יצאתי לחיפוש קיבוץ שבראשיתו להיות בין המייסדים..כך היגעתי לקיבוץ יקום.
הייתי בין המייסדים, ואף "זכיתי" למגורים באוהל. כאן נישאתי, הקמנו משפחה ובית.

במלחמת יום כיפור שכלנו את דני בננו היחיד, בכור ילדינו...
שתי הבנות והנכדה שטרם מלאה לה שנה - היו הצוו להמשיך ולחיות..
אבל איך??
טל נכדתנו היקרה גדלה בבאר שבע בבית הסבים. המרחק הפיזי. הביקור הקצר אחת לחודש, העצימו את הגעגועים..
בשובי מאחד הביקורים לקחתי מחברת עבה כספר בעלת כריכה קשה, בעמוד הפותח כתבתי בשלוש שורות יורדות: לטל- שתגדל – ועל אבא שלה תשאל..

אחרי כל ביקור ישבתי וכתבתי על התפתחותה של טל מחד- מה היא כבר יודעת.. מאידך כתבתי על דני האבא שלה..איך כשהוא היה "ילד קטן ושובב גדול.."
( במבט לאחור זה היה השבר- הצביטה בלב- המניע לכתיבה..וזאב התחיל ליצור, בחושו האמנותי וכישרון דמיוניו מולד..עודנו עובד על פסל אחד, סיפר לי מה יהיה הפסל הבא, וזה שאחריו)..
התחלתי בסיפורים קצרים, פרסמתי בדף לספרות של יומון- כל זרם היה לו עיתון משלו, ירחונים ריבעונים וכו'. עם צאתו לאור של הגיליון האחרון של "משא", מוסף הספרות של עיתון "דבר" צילצל אלי עורך העיתון אמר שמטעמים תקציביים, העיתון ייסגר שגיליון זה הוא מפרסם כי הסיפור שלי נגע - הרשים אותו וחייב לפרסם. "תרז" הוא סיפור קצר ( מתוך הספר הנושא אותו שם): על אם מעדות המזרח הנפרדת מבתה העולה ארצה, משביעה אותה לשאת בשם הבדוי שמציעה לה -עד שתגיע לחוף מבטחים, כלומר, תמצא אהבה גדולה לעלם צעיר ויחליטו לגלות להורי החתן רצונם להינשא.. ומתברר שנישואיהם אסורים. כך נמנע "גילוי אריות" ברגע האחרון..          

     תעודת הוקרה מאת הנסיך אל-חסן מירדן
הספרים
על אדמות נחל פולג. (שמו הקודם של הקיבוץ) מצטטת קטע מההקדמה לספר: "קטונתי מלהקיף את מעשי הבראשית של הראשונים, "ההיצמדות והאמונה בערכים - לאורם הלכו ואותם קיימו הלכה למעשה- היא אשר היתה הכוח המניע, הגובר על כל מכשול. על אף צוק העיתים וקשיי היום יום – ידעו גם שמחת חיים וחדוות יצירה. מתוך ים של התרחשויות כאן ביקום, על אדמת נחל פולג, דליתי בקצה החכה כמה אירועים בלבד, כשברקע משתקפת אווירת אותם הימים".
קיבוצנו המשגשג הוא תוצאה של גרעין, שטמנוהו הראשונים ומטפחים אותו הממשיכים.
לרגל יובל הקיבוץ והמדינה התבקשו מנהלי משק רכזים של ענפים, להגיש חומר להוצאת "ספר הקיבוץ". ידעתי שייכתבו מאמרים כבדי משקל: " באנו, עמלנו, זרענו, חרשנו היזענו וכו'.. התברר שאיש לא כתב, למי היה זמן :"העבודה היא חיינו".. הייתי נזכרתי במעין אנקדוטה מימיו הראשונים של הקיבוץ כותבת - ולמגירה. מועד היובל קרב וה"תרבותניק" ידע את חולשתי לכתיבה ביקש לראות את הכתובים שלי וכך נולד ספרי הראשון:
"על אדמות נחל פולג" ספר הביכורים יצא לאור ב"עקד" בשנת -1989( בת ..67
"הנהר שנעלם" בהוצאת ספריית פועלים בשנת 1992
" תרז" הוצאת "ירון גולן" 1997
"עגילים במרתף" הוצאת "מורשת" בשנת 1999
"האור בקצה המנרה כבה" הוצאת "משרד הביטחון – ההוצאה לאור" בשנת 2001
"עגילים במרתף" הוצאה משופרת ב"משרד הבטחון – ההוצאה לאור בשנת 2005
מהדורה שנייה – אפריל , לפני שבוע הספר העברי- 2006
מהדורה שלישית – אוקטובר 2006
מהדורה נוספת בעוד כשבועיים ובו רשימת קרדיטים אפריל- מאי 2007

חיפשתי בלקסיקון הסופרים ובכלל..לא מצאתי ולו יוצר, סופר אחד שתחילת דרכו בגיל מופלג כמוני..

מידע נוסף: אם תרצו אל תהססו לשאול ואשתדל להשיב ככל שאוכל.
בגילי המופלג - "היום קצר והמלאכה מרובה"
אך יש תגובות, מכתבים..

רחל

 יצירות

שם היצירה שפה ת. הוצאה תאור גרסה למכירה מס' קטלוגי  
עגילים במרתף 1/22/2010 סיפור חייה של המחברת כפי שפורסם בספר "עגילים במרתף" ותורגם בכמה שפות..ועוד..
לפרטים נוספים

 תגובות

אודותינו שאלות ותשובות פורום
צייד ספרים דרוג ספרים שירה
כתבי עת איך לפרסם? חיפוש יצירות
שלום אורח
שם משתמש
סיסמא
שכחת סיסמא? לחץ כאן
משתמש חדש? לחץ כאן
© כל הזכויות שמורות לכתב ווב הוצאה לאור בע"מ בניית אתרים ע"י ekdesign